Meiri on Chullin 109 מאירי על חולין ק״ט

ונשוב לביאור הסוגיא והוא שאמר ונראין לי דברי חכמים בניער וכסה אבל בשלא ניער לא כלומר אע"פ שהם מתירין בלא ניער והשתא מאי ניער דקאמר אילימא דוקא בסוף אבל מתחלה לא דאפי' בקבלה הטעם נראה לו להתר והא קאמר דנראין לו דברי ר' יהודה בהא אלא בניער מתחלה ואלמא דרבנן שרו אף בניער בסוף ולא מתחלה ומשום דסבירא להו אפשר לסחטו מותר ר"ל שחוזר להיתר אלמא אפשר לסחטו תנאי היא ואמר ליה רב אחא וממאי דבאפשר לסחטו פליגי והאי עד שיתן דקאמרי רבנן אטיפה קיימי ולמישרי אף אותה חתיכה דילמא אותה חתיכה לעולם אסורה ורבנן אסופא דר' יהודה קיימי דקאמר אוסרת את כל החתיכות אפי' היו אלף כיוצא בה מפני שהן מינה ואמרי רבנן דאע"ג דהיא אסורה אינה אוסרת השאר אלא בכדי נתינת טעם בכלן ותריץ ליה היכי השתא בשלמא אי אמרת רבנן דהכא במין במינו כר' יהודה סבירא להו ובאפשר לסחטו פליגי אם אותה חתיכה חוזרת להתרה אם לאו היינו דקאמר נראין דברי ר' יהודה בהא ודברי חכמים בהא כלומר נראין דברי חכמים בהא דהא לא בלעה יותר מן האחרות והוה ליה איסור שמשערין בו מין בשאינו מינו אלא אי אמרת אפשר לסחטו אסור והאי דשרו רבנן אף בלא ניער מתחלה אשאר חתיכות הוא ומשום דמין בשאינו מינו הוא ועד שתתן דקאמר אחתיכה קאי נראין דברי ר' יהודה ואין נראין הוה ליה למימר כלומר נראין בשלא ניער דכיון דקבלה טעם נאסרה ואוסרת חברותיה מדין מין במינו ואין נראין בניער מתחלה דלא חיישינן ללא ניער יפה ואין כאן נתינת טעם בחתיכה והוה ליה מין בשאינו מינו דסברא דמין במינו לא בטיל מפורסמת היא לר' יהודה אלא ודאי באפשר לסחטו פליגי:

זו היא שטתנו בביאור הסוגיא וכבר כתבנו הראוי לברר ממנה דרך פסק כמו שכתבנו:

זה שכתבנו שלענין חתיכה שנפל בה טפת חלב דקאמר רב חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה שבא ללמדנו מה שלא היינו למדים לא מדברי ר' יהודה במין במינו לא בטיל ולא מדברי עצמו בכל איסורין שבתורה במינו במשהו וזהו שלא הקשה הא אמרה חדא זימנא וכו' כמו שכתבנו אני תמה בחתיכת נבלה מהא שאמר בפרק גיד הנשה שכשנתנה טעם בחתיכה נעשית חתיכה עצמה נבלה היאך לא הקשה הא אמרה רב חדא זימנא דהא רב ושמואל דאמרי תרויהו כל איסורין שבתורה במינן במשהו ומפני מה אמרו עליה כמאן אמרה לשמעתיה כר' יהודה והא איהו נמי אמרה ומה בין דברי רב ושמואל לדברי ר' יהודה ונראה לי מתוך הדחק ומתוך סוגיא זו שאין ביניהם לענין האיסור כלום אלא שלר' יהודה כל מין במינו ובשאינו מינו סלק את מינו וכו' ולרב ושמואל לא נתברר דעתם בזו כלל וזה שאמר מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה וכו' פירושה אעקר שמעתיה דרב כלומר רב דקאמר אוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה ומפני שהוא סובר כל איסורין שבתורה במינן במשהו כמאן אמרה לעקר שמעתיה ודאי כר' יהודה שהיה קודם לו ואי סבר כר' יהודה הרי הוא סובר במין במינו ובשאינו מינו וכו' הא מ"מ רב ושמואל לא דברו כלל במין במינו ובשאינו מינו מה דינו ובאמת שדברים דחוקים הם שמ"מ הרי העלו בה שאף הוא סובר כן והוא שהעמידה ברוטב עבה ועוד שאף לעקר האיסור היאך עשו ממנו שמועה בפני עצמה יאמרו הלכה כר' יהודה ומ"מ גדולי הרבנים ראיתי שכתבו בקרוב לזה שפסקו כר' יהודה משום דרב ושמואל קיימי כשטתיה אלמא אין ביניהם לענין הדין כלום והוא תמה והרבה נשאתי ונתתי בה עם קצת רבנים עד שאחד מהם אמר לי שלר' יהודה אף בפוגם אמרה ולרב ושמואל בפוגם מיהא מותר ולא נתישבו לי הדברים כלל ויש מפרשים שבודאי אין ביניהם כלום אלא שמתוך שר' יהודה עקר שמעתיה בקדשים בדם הפר ובדם השעיר חששו שמא יהו סוברים עליו שיאמר כן בשאר איסורין או שמא בדומה לו שהוא לח בלח ואף זו אין הדברים מתישבין בה שבכל התלמוד אנו אומרין בכל איסורין ר' יהודה היא דאמר מין במינו לא בטיל ויש מפרשים שמדברי ר' יהודה הייתי אומר דוקא בשיש שם שיעור איסור דהיינו כזית אבל במשהו ממש לא ורב ושמואל אומרים בה אף במשהו ממש:

המשנה הרביעית והכונה לבאר בה דין כחל ויתגלגל בתוכו דין דם הכנוס בתוך הלב ועל ידי כן יתגלגל בגמ' שלה דין מליחת בשר להפליט דם הכנוס בבשר הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו אמר הר"מ פי' כחל ידוע ודינו כפי שאומר לך והוא שכל זמן שקרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר לבשלו לכתחלה עם הבשר ואם עבר ובשלו בלא קרע לבדו גם כן הוא מותר והוא מה שאמר לא קרעו אינו עובר עליו ומותר ואם בשלו בלא קרע עם בשר אחר משערין אותו בששים אמרו כחל בששים וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור וידוע שהבשר בחלב מין בשאינו מינו ולפיכך משערין אותו בנותן טעם ואם אין גוי מצוי הרי אפשר לבדוק כגון הכחל עם הבשר ולפיכך משערין אותו בששים כפי העקרים שביארנו בסוף ע"ז ומה שאמרנו בלב לא קרעו אינו עובר עליו אבל אסור באכילה ואין מותר לאכלו עד שיקרענו ויוציא מה שבתוכו מן הדם ומה שאינו עובר עליו בלא תעשה ר"ל אינו בא לידי לא תעשה לפי שבשר עוף בחלב עצמו דרבנן הוא שיתבאר:

אמר המאירי הכחל קורעו ומוציא את חלבו צריך שתדע שלא אסרה תורה בשר בחלב אלא בחלב היוצא מן הבהמה בחייה דרך דדיה הא חלב היוצא מן השד לאחר שחיטתה לא נאסרה מן התורה בבשר ומ"מ חכמים אסרוה לפי' הכחל אסור לבשלו בקדרה אפי' בפני עצמו בלא שום בשר מפני שבשר הכחל בולע מן החלב שבו אלא אם רצה לבשלו קורעו ופירשו בגמ' על קריעה זו שהיא שתי וערב וטחו בכותל או כובשו תחת איזה דבר הסוחטו כדי שיצא חלבו ואחר כך מבשלו וטיחה זו ענינה הכאה בכותל מלשון הטיח ראשו בקרקע ולא דברו במשנה זו לבשלו עם בשר אלא בפני עצמו ובגמ' יתבארו שאר דינין שבו:

לא קרעו ובשלו בפני עצמו בקדרה אינו עובר עליו ופרשו בגמ' שאף לכתחלה מותר לאכלו אחר שעבר ובשלו שלא נאמר דין קריעה וטיחה בכותל אלא מדברי סופרים ולכתחלה שכך אמרו בבריתא כחל שבשלו בחלבו מותר ובשלו בחלבו היינו שלא קרעו וכן בשלו בקדרה משמע ובפני עצמו וקאמר מותר ואין צריך לקרעו אחר בשולו אלא שהדבר נאה וזהו שאמרו בגמ' אינו עובר עליו ומותר ואע"ג דבלישנא בתרא קאמר אינו עובר עליו ואסור הלכה כלישנא קמא דתניא כותיה:

הלב קורעו ומוציא את דמו וכו' פי' התבאר במסכת כריתות שהלב יש בו שני מיני דמים אחד דם של עצמו כשאר הבשר והשני דם המתקבץ בתוכו בשעת שחיטה שהנשחט מתאנח ומושך הלב מדם שחוצה לו ומתמלא הימנו ופירשו שם על דם עצמו שהוא יוצא במליחה כשאר הדמים שבאיברים אבל דם הכנוס בתוכו אינו יוצא במליחה ומתוך כך אמרו עליו שקודם מליחתו צריך לקרעו שאין המליחה מפלטת דם הכנוס אלא דם הבלוע ואמר על זה שקורעו ומוציא את דמו ואחר כך מולחו ואוכלו אפי' לקדרה:

לא קרעו ר"ל שמלחו ולא קרעו קורעו לאחר מליחתו ומוציא את הדם שבתוכו ומותר ואינו צריך מליחה אחרת שאם תאמר שכבר בלע הלב מדם שבתוכו הרי מה שבלע פלטו בכח המליחה ולא עוד אלא מתוך שהלב חלק ביותר אמרו עליו בפסח שני שאינו בולע מדם שבתוכו ומתוך כך אפי' נתבשל בקדרה בלא קריעה קורעו ומותר אחר שנמלח וזהו שאמרו בגמ' לא קרעו קורעו לאחר בשולו ומותר ואם בשלו בלא מליחה אוסר מצד דם הנבלע בו (כשר) [כשאר] בשר ומשערין בכלו:

לא קרעו אינו עובר עליו פירשו דבר זה בכריתות אינו חייב עליו כרת ודוקא בדם עוף שאין שם דם כזית אבל בבהמה חייב כרת ומגדולי המחברים פירשו שאף בבהמה אין בו כרת אלא מלקות בדם המתכנס בשעת שחיטה אבל דם הכנוס לתוכו חייבין עליו כרת ואף בשל עוף עצמו אע"פ שאין בו כרת מ"מ אסור הוא כדין חצי שיעור שבכל איסורין ויש אומרים שאף בבהמה אינו חייב כרת אלא אם אכלו חי אבל מבושל אין בו כרת שהדם שבשלו או שמלחו אין בו כרת וכן יראה ממסכת מנחות פרק הקומץ רבה אע"פ שגדולי המפרשים והמחברים לא פסקוה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצדדין שביארנוה הלכה היא אלא שיש דברים אחרים מתבארים בגמ' שאתה צריך לידע להשלמת ביאור ענינים הנכללים בה ואלו הן:

כבר ביארנו על הכחל שאסור לבשלו בלא קריעה וטיחה אף בפני עצמו קרעו וטחו בכותל או סחטו בדרך אחרת מותר לבשלו בין בפני עצמו בין בתבשיל עם בשר שאין אחר קריעה וטיחה כלום בשלו לאחר מליחה בלא קריעה וטיחה אם לבדו ר"ל בלא בשר מותר אלא שהדבר נאה שיהא קורעו לאחר בשולו להפליט המעט שבשלו בתוכו מן החלב כמו שביארנו ואם בבשר אסור עד שיהא במה שבקדרה ששים כנגד כל הכחל וכחל מן המנין כמו שביארנו בפרק גיד הנשה רצה לאכלו צלי מותר בלא קריעה וטיחה ויש מצריכין קריעה לזוב דרך בה החלב וכן כתבו גדולי המחברים וכן ראוי להורות לכתחלה ומ"מ בדיעבד מותר ואין צריך לקרעו אחר צלייתו:

זהו דרך הישר שבדין הכחל ושטת הסוגיא לדעת זה ביאור המשנה כמו שביארנוהו וכן לישנא קמא דרב דאמר אינו עובר עליו ומותר ואחר כך אמרו אמר ליה ר' אלעזר לשמעיה קרע לי ואנא איכול והקשו מאי קמ"ל מתניתין היא ותירץ דלא בעינן שתי וערב אי נמי לקדרה ופירושה דר' אלעזר אשמעינן בקריעה דמתניתין דלא בעינן שתי וערב ודלא כרב יהודה דפירשה בשתי וערב ובטיחה אי נמי דמודה הוא בקריעה דכרב יהודה בעינן אלא דמתניתין לא אשמעינן אלא לבשלו בפני עצמו ואתא איהו ואשמעינן אף לקדרה ר"ל עם תבשיל של בשר דקדרה סתם תבשיל של בשר משמע וכמו שאמרו בחתיכת בשר שנפלה עליה טפת חלב אם יש בקדרה בנותן טעם וכו' ובפסח ראשון בשמועת תנור שהסיקו וכו' האי קידרא וכו' שפירושו תבשיל לשטת קצת מפרשים כמו שביארנו שם וודאי מקריעה כרב יהודה פסקינן הא לקדרה הלכה כר' אלעזר דהא לא פליג איניש בהדיה ולמדנו עכשיו דין בשולו שבלא קריעה אסור לכתחלה אף בעצמו ובדיעבד בעצמו מותר ושבקריעה אף בהדי בשר מותר וחזרנו ללמוד דין צלי מאיתתיה דרב נחמן דאמרה ליה לרב נחמן כל דאסר רחמנא שרא לן כיוצא בו אסר לן דמא שרא לן כבדא אסר לן חלב בהמה שרא לן חלב חיה וכו' בעינא למיטעם טעם בשר בחלב ואמר להו רב נחמן זויקו לה כחלי ומלת זויקו ענינה צלי אלא שהיא משותפת לדבר הנפוח מלשון הני זוקני ארמאי כלומר צלו לה כחל בלא שום קריעה וטיחה אלא נפוח כמו שהוא ואז תטעום בשר בחלב למדת שלא מצא דרך להתירו בלא קריעה אלא בצלי שאלו היה מותר כן בבשול ודאי היה אומר שיבשלוהו לה כמו שהוא וישאר עוד שם ממנה וכן למדת שבצלי אינו צריך קריעה כלל והקשו לו והא קתני במתניתין קורעו ותירץ ההיא לקדרה כלומר שטעון קריעה אף לבשלו בעצמה והאי דאקשי בתר הכי והא קתני שבשלו מבריתא קא מקשי דקתני כחל שבשלו בחלבו מותר כלומר שלא מצא כאן שום היתר לכתחלה בלא קריעה והאי תנא ודאי אהיתרא קא מהדר ואי איתא דאית בה בשום צד היתר לכתחלה היה לו לומר כחל מותר לצלותו בחלבו ותירץ הוא הדין בלכתחלה כלומר הוא הדין שאם רצה היה יכול ללמוד בו היתר לכתחלה והוא בצלי אלא דמשום דאיצטריך לאשמועינן איסור אף בדיעבד בקיבה שבשלה בחלבה נקט היתר בדיעבד בכחל שבשלו בחלבו ולאו דקאמר הוא הדין דלכתחלה בבשול בפני עצמו דהא ודאי אסור לכתחלה כמו שכתבנו ולמדת שמה שאמרו למטה כחלא תותי בשרא שרי עילוי בשרא אסיר לכתחלה ובדיעבד מותר כמו שיתבאר בלא קריעה הוא ויש מצריכין אף בזו קריעה מועטת וכמו שכתבנוה בשם גדולי המחברים בכל צלי ויש מפרשים לשטתם מאי דאמר ר' אלעזר קרע לי ואנא איכול בצלי והיינו דקאמר דלא בעינן שתי וערב ולא פליג אדרב יהודה דאיהו לבשול קאמר ודקאמר בתר הכי לקדרה אתיא נמי כדפרישנא והלכה כשתי הלשונות ודרב נחמן דאמר זויקו לה כחלי פירוש בקריעה כל דהו ומ"מ גדולי הרבנים מחמירין בה הרבה לומר שאין לו תקון לעולם לבשלו עם בשר אבל לצלי ולבשלו לעצמו צריך קריעה שתי וערב והם מפרשים משנתנו בצלי וקאמר קורעו כדי להפליט החלב שיפול לארץ ומתוך כך לא קרעו מותר שמה שנשאר בתוכו חלב שחוטה הוא ואע"ג דחלב שחוטה מדרבנן מיהא אסור דוקא בפירש אבל לא פרש אף מדרבנן שרי הא לקדרה אף בעצמו כל שלא קרעו אסור אף בדיעבד ואפי' קרעו בסוף שהרי פרש חלבו לתוך הקדרה וחזר ונבלע בכחל ובריתא דכחל מבשלו פירושה שצלאו מלשון ויבשלו את הפסח:

ומה שאמרו כיצד קורעו וכו' שתי וערב וכו' פירושה אפי' לצלי ולכתחלה ור' אלעזר דאמר קרע לי פירושו בצלי וקריעה כל דהו ופליג אדרב יהודה ולית הלכתא כותיה אלא כרב יהודה ודקאמר אי נמי לקדרה פירושו בקריעה שתי וערב ולקדרה בלא בשר אלא בעצמו אבל בבשר אסור בכל ענין והיינו דאמרינן כחל בששים וסתמא קאמר אפי' קרעו וענין זויקו לה כחלי פי' לצלי ובקריעה כל דהו כלישנא קמא דר' אלעזר ואקשו ליה מקורעו דמתניתין דמשמע קריעה גמורה ופירשה לקדרה בלא בשר ואקשי ליה מבריתא דכחל שבשלו בחלבו ואף כשתפרשהו שצלאו מ"מ דוקא דיעבד ובקריעה כל דהו ותירץ דהוא הדין תחלה ולית הלכתא כותיה ומ"מ בקדרה של בשר אסור לעולם יש מפרשים לכתחלה ויש מפרשים אף דיעבד ואחרוני הרבנים הולכין בשטה אחרת שכל עצמו אף בקדרה אינו צריך כלום או שמא בקריעה כל דהו ומפרשים במשנתנו קורעו לקדרה בהדי בשר ור' אלעזר מתיר בקריעה כל דהו ולית הלכתא כותיה ואין גורסין בו אי נמי לקדרה וזויקו לה כחלי פירושו בקדרה ובעצמו ובקריעה כל דהו או שלא בקריעה כלל לדעת ראשון שבשיטה זו ואקשו ליה מקורעו דמתניתין ופירשו בקדרה עם בשר ותו אקשי ליה מכחל שבשלו בחלבו וודאי מדקתני הכי בעצמו קאמר ואפי' הכי דוקא דיעבד אם בלא קריעה כלל אם בקריעה כל דהו למר כדאית ליה וכו' ותירץ דהוא הדין לכתחלה אלא שקשה לפרש קריעה כל דהו בקדרה מה מועילה והא מ"מ הואיל ולא יצא חלבו נפלט הוא בקדרה ומתבשל בו אלא שעקר הדברים כמו שכתבנו בשטתנו:

הכחל צריך מליחה להפלטת הדם כשאר הבשר וכן הדין בכל שומן שבגוף:

קיבה של טלה או של עגל שיונקין ונמצא חלב שינקו כנוס בתוך קיבתם ובשלוה בחלבה חכמי האחרונים אסרוה ומה נשתנה זו מדין כחל מפני שהכחל אין החלב כנוס בתוכו אלא מובלע ואף במיניקה אינו כנוס בו כל כך והקיבה הרי החלב כנוס לתוכה ומ"מ גדולי המחברים התירו מפני שאין זה אלא כפרש בעלמא ולמטה יתרחבו בה הדברים:

בימי חכמי התלמוד כשהיו אוכלין צלי היה דרכם שהיו מכניסין ראש השפוד בתוך פי התנור שהיה למעלה כנגד שמי קורה מעתה רצה לצלות כחל הראוי לצלותו לבדו עם בשר בשפוד אחד עושה לכתחלה ובלבד שיהא הכחל למטה בראש השפוד שלא יהא החלב היוצא ממנו זב על הבשר ואין חוששין שיהא חום השפוד מוליך זיעת החלב לבשר שלמעלה ממנו כנגד הזנב ואפי' היה שפוד של מתכת שנאמר עליו חם מקצתו חם כלו ואם הניח הכחל למעלה והבשר למטה מותר ומ"מ לכתחלה אסור ולא הותר בדיעבד אלא מפני שאי אפשר לחלב הכחל ליתן טעם כל כך בבשר וכל שכן בכאן שהיא זבה לאלתר והואיל ואינה אלא מדברי סופרים הקלו בה בזמן הזה שאין דרך השפודים להניחם בדרך זה אלא על צדם אם נותן על לבו שלא להטותם זה על זה מותר לכתחלה ומ"מ ראוי להזהר פעמים שאדם מגביה את השפוד מצד זה או משפילו ואינו נותן על לב ואם עשה מ"מ מותר:

מכח שמועה זו הורו חכמי הדורות שמותר לצלות כחל בשפוד שצלו בו בשר או בשר בשפוד שצלו בו כחל אף לא בקריעה וכן לחתכו בסכין שרגילין לחתוך בו בשר וכן להעלותו חם בכלי שאוכלין בו בשר וכן בשר חם בכלי שאכלו בו את הכחל חם ואפי' ליתן בשר חי על גביו ויש נוהגים איסור בקצתם:

מליחת הכחל עם הבשר יש מדמין אותו לצלי ממה שאמרו על מליח שהוא כרותח של צלי ואחר שכן מותר למלחו לכתחלה עם הבשר ובלבד שיהא נותן הכחל למטה והבשר למעלה אבל נתינת הבשר למטה והכחל למעלה אסור לכתחלה ומותר בדיעבד וכן הורו גדולי הדור: