Meiri on Bava Metzia 60 מאירי על בבא מציעא ס׳

ביין התירו לערב קשה ברך פי' קשה חזק והוא משביח בערובו את הרך שאינו חזק כלל שבערובו הוא קולט מים יותר אבל רך בקשה לא ואף קשה ברך פירשו בגמ' דוקא בין הגתות שדרך העולם בכך מפני שהיינות מתוקים והשבח מתקיים אבל שלא בין הגתות אף קשה ברך אסור שאינו משביח אלא לפי שעה וזה מוכרו בשעת שבחו והוא חוזר לקלקולו ביד הלוקח ואם היה הדבר מורגש בטעמו מותר שכל הנטעם ומורגש בטעמו אין כאן אונאה:

אין מערבין שמרי יין ביין וכו' פירשו בגמרא אין מערבין שמרים של אמש בשל יום ושל יום בשל אמש ר"ל שהיין ששפה אמש ונשארו השמרים אין מערבין ביין ששופה היום וכן שמרים של יום זה ביין ששפה אמש ששמרים של יין זה מקלקלין יין אחר ויום ואמש לאו דוקא שאף ביום אחד מחבית לחבית אסור כלל הדברים שמרים של יין זה מקלקלין את האחר אבל נותן הוא את שמריו של יום בשל יום ושל אמש בשל אמש ר"ל שמריו של חבית עצמה כשהוא מערה אותה מכליו לכליו של קונה נותן שמריו לתוכו ודבר זה לא בשמרים גמורים אלא ביין עכור שבשולי החבית סמוך לשמרים והואיל ובר שתיה הוא אינו בדין אונאה וכן אין מערבין יין במים ומי שנתערב לו מים ביינו לא ימכרנו בחנות ר"ל מעט מעט ובחזקת שאין בו מים אא"כ הודיעו ר"ל שיודיע ללקוחים שיש בו מים ולא ימכרנו לתגר כלו ביחד אע"פ שמודיעו שאינו לוקחו אלא לרמות בו אחרים ואף בזה פירשו בגמרא שאם היה מזגו נכר בטעמו מותר:

מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו ופירשו בגמ' כפי מנהג המדינה אם מחצה אם שליש אם רביע ומ"מ פירשו בגמרא דוקא בין הגתות שסתם בני אדם יודעים בכך אבל שאר ימות השנה אסור:

התגר הלוקח תבואה הרבה כדי למכור לוקח מכמה גרנות ונותן לתוך מגורה אחת שהכל יודעים שכך דרכו לקנות מהרבה ושאינו כלו משדה אחת ובחזקת כך הם לוקחים וכן ביין מכמה גתות ונותן לתוך פיטס אחד אע"פ שאפשר שזה רך וזה קשה ובלבד שלא יתכוין לערב ולמכור את הפגום בהבלעת המושבח ושיוציא קול שהכל מגת אחת ומגרן אחת:

ר' יהודה אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילן בכך לבא אצלו ונמצאת אונאה לשאר חנונים וחכמים מתירין שהרי יכול לומר אנא פליגנא אמגוזאי את פלוג שויסקי והם מיני פירות מעולים יותר מן האגוזים והלכה כחכמים ולא יפחות את השער ר"ל למכור בזול יותר משאר חנונים מפני שמרגיל את הכל אצלו בכך ושאר חנונים מקפחים את שכרם בכך וחכמים אומרים עושה וזכור לטוב והלכה כחכמים ולא יבור את הגריסין שמתוך שהוא בוררם ונמצאו נקיות מכל פסולת ימכרם ביותר וחכמים מתירין שאין אונאה בדבר הנראה כלומר שהרי הלוקח רואה פסולת שבשאר גריסין ומתבונן בעצמו מה שראוי לעלות בדמיהן של אלו ולא ירבה בדמים אלא כפי הראוי והלכה כחכמים ומודים חכמים שלא יבור לו על פי המגורה וישאר הפסולת בתוכה שמתוך שהוא רואה פי המגורה מנוקה אף הוא דן בעצמו על החבית כלה שהיא מנוקה ונמצא לוקח מתאונה ואין זה אלא כגונב את העין:

אין מפקסין את האדם ואת הבהמה ואת הכלים כדי שיראו כחדשים ופירוש הדברים באדם שאם היה לו עבד או אמה למכור ומתוך זקנתם נראין בהם סימן זקנה והוא שער לבן אין צובעין אותם שיראו שחורים לרבות במחיריהם ובכלים שאם הם ישנים שלא יקלפם עד כדי שיראו כחדשים ובבהמה שמכין אותה הרבה עד שבשרה נופח ונראה כבעלת בשר שירבו הקונים במחיר שלה ואפילו מכרה בדמים קלים מ"מ יש כאן גנבת הדעת וכן יתבאר בגמרא שאין משקין את הבהמה מים של סובין כדי שתעלה בנפיחה לדמים מרבים ואין נופחין בקרבים ובני מעים הנמכרים בבית הטבח כדי שיראו רחבים ושמנים ואין שורין את הבשר במים כדי שילבין ויראה שמן מתוך לבנותו וכן כל כיוצא בדברים אלו וכבר התבאר במסכת חולין שאסור לגנוב דעת הבריות אפילו של גוי ושאין מוכרין לו בשר נבלה בחזקת שחוטה אע"פ שהנבלה אצלו כשחוטה:

ומ"מ כלים החדשים מותר לעשות בו ציורים ומיני יפויים כדי שיקפצו עליהם לוקחים כגון חוטי משי בסרבל סביב או בשאר הבגדים ולהעביר שן חלקה על הקרמין להחליקן ולהראות לעמים את יפים וכן להדק בגד פשתן במקבת עץ להראות חוטיו דקים יותר וכן כל יפוי שבכלים חדשים ואע"פ שמרבה בדמיהם על כך אין אנו קפידים יודע הוא ומוחל וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו:

ונשלם הפרק ת"ל:

איזהו נשך וכו' כבר ביארנו בפתיחת הספר על החלק הרביעי שבספר שבא בביאור עניני הרבית על איזה צד נאסר והדברים שהותרו מכלל איסור זה ושיסוד זה הפרק וכללו אמנם הוא בא בביאור ענין זה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשנים עשר חלקים הראשון לבאר מה שהוא רבית גמורה ומן התורה כגון רבית קצוצה הבאה דרך הלואה ומה שהוא רבית דרבנן כגון רבית הבא דרך סחורה השני שאין רבית בעיקר הלואה אלא שאחר כן משתמש בשלו בחנם מצד הלואתו על איזה צד נאסר השלישי בענין רבית הבאה דרך מקח קרקע או שכירות ומתרבים המעות מצד ההמתנה על איזה צד אסור ועל איזה צד מותר הרביעי בענין רבית הבא דרך משכונה על איזה צד אסור ועל איזה צד מותר החמישי בענין ריוח הבא דרך התעסקות כגון שמוסר לחברו מעות או שאר דברים להתעסק ולהרויח בהם ולהיות לבעלים חלק באותו ריוח והלה מקבל עליו כן על איזה צד אסור ועל איזה צד מותר הששי בביאור מי שהותר להלותו או ללות ממנו ברבית השביעי בענין פסיקת מעות על הפירות והוצאת מעות עליהם על איזה צד מותר ועל איזה צד אסור השמיני שאף בני אדם הנכללים באיסור הלואה להם ברבית יש מהם שהותר בהם מה שנאסר באחרים בקצת דברים כגון סאה בסאה לאריסיו ועל הדרך שיתבאר וכן ביאור ענין איסור סאה בסאה התשיעי ברבית הבאה דרך גופו כגון עשה עמי מלאכה זה היום ואני אעשה עמך מלאכה פלונית למחר על איזה צד אסור ועל איזה צד מותר העשירי ברבית מוקדמת ר"ל שנתן עיניו ללות ממנו ושיגר לו מתנה או מאוחרת והוא שאחר ההלואה והפרעון שיגר לו דורון ופירש לו לשם הלואתו האחד עשר ברבית דברים כגון שכבדו על זה יותר ממה שלא היה רגיל על הדרכים שיתבאר מה שהותר ממנו ומה שנאסר השנים עשר להודיע שלא סוף דבר שהמלוה והלוה עוברין בלאו אלא אף כל המסייעין בדבר כגון ערב ועדים וסופר וסרסור וכל המסייעים בדבר ולבאר הלאוין המיוחדים לכל אחד מאלו:

זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים על ידי גלגול כמשפט סוגית התלמוד כמו שקדם:

והמשנה הראשונה אמנם תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר איזהו נשך ואיזהו תרבית איזהו נשך המלוה סלע בחמשה דינרין וסאתים חטים בשלש מפני שהוא נושך ואיזהו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח ממנו חטים מדינר זהב לכור וכן השער עמדו חטים בשלשים דינרין אמר לו תן לי חטיי שאני מוכרן ולוקח אני בהם יין אמר לו הרי חטיך עלו בשלשים דינרין והרי לך אצלי בהם יין ויין אין לו אמר הר"ם מה שקורא נשך היא רבית דאוריתא ומה שקרא תרבית הוא רבית דרבנן ומה שהתנה ויין אין לו שמורה שאם לא תהיה אצלו אותה סחורה אין מותר לו שיעלנה בחוב עליו אבל הוא זה כשיהיה לו עליו חוב ואמ' לו תן לי מעותי שיש לי אצלך שאני רוצה ליקח בה חטים והשיב לו וכי חטים יש לי צא ועשה אלי כשער אם היו אצלו חטים הוא מותר ואם לאו הוא אסור ואמרו ליקח ממנו חטים רוצה לומר ליקח בהלואתו כלומר שהעלה על הלוה חטים במה שהיה אצלו אבל כשיתן איש לחברו מעות ליקח ממנו בהם כך וכך מדה מהחטים והשער ידוע לא פחות ולא יתר מותר ואע"פ שאין לו חטים וחייב ליתנו לו כל זמן שיתבענו ממנו ואפילו שלקחו ביותר או יקבל מי שפרע ויחזור בו וכך פירש וביאר הירושלמי:

אמר המאירי איזהו נשך ואיזהו תרבית וכו' פירוש צריך שתדע שלשון נשך נופל מצד הלוה שהוא נישוך ונחסר ולשון תרבית בא מצד המלוה שהוא מרויח וממונו מתרבה אם כן כל רבית שבעולם הן של כסף הן של אוכל נקרא נשך ונקרא תרבית והרי מקרא מניח שם נשך על שניהם שנא' נשך כסף נשך אוכל נשך כל דבר אשר ישך וכן אמר בלא הזכרת כסף ואכל אל תקח מאתו נשך ותרבית ואע"פ שבפסוק אחד ייחד תרבית לאכל לבד והוא שאמר ואת כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך כבר למדנו שאין ייחוד הנשך לכסף כלום הואיל ומצינו במקום אחר נשך כסף נשך אוכל ואמר שהנשך נאמר על שניהם אף התרבית כן מ"מ דרך גזרה שוה הוקשו בגמ' זה לזה והוטלו שניהם על שניהם ר"ל נשך ותרבית בין על כסף בין על אכל וכן זה התנא פירש בנשך כסף ואכל כמו שאמר סלע בחמשה דינרין וסאתים בשלש ונמצא למה שכתבנו שכל ששאל אח"כ איזהו תרבית לא שאל על תרבית האמור בתורה שתרבית האמור בתורה נכלל הוא בענין נשך שאף מה שייחדו בו תורה והוא רבית אכל כבר פירשו בסאתים בשלש אלא שהתנא ייחס שם תרבית על רבית הנאסר מדברי סופרים ועל צדדין אלו פירש שהנשך והוא רבית של תורה הוא שהוא מלוה ומתנה בשעת הלואה להחזיר לו רבית קצוצה כך וכך בין בכסף בין באוכל והוא שהלוהו סאה בחמשה דינרין או סאתים חטים בשלש וכל שכיוצא בזה ואפילו לא קצץ אלא שאמר על מנת שתתן לי רבית:

ופירש שהתרבית ר"ל רבית של דבריהם הוא על ידי מכר ושאינו קוצץ רבית למקחו אלא שהוא נעזב למקרה כיצד לקח ממנו חטים בדינר זהב הכור שהוציא לו מעות לכל כור וכור דינר זהב ר"ל כ"ה דינרין ושיתן לו הלה תבואתו לקציר ודבר זה מותר אע"פ שאפשר שיתיקרו בשעת הקציר או שאירע שנתיקרו הואיל ובשעת הוצאת המעות יצא השער על צד מה שהוציא הלה את מעותיו ר"ל שיצא השער דינר זהב לכור וכמו שאמרו למטה אין פוסקין על פירות עד שיצא השער הא יצא השער פוסקין אע"פ שאין פירות ללוה שהרי בידו לקנות בכל מקום שירצה אחר שלקח ממנו על הדרך שביארנו הגיע הקציר שהיא זמן הפרעון והוקרו ועמדו חטים בשלשים דינרין הכור והרי הותר לו ליקח החטים כמו שביארנו וכן הותר לו ליקח ממנו דמים והוא שלשים דינרין אע"פ שלא הלוה אלא עשרים וחמש וכמו שאמרו למטה מה לי הן מה לי דמיהן כמו שיתבאר אלא שהתנו עכשו ביניהם ענין אחר והוא שכשבא זה ואמר לו תן לי חטי שאני רוצה ליקח בהם יין בא זה ואמר לו אין לי חטים ולא מעות ומ"מ כל עצמך אינך תובע אלא להוציאם ביין הרי חטיך עלי בשלשים דינרין וכאלו אתה מלוה לי עכשו שלשים דינרין והרי לך אצלי בהם יין עשר סאין לבציר סאה בשלשה דינרין ויצא שער היין על כך אלא שאין לזה הלוה עכשו יין ואמר על זה שהוא אסור ואע"פ שכל שיצא השער הותר אע"פ שאין לו דוקא במי שמוציא עכשו מעותיו ובידו ליקח בכל מקום שירצה אבל זה שאין איסורו בידו אלא שמעמיד הלואתו על גבי הפירות אסור מדברי סופרים אלא אם כן היה לו לזה יין שיזכהו לו מעכשו בשיעור חובו והוא בשלשים דינרין שאם היה לו יין מזכהו ואע"פ שאינו מושך כשנתיקרו ברשותו נתיקרו ואע"פ שלענין הדין אם רצה לחזור חוזר הואיל ומ"מ יש כאן מי שפרע קנייה גמורה היא לענין רבית:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ולמדת ממנה שלשה איסורין אחד יצא השער ואין לו ופסק לו בפחות השני לא יצא השער בשוה אע"פ שקצת עניים התחילו למכור ממה שקצרו בשדות של בעלי בתים ופסק על אותו ערך למי שאין לו שאין השער נקרא שער עד שיושלמו ימי הקציר ויתחילו בעלי בתים למכור והשלישי שאין איסורו של זה בידו אלא שמעמיד הלואתו על הפירות למי שאין לו וכן למדת היתר כשיצא השער אע"פ ואין לו ובלא יצא השער ויש לו ובהעמדת מלוה על הפירות ויש לו וכן אפי' פסק לו בפחות מן השער הואיל ויש לו שכל שיש לו מוכר שמכירה גמורה היא ויש חולקין להתיר העמדת מלוה על גב פירות אע"פ שאין לו כאלו נתן לו עכשו דמים כמו שיתבאר ולא יראה כן ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:

אסור הרבית על שעת הלואה הוא וכל שבשעת הלואה רבית אע"פ שבסוף אינו רבית הרי הוא אסור וכל שאינו רבית בשעת הלואה אעפ"י שלסוף נתרבה המלוה לא נאסר כיצד הלוה לו חטים שוים מאה דינרין בק"כ לשנה ובשעת פרעון היתה אותה החטה בעצמה שוה ק"כ הרי זה מ"מ רבית הלוהו חטים שוים מאה במאה דינרין לשנה אע"פ שבשעת פרעון אין שוין אלא שמנים אין זה רבית וכן הלוהו מאה פרוטות בק"כ פרוטות לשנה ובשעת הלואה היו עומדות מאה פרוטות במעה ובשעת פרעון עמדו שמנים במעה אין זה רביה וכן הלוהו מאה דינרין בק"כ ליקח מהם פירות ולקח מהם פירות ורוצה לפרעו בפירות ובשעת הלואה עמד שתות הכור שהוא חמשה סאין במאה ובשעת פירעון עמד שתות הכור במאה ועשרים הרי זה מ"מ רבית אע"פ שסתם הלואה זו לקנין פירות הוא והיה לך לומר שהוא כמי שהלוהו פירות והרי מחזיר לו פירות כשעת הלואה אין זה כלום הלוהו על דרך זה מאה במאה ובשעת הלואה עמד שתות הכור במאה ובשעת פרעון הוזל ועמד חמשת הכור במאה ונמצא פורעו שם בחמש אין זה רבית כלל וכן הלוה לו סאתים בסאתים והיו בשעת פרעון שוים אלו הסאתים כשלש סאין בשעת הלואה אין זה רבית אף מדברי סופרים ולא נאסר סאה בסאה אלא מדבריהם וכשאין לו וכשלא נודע השער כמו שיתבאר:

סאתים בשלש והוזלו ועמדו שלש אלו בערך הסאתים שבשעת הלואה הרי זה רבית מ"מ וכן על כל צד שאתה מפרש בה שמועה זו בכלן כל עניני הלואה הולכים אחר זמן הלואה אע"פ שבסוף נשתנה הענין על הדרכים שביארנו וכן הכתוב מעיד את כספך לא תתן לו בנשך וכן לא תשימון עליו נשך וכל שפסק עליו במי שפרע מאותה שעה הוא ואע"פ שנתחדש בו דבר המונע את המלוה מלהרויח בו לא מעלה ולא מוריד והוא שאמרו משעת כתיבה עבד ליה שומא: