Meiri on Bava Metzia 36a מאירי על בבא מציעא ל״ו א

שומר שמסר לשומר חייב ולא סוף דבר שומר שכר שמסר לשומר חנם שהרי גרע בשמירתו אלא אף שומר חנם שמסר לשומר שכר שנמצא מעלה בשמירה חייב שזה אומר אתה היית נאמן לי בשבועה ואין חברך נאמן לי ומעתה אם יש עדים שנאנסה ביד השני פטור שאין הטעם מצד שיהא יכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר שטעם זה אינו אלא לכתחלה מדין אין השואל רשאי להשאיל אבל בזו אין הטעם אלא מצד שאינו נאמן לו וכל שיש עדים אין צרך בהאמנתו ושמועה זו יש בה לדקדק בקצת ענינים וקצרנו בה בכאן מפני שכבר בארנוה עם כל מה שראוי לדקדק בה במסכת בבא קמא פרק ראשון:

היה דרך הבעלים להפקיד אצל זה שהשומר מסרה לו אף בזו הלך לו טעם זה ר"ל איהו לא מהימן לי וכבר כתבוה גדולי המחברים מכח שמועת הנהו גינאי דהוו מפקדי מריהו גבי ההיא סבתא כמו שנאמרה בסוגיא זו ויש חולקין בה בקצת דברים וכבר ביארנום בבבא קמא פרק ראשון:

אע"פ ששומר שמסר לשומר חייב אם מסר לבניו או לבנותיו הגדולים או לאשתו הגדולה ואירעם סבה שאם ארעה כיוצא בה בידו פטור אף בזה פטור שכל המפקיד על דעת אשתו ובניו ובני ביתו הגדולים הוא מפקיד אבל אם מסרה לבניו ולבנותיו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי הרי זה פושע וחייב אפילו נאנסו שהרי תחלתו מ"מ בפשיעה הא אם מסרן לאחר והוא גדול אין זה פושע אלא הרי הוא כדין שומר שמסר לשומר על הדרכים שביארנו: