Meiri on Bava Kamma 78 מאירי על בבא קמא ע״ח

לענין קדושת בכורה כל שהוא נדמה ר"ל רחל שילדה מן הכבש כמין עז או עז מן התיש כמין רחל פטור מן הבכורה ואין צריך לומר בכלאים גמורים:

לענין מעשר בהמה כל שהוא כלאים גמור פטור ואינו משלים את השאר לעשרה שאינו נכנס כלל לדיר להתעשר אבל הנדמה לא נתמעט בו:

כבר ידעת שחייב אדם לפדות פטר חמור ובמה פודהו בשה אפילו לא היה השה שוה דינר ופטר חמור שוה כמה דיו בכך ונותן השה לכהן ופטר חמור חולין בידו לא רצה לפדותו בשה פודהו בשוויו ונותן דמים לכהן לא רצה לפדותו כלל מצוה לערפו כמו שיתבאר במקומו:

שה זה שפודה בו פטר חמור אין הכרח בין שיהא תם בין שיהא בעל מום בין זכר בין נקבה ומ"מ אם היה שחוט או טרפה או כלאים אין פודין בו כלל ואין צריך לומר שאין פודין לא בעגל ולא בחיה ולא בכוי:

בהמה טהורה אינה מתעברת מן הטמאה לעולם מעתה נולד מן הטהורה כעין טמאה כגון ברייה שפרסותיה קלוטות הואיל ונולדה ממין בעלי פרסה מותר אמרה תורה בבהמה אותה תאכלו כל שבבהמה תאכלו ונמצא קלוט במעי פרה טהור ואם הוליד הוא מן הפרה ולדה גם כן טהור ומ"מ נמצא שם מין עופות אסורים וכבר בארנוה במסכת תולין ולענין קדשים מיהא קלוט בן פרה פסול לקרבן כמו שיתבאר במקומו אבל לענין פדיון פטר חמור כשר:

מי שאמר הרי עלי עולה ולא פירש מאיזה מין הרי זה פוטר עצמו אם רצה בתור אחד או בבן יונה ומ"מ יתבאר במקומו שאם אין דרך אותו מקום לקרות עולה סתם אלא לעולת הבקר יביא שור אין הדבר תלוי אלא במנהג לשון המקום אמר הרי עלי עולה במקום שקורין עולה אף לעולת העוף ובא הוא והפריש שור ובא אחר וגנבו הגנב כבר בארנו שפטור מבית האיש אמר רחמנא ולא של הקדש ואפילו בקדשים שהבעלים חייבים באחריותם כמו שבארנו והבעלים יראה מכאן שאין חייבין להפריש שור פעם אחרת אלא רשאים לפטור עצמם בתור או בן יונה אע"פ שגילו דעתם שלקרבן המובחר היו מכוונים:

המשנה השביעית והכונה בה ככונת מה שלפניה לבאר על איזה צד נפטר מתשלומי ארבעה וחמשה אע"פ שמתחייב בכפל ואמר על זה מכרו חוץ לאחד ממאה שבו או שהיתה לו בו שותפות באחד ממאה שבר השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה אמר הר"ם כל זה מבואר:

אמר המאירי מכרו חוץ מאחד ממאה שבו כלומר ששייר בו אפילו דבר מועט ויתבאר בגמרא אפילו ממקום שאין מעכב בשחיטה ר"ל שאין עושה טרפה כגון שייר אזנו או רגלו מן הארכובה ולמטה פטור מתשלומי ארבעה וחמשה שאין כאן ומכרו כלו וכן אם היה לו שותפות בו וגנבן שותף זה ומכרו פטור שאין כאן וטבחו כלו באסור שהרי יש לו חלק בה ומ"מ חייב בכפל על חלק חברו שלא נאמר מיעוט זה אצל הכפל:

וכן השוחט ונתנבלה בידו או הנוחר והמעקר פטור מתשלומי ארבעה וחמשה שאין כאן שחיטה כלל כדי לומר בה שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

כבר בארנו במשנה זו שכל ששייר חלק אחד שבבהמה אף מן הדברים שאין נטילתן עושה טרפה שיור הוא ואין כאן תשלומי ארבעה וחמשה מ"מ דוקא בדבר שהוא ניתר עמה בשחיטה הא אם שייר דברים שאין להם שיכות אצל היתר שחיטה אינו שיור מעתה מכרה חוץ מגזותיה או חוץ מקרניה אין זה שיור ומשלם תשלומי ארבעה וחמשה:

הגונב את הקטעת ומכרה אע"פ שאין כאן ומכרו כלו חייב בתשלומי ארבעה וחמשה מ"מ כדרך שגנבה מכרה ואין צריך לומר בגונב חגרת או סומא:

גנב בהמת השותפין כבר בארנו שמשלם תשלומי ארבעה וחמשה ושותפים שגנב אחד לחברו כבר בארנו שמשלם לו חלקו בתשלומי כפל ולא בתשלומי ארבעה וחמשה שאין כאן וטבחו כלו שותפים שגנבו שניהם בהמתו של אחר ר"ל שהוציאוה שניהם מרשות בעלים אם טבח ומכר אחד מהם מדעת חברו משלם תשלומי ארבעה וחמשה שכל שבטביחה ומכירה אף על ידי שנים חייב כמו שבארנו ואם שלא מדעת חברו פטורין מתשלומי ארבעה וחמשה ומ"מ בכפל מיהא חייבין אחר ששניהם גנבוה ומ"מ אם הוציאה אחד מרשות בעלים מדעתו ומדעת חברו אין חייב אלא המוציא שלא נתרבה חיוב על ידי שליח אלא לטביחה ומכירה אבל לגנבה לא וגדולי הרבנים פרשו כן אף בגנבה בראשון של מציעא ח' א' ואין דבריהם נראין:

שייר עוברה יראה שאינו חייב שהרי נתר עמה בשחיטה ומ"מ יש שמספקין בו ופוסקים שאם תפש אין מוציאין מידו:

מכרו חוץ ממלאכתה שתהא לגנב עד ששחטה הלוקח או חוץ משלשים יום שישתמש בה המוכר בהם או שגנב וקטע ממנה אבר ואח"כ מכרה בכל אלו הדבר בספק ואין מוציאין מידו תשלומי ארבעה וחמשה ואם תפש הלה אין מוציאין מידו: