Meiri on Bava Kamma 56b מאירי על בבא קמא נ״ו ב

כבר בארנו במשנה בהוציאוה ליסטים שקנאוה במשיכה ונתחייבו בנזקיה לא סוף דבר במשיכה גמורה אלא אף הכישוה במקל והלכה מחמת המקל משיכה היא וקנאוה לכל אונסין ואף לנזקי קרן תמה שאינן משתלמין אלא מגופן חייבין אפילו החזירוהו לבעליו וכן בכל השומרין וכבר התבאר במקומו שלענין משיכה של קניה אף בקורא לה והיא באה קנאה אלא שבזו אם קראוה שלא בכונת קניה והלכה מחמת קריאתם עד שהגיעה לשדה חברו ואכלה את קמתו פטור וכל שכן אם עמדו בפני הבהמה ומנעו את הלוכה עד שלא נשאר לה מקום לילך אלא לשדה חברו ואכלה את קמתו פטור אא"כ הכישה במקל וכל שכן במשיכה גמורה ולענין ליסטים מ"מ קשה לי והרי מ"מ מתכוונים הם לקניה ושמא הואיל ולא מדעת בעלים היא לא די להם בקריאה לבד:

שומר אבדה הואיל ונפטר בשמירתה מכמה מצות שיש בהם חסרון כיס כגון נתינת פת לעני וכיוצא בה שהרי העוסק במצוה פטור מן המצוה הרי הוא נעשה עליה שומר שכר ואם נגנבה או נאבדה ברשותו חייב ואין צריך לומר אם פשע בה ומ"מ כתבו בתוספות דדוקא בעוד שהוא מתעסק באבדה אם בשמירתה אם בשאר צרכיה כגון שוטחה לצרכה או שאר עסקים אבל משהניח האבדה בביתו בלא צורך שמירה הואיל ואפשר לו לקיים את שתיהן לא שהרי מי יש לו תפלין בראשו וציצית בבגדו אינו פטור מן המצוה וכבר ביארנו בשני של ברכות ובמציעא פרק האמנין דזהו שאמרו פרוטה דרב יוסף לא שכיחא ואם כל זמן שהאבדה בידו נפטר הא שכיחא ושכיחא:

ויש פוסקים בשומר אבדה שהוא כשומר חנם ואינו חייב אלא אם כן פשע בה ומ"מ בבעלי חיים הואיל ודרכן לילך בניגרי ברייתא פשיעה היא וחייב בגנבתם ונותנין טעם לדבריהם ממה שנחלקו בה רבה ורב יוסף והלכה כרבה אלא שמ"מ אין אנו סומכין על הכללות ועוד שיש מפרשים שלא נאמר ברבה ורב יוסף הלכה כרבה חוץ משדה קנין ומחצה אלא בדברים שנחלקו בהם במסכת בבא בתרא ששמועות אלו ר"ל שדה קנין ומחצה כלם בבבא בתרא הם ובמסכת בבא מציעא פרק השוכר את האומנים וכן בפרק שבועת הדיינין אמרו דכולי עלמא אית להו דרב יוסף ובמסכת נדרים אמרו שאם נכסי מחזיר אסורין לבעל אבדה מחזירו לדברי הכל שהרי את שלו הוא מחזיר לו אבל אם נכסי בעל אבדה אסורין למחזיר נחלקו שם ר' אמי ור' אסי ואסר האחד מטעם שהוא כשומר שכר ונהנה בנכסים האסורין לו והאחר חלק והתיר מטעם האמור שם פרוטה דרב יוסף לא שכיחא הנה שאף המתיר לא התיר אלא מטעם שאינו מצוי הא מ"מ אף הוא מודה לפרוטה דרב יוסף ומ"מ הלכה כדברי המתיר וכל ששניהם מודרין זה מזה מחזירין אבדה זה לזה כמו שיתבאר במקומו:

שומר אבדה לעולם חייב להטפל בה עד שיחזירנה לרשות הבעלים וברשות המשתמר כגון ביתו או גנתו וחורבתו המשתמרת הא אם החזירה לגנתו ולחורבתו שאינה משתמרת חייב באחריותה וכל שהוא מחזירה למקום המשתמר הרי זה נקרא חזרה אע"פ שלא ידעו הבעלים מה שאין כן בגזלה ובגנבה ובארבעה שומרים כמו שיתבאר: