Meiri on Chullin 128b מאירי על חולין קכ״ח ב

כבר ידעת על אבן המנוגעת שהיא מטמאה באהל אבן שבזוית שבינו ובין חברו בזמן שהוא חולץ חולץ את כלה וכשהוא נותץ חולק את האבן ונותן את שלו ומניח של חברו שנאמר ונתץ את הבית ולא שני בתים ויש בדבר ספק אם חלק אחד נעשה בית יד לחברו להביא טומאה לבית חברו אם לאו יש מי שאומר שלא נסתפק הדבר אלא בשל שני שותפין אבל אם היה הכל לאחד טמא ועל כגון זה הם מפרשים מה שאמרו בפרק מצות חליצה בית מוחלט מטמא מאחוריו ולא יראה כן שאף טומאת אחוריו יש לומר בה שאינה דומה לזוית אחרת:

טרפה שנשחטה אע"פ שאסורה באכילה שחיטתה מטהרתה מידי נבלה כמו שהתבאר:

אבר מן החי הפורש מן הבהמה טמא כנבלה אבל בשר מן החי אפי' פירש מן הטומאה טהור איזהו אבר המטמא כל שהוא אבר כבריתו בשר גידים ועצמות אבל הכוליא והלשון והשפה וכיוצא באלו אע"פ שהם איברים ידועים ואין עושין חליפין הואיל ואין בהם עצם הרי הם כבשר רכבה הנמכרת עם הראש הואיל ואין בה בשר יראה שאין מטמאה משום אבר מן החי בשר מן החי הפורש מן השרץ טהור אבר הפורש טמא ומטמא אף בפחות מכעדשה שהאיברים אין להם שיעור לא באדם ולא בנבלות ולא בשרצים איזהו אגר המטמא כשהוא כבריתו בשר גידים ועצמות:

הכוליא והכבד והלשון הרי הן בשר כמו שביארנו בשר מן החי הפורש מן האדם טהור אבר הפורש ממנו טמא במה דברים אמורים כשהוא כברייתו בשר גידים ועצמות אבל הכוליא והלשון וכיוצא בהם הרי הן כבשר:

חסר מעצמו של אבר כל שהוא טהור חסר מבשרו אם נשאר עליו בכדי שבחי מעלה ארוכה ומתרפא טמא ואם לאו טהור וכן בכלם:

עוף בין טהור בין טמא אבר מן החי הפורש ממנו טהור:

החותך בשר מאבר מן החי של בהמה ואחר שחתכה חישב עליה לאכילה צריכה הכשר ליטמא אבל אם חישב לאכילה קודם שיחתכנה ואחר כך חתכה אינה צריכה הכשר מפני שמטמא טומאה חמורה וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר ומקבל טומאה מאביו בשעת החתך ואין זה מגע בית הסתרים כמו שביארנו בפרק בהמה המקשה: