Meiri on Chullin 133 מאירי על חולין קל״ג

אע"פ שהתורה זכתה את הכהן במתנות אלו ויכול ליטלן מעצמו אין ראוי לו להחזיק בכך ר"ל שלא יטלם לעולם מעצמו עד שיתנום לו ואם הוא מן המהדרין ראוי לו שלא ישאלם בפיו שהרי בבני שמואל נאמר ויטו אחרי הבצע ואמרו רבותינו בפירוש דבר זה חלקם שאלו בפיהם ר"ל שלא היתה גזלה בידם אלא שהיו תובעים הראוי להם מצד שהיו לויים ר"ל מעשר ראשון בפה ודרך גרגרנות והוחזקה להם מדה זו כגזלה אלא אם נתנו לו נוטל:

היו נהנים רבים בית המטבחיים וכלם מצפים למתנות ראוי לצנועים למשוך ידיהם שכך מצינו בלחם הפנים כשנשתלחה בו מארה משמת שמעון הצדיק ולא היה מספיק לכלם הצנועים מושכים ידיהם והגרגרנים חוטפין ואם היה כהן זה צנוע ויושב אוהלים ואינו רגיל אצל הבריות כדי לישא תמיד את כפיו הרי זה לוקח לפעמים בכונה כדי שלא תשתכח כהנתו:

כבר ביארנו שהכהן שרצה להאכיל מתנותיו לישראלים אפי' לישראל עשיר ואפי' לגוים רשאי או להאכילן לכלבו שחולין גמורין הם בידו של כהן:

לא באו המתנות עדיין ביד כהן אלא שיש לו מכירים שנותנין לו המתנות בכל בהמותיהן אע"פ שלא באו לידו עדיין הרי הם כמי שבאו לידו לענין זה והוא רשאי לזכות בהן ישראל חברו ואותו ישראל לוקחן במקומו וראוי לכהן שהוא מסתפק ויש חכם או תלמיד בשכונתו שאינו מספיק שיהדרנו בכך:

מה שאמרנו שרשאי הכהן לזכות בהן ישראל ואפי' ישראל עשיר אע"פ שלא באו לידו הואיל והן ממכירים שלו דוקא בשאין כהן זה שמש לישראל זה ולא שכירו ולקיטו אבל אם היה כן אינו מזכן לו שאם כן אף הוא רוצה לזכות בהם בעל כרחו של כהן ומ"מ אחר שבאו לידו יכול ליתנם לו וכן אם היה ישראל זה אורח לבעל הבית ושמשו של בעל הבית הוא כהן ובעל הבית נותן לו מתנותיו אין לישראל זה הנכנס עמו שיהא משתדל עמו לזכות לו מתנותיו שמכיון שהוא נכנס לשם אף השמש בוש הימנו ומזכהו על כרחו:

יש מי שאומר שאף בשאינו ברשותו אין יכול לזכותן אלא לישראל שאין לו כדי לקנות וכן שיטת הסוגיא מוכחת ולא יראה לי כן לא נאמר בגמ' לדעתי דלא אפשר ליה וכו' אלא שבזו ראוי לכהן לגמלו בכך:

מאחר שביארנו שאין הכהן החשוב נוטלן מעצמו ולא שואלן היה חפץ במתנות רשאי הוא לומר לכהן אחר שיהא מזכהו ליקח במקומו והראיה שהרי רבא כהן היה ומבית עלי ולא רצה לקבלם אלא על דרך זה ומ"מ יש מפרשים על רבא האמור כאן שלא היה אותו האמור בכל התלמוד ולא יראה כן:

ראוי לתלמיד חכם להזהר שלא לקבוע עתו עם תלמיד שאינו הגון שגנאי הוא לו ויחשד לסוף כשיראו קלקול מעשיו של תלמיד זה עד שמתוך קלקול מעשיו של זה יחזיקנו מי שלא ידעו ביורשי גיהנם:

אע"פ שגמילות חסד מדה מעולה היא ושנתיבות התורה סובבות עליה אינו מחוייב לגמול טובה למי שאינו מכירה דרך צחות אמרו כל העושה טובה למי שאינו מכירה כאלו זורק אבן למרקוליס:

פסולי המוקדשין שנפדו שביארנו עליהם שפטורים מן המתנות צריך לרשום שיכירו הכל שהן פסולי המוקדשין שאין מקום מכירתן מוכחת עליהן שהרי פסולי המוקדשין נשחטין באיטלין ונמכרין באיטלין ונשקלין בליטרא כחולין גמורין ומ"מ בכור ומעשר אינו צריך לרשום הואיל ואין ריוח להקדש במכירתן באיטלין שהרי אינן נפדין כמו שביארנו במסכת יום טוב החמירו עליהן שלא לימכר באיטלין ומתוך כך מכירתן בבית מוכחת עליהן ואין צריך רשום:

בהמת השותפין חייבת במתנות שנאמר זובחי הזבח אא"כ היה אחד מן השותפין פטור כגון כהן שנשתתף עם ישראל הרי שנשתתף כהן עם ישראל באחד מן האיברים שיש בהם מתנה ולא בשאר הבהמה הרי זה פטור ממתנה שבאותו אבר וחייב באחרות כיצד נשתתף עמו בכל הראש פטור מן הלחיים ונשתתף עמו ביד פטור מן הזרוע נשתתף עמו בבני מעים פטור מן הקיבה ואפי' לא נשתתף עמו בכל האבר אלא בקצתו ואפי' בחלק אחד ממאה שבו הדין כן:

היה הדבר בהפך שכל הבהמה של כהן או של גוי והראש לבדו של ישראל חייב בלחי שהרי האבר החייב ברשותו:

עשרים וארבעה מתנות נתנו לכהנים בקנין חזק עד שנאמרו בתורה דרך כלל ודרך פרט ובברית מלח דרך כלל שנאמר בפרשת ויקח קרח לכל קדשי בני ישראל לכם נתתיו ודרך פרט כמו שמתחיל למנותם וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש ונאמר בסוף ברית מלח עולם היא ומה הן מתנות אלו עשרה מהן במקדש ר"ל ליאכל בעזרה וארבעה בירושלים ליאכל בכל העיר ועשרה בגבולין ר"ל קצתן בכל ערי ארץ ישראל וקצתן אף בחוצה לארץ עשרה שבמקדש א' חטאת בהמה שבשרה נאכל הכהנים ב' חטאת העוף ג' אשם ודאי ד' אשם תלוי ה' זבחי שלמי צבור והם כבשי עצרת שאין שלמים לצבור אלא הם ויש להם דין קדשי קדשים ליאכל בעזרה ו' לוג שמן של מצורע ר"ל מה שנשאר ממנו שהוא לכהנים כמו שהתבאר בזבחים ובמנחות ז' שתי הלחם של עצרת ח' לחם הפנים ט' שירי מנחות אחר שנקמצו י' מותר העומר ולא כללוה בשאר המנחות אחר שהיא מנחת צבור ואין לצבור עוד מנחה:

ארבעה בירושלים א' בכור תם מ"מ בכלל מתנה זאת בכור בעל מום ואע"פ שאין בו קדושה ב' הבכורים ג' מורם מתודה ר"ל חזה ושוק ולחמי תודה וכן המורם מאיל נזיר והוא זרוע בשלה וחלה ורקיק ונחשבו אלו באחת מפני שענינם אחד ובכללם חזה ושוק שבכל מיני שלמים ד' עורות קדשים ר"ל של קדשי קדשים כגון עולה וחטאת ואשם שזכו בהם הכהנים ואע"פ שבכל מקום מותר להשתמש בהם שהרי ודאי חולין הם בידם מ"מ הואיל ויש בהם צד חמור שמן המקדש הם זוכים בהם ויש בהם צד קל שהם משתמשים בהם בכל מקום מצעו עליהם את התחום לימנות כאותן שבירושלים:

עשר שבגבולין א' תרומה גדולה ב' תרומת מעשר ג' חלה ד' ראשית הגז ה' מתנות ר"ל זרוע לחיים וקיבה ו' פדיון הבן ז' פדיון פטר חמור ח' שדה אחוזה שהקדישה ולא גאלה ומכרה גזבר לאחר שיוצאה ביובל ומתחלקת לכהנים שבאותו משמר ט' שדה חרמים י' גזל הגר שנשבע גוזלו לשקר והודה לאחר מיתת הגר כמו שמפורש בפרשת נשוא:

גדולי המחברים מנו מתנות אלו בדרך אחרת והם שהם מנו חטאת בהמה וחטאת העוף באחת וכן אשם ודאי ואשם תלוי באחרת ובמקום שתים אלו הוציאו מכלל מורם מתודה איל נזיר וחזה ושוק ונמנו מורם מתודה באחת ומורם מאיל נזיר באחרת וחזה ושוק של כל שלמים באחרת וסדרו במתנות אלו ששמונה מהן אין נאכלות אלא בעזרה והם העשרה שמנינו תחלה כשחלקנו החטאות והאשמות וחמש אין נאכלין אלא בירושלם והם הבכור והבכורים ומורם מתודה ומורם מאיל נזיר וחזה ושוק וחמש זוכין בהן מן התורה בארץ ישראל לבד שלשה של קדש והם תרומה ותרומת מעשר וחלה ושנים של חולין והם ראשית הגז ושדה אחוזה וחמש זוכין בהן בכל מקום והם מתנות ופדיון הבן ופטר חמור וגזל הגר וחרמים וחמשתן חולין גמורין ונשארה אחת שזוכין בהן מן המקדש והיא עורות של קדשי קדשים עשר שבמקדש שהן שמנה לחשבון האחרון יתבאר במקום אחר שאין נאכלין אלא לזכרי כהנה אבל חמש שבירושלם לחשבון אחרון או שלש לחשבון ראשון נאכלות אף לנקבותיהם ועליהם נאמר לבניך ולבנותיך אתך ומ"מ אין ניתנין אלא לזכרים שהרי רבן לאנשי משמר הן והבכור צריך להקריב אימוריו ואין מקריב אלא זכר:

יש באותן שבגבולין ששה מהן שאין ניתנין אלא לזכרים עורות קדשים ושדה אחוזה וגזל הגר וחרמים שהרי ארבעתם לאנשי משמר ופדיון הבן שהרי נאמר בו לאהרן ולבניו ופטר חמור שהוא בכלל בכור לדין זה נשארו חמש מתנות שניתנות לנקבות כזכרים והם תרומה ותרומת מעשר וחלה ומתנות וראשית הגז:

כשם שהכהן פטור מן המתנות כך פטור מראשית הגז וכן הנכרי אע"פ שגזז לו ישראל כיצד כהן או גוי שמסרו צאנם לישראל לגזזם לצרכם פטור אפי' לקח גז צאנם אחר שגזזם פטור הואיל ובשעת הגיזה נפטר וכל שכן אחר שגזזן הגוי לקח הצאן מכל וכל וגזזן אע"פ שמן הפטורים נלקחו חייב אפי' לקחן לגיזה ואע"פ שהגזה גדלה ברשות הגוי והצאן חוזרות לגוי הואיל והגוזז ישראל והגזות שלו חייב כמו שיתבאר: