Meiri on Bava Metzia 37 מאירי על בבא מציעא ל״ז

המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השני אמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה ואיני יודע אי זהו מכם גזלתי אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע אי זהו נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו אמר ר' יוסי אם כן מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונה עד שיבא אליהו וכן שני כלים אחד יפה מנה ואחד יפה אלף זוז זה אומר יפה שלי וזה אומר יפה שלי נותן הקטן לאחד מהם ומתוך הגדול נותן דמי קטן לשני והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו אמר ר' יוסי אם כן מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו אמר הר"ם זהו כשלא תבעוהו הם אלא שרצה לצאת ידי שמים אבל כשתבעוהו ואמ' להם שגזל לאחד מהם ישבע כל אחד משניהם שהוא הגוזל ומשלם מנה לזה ומנה לזה וזהו קנס לפי שעבר על התורה וגזל וכן כשיאמר לו כל אחד מהם כי אביו הוא אותו שהפקיד אצלו וישבע כל אחד משניהם כי אביו היה המפקיד וישלם להם מנה מנה לפשיעתו שהיה לו לכתוב על אותו הממון זהו מופקד אצלי מפלוני זה הדין הוא כשנתנו השלש מאות דינרין בכיס אחד לפי שיאמר להם כיון שראיתי שהיה ביניכם מן האחוה והנאמנות כל אחד מכם לחברו עד שנתתם ממונכם ביחד בכיס אחד לא עלה על לבי לזכור למי הם המנה ולמי הם המאתים אבל אם נתן זה המאה וזה המאתים בשני כיסים וכל אחד משניהם טוען שהמאתים שלו ישבעו שניהם שבועת התורה ויתן מאתים לכל אחד משניהם לפי שפשע ולא כתב שם כל אחד ואחד משניהם על כיסו כמו שקדם ואין הלכה כר' יוסי וכן שני כלים וכו' ההקש בזה כמו ההקש במנה מאתים והדין אחד ואמנם הביא זה המשל השני שלא תאמר הואיל ובזו התביעה יפסיד בעל כלי גדול עליו לפי שהוא מפסיד הכלי עצמו ונותן לו קצת דמיו והיו שניהם מונחים עד שיבא אליהו כדי שיודה הרמאי מהם על האמת קמ"ל שאין הדבר כן אלא זהו כמו מנה מאתים שלא הפסיד בעל המאתים עצם ממונו אלא הפסיד קצתו ואין הלכה כר' יוסי:

אמר המאירי אמר לשנים גזלתי אחד מכם מנה ואיני יודע איזה הוא או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע אי זהו נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו ופירשוה בגמ' בבא לצאת ידי שמים והוא שאמר שהודה מפי עצמו ומ"מ בדיני אדם אינו כן אלא אם תבעוהו בדין אינו נותן אלא גזלה אחת והם חולקין אותה ביניהם שהרי אין כאן תובע בבריא והרי הוא שמא ושמא ואלו בא כל אחד מהם ותבע היה בדין שיאמר הלה איני יודע ונפטר אלא שמכיון שהודה בגזלה אנו מחייבין אותו והילכך אף כשתובעין אותו שניהם אינו נותן אלא גזלה אחת והוא הדין באחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע אי זהו הואיל ומ"מ אין כאן תובע אלא שאין דרך להיות שכחה מצויה במפקידים כל כך:

שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי והם תובעים אותו בבריא נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו או עד שיתפשרו ביניהם או יודו זה לזה ור' יוסי אומר הכל יהא מונח עד שיבא אליהו ואין הלכה כר' יוסי אלא כתנא קמא ומ"מ פרשוה בגמרא כשהביאום בכרך אחד ומאחר שמאמינים הם זה בזה אין זה פושע כשלא כתב המאתים למי והמנה למי ואפי' מדיני שמים לא נתחייב אלא בכך אבל אם הפקידום בשני כרכים הרי זה פושע שהיה לו לכתוב שם כל אחד מהם על כיסו וישבע כל אחד מהם שמאתים שלו ונותן לזה מאתים ולזה מאתים ונמצא מפסיד מנה מביתו ויש אומרים שאף בשני כרכים אם הפקידו כאחד נותן לזה מנה ולזה מנה שכל שמפקידים כאחד מאמינים הם זה בזה ולא יראה כן:

וכן שני כלים אחד שוה מנה ואחד שוה אלף זוז זה אומר יפה שלי וזה אומר יפה שלי נותן את הקטן לאחד וחותך מן הגדול כשיעור דמי הקטן והשאר יהא מונח ויראה שזה בדבר שאין חתיכתו מפסידתו כגון חתכת בגד או כסף או זהב וכיוצא בו אע"פ שמפסידתו במקצת אבל אם הוא כלי ששבירתו מפסידתו לגמרי נותן כשיעור דמי הקטן לשני והגדול יהא מונח אצלו קצתו בדמים שהוציא וקצתו עד שיבא אליהו או יתפשרו ביניהם או ימכרנו ונותן שיעור דמי הקטן לזה והשאר יהא מונח ואף בזו דוקא כשבאו בכרך אחד הא אם בא כל אחד בכלי היה לו לכתוב על שניהם זה לפלני וזה לפלני וכשלא עשה כן הרי הוא פושע וישבע כל אחד מהם שגדול שלו ונותן גדול לאחד והקטן לשני ומוסיף לו בדמים עד שישלימנו לשיעור הגדול:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנתחדש עליה בגמרא כך הוא:

אע"פ שביארנו במשנה באומר לשנים גזלתי אחד מכם ואיני יודע איזה מהם גזל שבדיני אדם אינו חייב אלא בגזלה אחת טעם הדברים מפני שאין כאן תובע ומ"מ גזל אחד משנים או מכמה בני אדם ואינו יודע אי זה מהם גזל וכל אחד מהם בא ותובעו ואומר אותי גזלת נשבע כל אחד מהם שזה גזלו ומשלם לכל אחד ואחד הואיל ובריא ושמא הוא ואע"פ שבדין תורה לא נתחייב לשלם מספק שהרי מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור קנס קנסו בו חכמים על שגזל הואיל ויש כאן תובע ומ"מ אם הוא צוח ואומר בבריא שלא לזה גזל שומעין לו הואיל ובריא ובריא הוא נותן גזלה ומסתלק:

הבן יורש את אמו וכל שמתה האם תחלה ואח"כ מת הבן הרי יורשיו שמצד אביו יורשים אותו ונמצאת נחלה מופקעת מקרובי האם לקרובי האב על ידי בן זה אפילו קטן בן יומו ואפי' לא כלו חדשיו הואיל וחיה אחר אמו כלל ואם מת הבן תחלה הרי נחלתה חוזרת למשפחת לבית אביה נפל הבית עליו ועל אמו ויורשי האם אומרים הבן מת ראשון ויורשי הבן אומרים האם מתה תחלה נכסים בחזקתם ויורשי האם נוטלין אותם כמו שיתבאר במקומו:

שנים שהפקידו שתי בהמות אצל רועה ומתה אחת מהם ואינו יודע של מי הרי כל אחד מהם נשבע שזו הנשארת שלו ונותן לאחד ומשלם לשני שזה כשתי כריכות הוא ואם הפקידו בעדרו שלא מדעתו מניח בהמה ביניהם ומסתלק ואף דיני שמים אין כאן והוא הדין בכל שהפקידו לו שלא מדעתו אף בשתי כריכות וכל שהוא בדין מניח גזלה ביניהם ומסתלק אין לאחד מהם ליטלה שהרי זה בספק הניח שאסרו נטילתו שמא יפסידה לאחר שאפשר שיברר שהיא שלו אלא כך פירושו שמניחה ביד בית דין או ביד שליש ומסתלק מדין ודברים ותהא מונחת עד שיבא אליהו או עד שיתברר:

אע"פ שבגזל אחד מחמשה וכל אחד אומר אותי גזל ביארנו שמשלם גזלה לכל אחד ואחד במקח אינו כן שאין במקח תורת קנס ומעתה לקח מאחד מחמשה בני אדם ואינו יודע ממי נותן דמי מקח ביניהם ומסתלק ומ"מ לצאת ידי שמים נותן דמי מקח לכל אחד ואחד הא בדיני אדם מיהא מניח דמי מקח ביניהם ומסתלק וכן התבאר ביבמות ולא נאמר שישלם לכל אחד ואחד אלא בגזל ומתורת קנס ולא סוף דבר באיסור תורה אלא אף באיסור חכמים והוא שאמרו ביבמות פרק האשה שלום שאם קדש אחת מחמש נשים ואין ידוע איזו קדש וכל אחת אומרת אותי קדש שנותן גט לכל אחת ואחת ומה יעשו בכתובה אם בכסף קדש מניח כתבה ביניהם ומסתלק ואם בביאה קדש הואיל ועבר על דברי חכמים שהיו מנדין על מי שמקדש בביאה נותן כתבה לכל אחת ואחת מעתה לקח מאחד והשביעו וכפר ואח"כ הודה שכפר אלא שלא הכיר את זה שכפר לו ואמרו כל אותם שהיו שם אני הוא שכפרת בי ונשבעת והודית משלם לכלם וכן כתבו גדולי המחברים ויש חולקין במה שכתבנו בסוגיא זו בקצת דברים אלא שכך נראה מפשוטן של סוגיאות:

זה שביארנו בשני כריכות שפושע הוא ומשלם לכל אחד ואחד יראה שאם באו שנים לפניו ואחד מהם הפקיד וכל אחד מהם תובע ואמר אני הפקדתי שמשלם לכל אחד שאף זו פשיעה כשתי כריכות וכן ברועה ויש חולקין בזו אלא שמודים בה לצאת ידי שמים: