Meiri on Chullin 19 מאירי על חולין י״ט

כבר ביארנו שאם שחט רוב סימן במקום שחיטה והגרים במיעוטה חוץ למקום שחיטה שכשרה וזהו ענין שחט שני שליש והגרים שליש אבל הגרים שליש ושחט שני שליש וכן הגרים שליש ושחט שליש ועמד וכן הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש הדבר במחלוקת בין מפרשים יש מי שמכשיר בכלן וכולל בענין זה שכל שנגמר רוב הקנה שהוא שעת יציאת החיות בשחיטה כשרה אע"פ שלא נשחט רובה וכל שנגמר בהגרמה כגון שחט שליש והגרים שליש ועמד או שחט שליש והגרים שליש ושחט שחיטתו פסולה וזהו כדעת רב הונא שאמר כי נפקא חיותא בשחיטה נפקא והם פוסקים כמותו ומדאמר ליה רב חסדא לא תהדר בך ויש פוסקים כרב יהודה דרובא בשחיטה הוא דבעינן ואין מקפידין על שתהא יציאת החיות ומשום דאמרה משמיה דרב וכן דר' אבא קאי כותיה ואם כן שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשרה אע"פ שיציאת החיות היה בהגרמה ויש פוסקים כשניהם לחומרא ומשום דתרויהו טעמיהו מסתבר לחומרא ר"ל דניבעי רובא בשחיטה ושעת יציאת החיות בשחיטה ומ"מ מכשירין בהגרים שליש ושחט שני שליש דהא הכא רב הונא ורב יהודה שוים בהיתרא דהא איכא רובא בשחיטה ושעת יציאת החיות בשחיטה אע"פ שבשעת יציאת החיות לא נשחט רובה שזו לא הוזקקה לא לרב הונא ולא לרב יהודה ולדעת קצת הכל פסול ומפני שהם פוסקים כלישנא קמא דרב הונא אמר רב אסי דכי נפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה ואע"ג דאקשו ליה לימא מר איפכא לאו הכי מיסתבר דאי מודו רבנן בשחט שני שליש והגרים שליש היאך אמרו מלא החוט על פני כלה ואע"פ שיש דוחקים אותה לדעת רב חסדא דפלוגתא דמתני' כשהתחיל לשחוט למעלה מן הטבעת וסברי רבנן דמאחר שהגרים מעקרו כלל פסולה אבל כשלא הגרים אלא בסוף אף רבנן מודו מ"מ שנויא דחיקא היא ואם אנו מתרצים ליישוב הסוגיא לענין פסק מיהא אין לסמוך בה וסתמא דמתניתי' כלישנא קמא היא ולקמן נמי בסוגיית כשר למליקה אמרו לאייתויי שפוי ראשו וכדרב הונא דאמר הגרים שליש ושחט שני שליש טרפה אלמא הלכה כן ומהגרמה דידהו נשמע לדידן וכל שבשעת יציאת החיות והוא סוף שליש [שני] לא נשחט רובה טרפה ונמצא שאין כשר אלא בשחט שני שליש ועמד או שגמר בהגרמה וזה עיקר אלא שאף לשטה זו לדעתי כל שרובה בשחיטה כשרה כל שאין רובה בשחיטה טרפה וענין הדברים לדעתי שכל סוגיא זו אינה אלא לדעת המשנה שהיו מגרימין בכל שמן הטבעת ולמעלה וכל הכובע הוא מקום יציאת חיות כקנה עצמו ומתוך כך היו פוסלין ותולין הענין קצתם בהצרכה שיגמור רוב הקנה במקום כשר וזהו שחט שני שליש והגרים שליש או הגרים שליש ושחט שליש ועמד או סיים בהגרמה או הגרים שליש ושחט שני שליש אבל כל שבשעת גמר הרוב הוא במקום פסול כגון שחט שליש והגרים שליש ועמד או סיים בשחיטה או שחט שליש והגרים שני שליש טריפה וקצתם תולין הענין שישחט הרוב בשעת יציאת החיות דהיינו בסוף שליש שני ואין מכשירין אלא בשחט שני שליש ועמד או סיים בהגרמה כמו שכתבנו אבל עכשיו שאין הגרמה אלא משפוי כובע ולמעלה אין כאן מקום יציאת חיות כלל ליטרף הבהמה בכך ולא עוד אלא שאף שם גרגרת אין כאן אלא פיקה של גרגרת והכל תלוי בשחיטת הרוב הן בסוף שחיטה הן בתחלת שחיטה הן לסירוגין ואפילו שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשרה ששליש שהוא חוץ לכובע אינו מקום יציאת חיות כלל ומחתך בבשר הוא ואין לנו בו כלום והרי מ"מ נשחט רוב הקנה במקום יציאת חיות ובמקום כשר וזהו שגדולי הפוסקים לא הזקיקו עצמם לכתוב בסוגיא זו כלום ושמא תאמר שמא שהה בו הרי אין דין שהייה בקנה וכן הדין בהגרים שליש ושחט שני שליש אבל שחט שליש והגרים שני שליש או הגרים שליש ושחט שליש ועמד או שגמר בהגרמת שליש טרפה וזהו לדעתי עיקר הדברים:

הושט אין בו דינים אלו שאם הגרים בתחילת שחיטתו ושחט בתרבץ הושט משהו אע"פ שנכנס מיד למקום שחיטה ושחט הרי נקובת תרבץ הושט במשהו כמו שיתבאר וכבר נטרפה קודם שחיטה ועוף כתבו הגאונים שאין בו דין הגרמה כלל אף בקנה שלו שאין בו שפוי כובע ואף בתחילת הסימן אינו יכול לשחוט שתחלת סימניו נכנסין הרבה תוך פרקי הלחיים ואם כן כל הצואר של עוף כשר לשחיטה:

שחט הקנה במקום נקב אפי' היה חצי פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו כשרה היה נקב בחציה שכנגד העורף ובא זה ושחט כנגדו חצי הקנה ופגע בנקב ואותו נקב השלים שחיטה זו לרוב כשרה אפי' היה חציה שבצד העורף פגום ובא זה ושחט כנגדה עד שפגע בפגימתה ונמצא שנחתכה כלה כשרה וכן אם שחט גוי חצי קנה וגמרו ישראל כשר ואם שחט ישראל חצי קנה וגמרו גוי פסול שחיטה העשויה כמסרק כשרה ויתבאר ענינה בפרק שני:

המשנה השמינית והכונה בה ככונת שלפניה לבאר באיזה צד מן הצואר הוא שוחט ואמר על זה השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה המולק מן הצדדין מליקתו פסולה השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשרה השוחט מן הצואר שחיטתו כשרה המולק מן הצואר מליקתו פסולה שכל העורף כשר למליקה וכל הצואר כשר לשחיטה ונמצא כשר בשחיטה פסול במליקה כשר במליקה פסול בשחיטה אמר הר"מ פי' לפי שזכר סדר המליקה והשחיטה וזכר המחלוקת שבהם כשיש שם שחיטה אין שם מליקה וכשיש שם מליקה לא תהא שם שחיטה דבר על כל הדברים שנחלקו והנני מגיד לך עקר כלם ואז תדע שהם חלוקים כמו שאומר עקר השחיטה והמליקה שלא תהא מליקה אלא בעורף ולא תהא שחיטה אלא בצואר:

אמר המאירי השוחט מן הצדדין כלומר ששוחט במקום שחיטה משפוי כובע ולמטה בקנה וכן בושט בכל הצואר תחום שיעורו למעלה על הדרך שיתבאר ושחט מצדדי הצואר שחיטתו כשרה אע"פ שלא כיון להביא הסימנין מכל וכל לאותו צד כדי לשחטם קודם העצם של מפרקת שמ"מ מכוונים הם אל הצד בשוה וחתיכתם באה כאחד עם חתיכת העצם והרי הם נשחטים קודם שתעשה היא נבלה מצד שבירת המפרקת שאי אפשר שתחתך כל המפרקת ורוב בשר שעמה בשיעור שחיטת רוב הסימנין ומ"מ לכתחלה ראוי להזהר ולמשמש בסימנין שתזדמן לו שחיטתם קודם בשר הצואר וכן ראוי לשחוט לכתחלה בפני הצואר בדרך הנהוג ומ"מ ביונים סימניו נמצאים בצדדים וצריך אימון ידים למשמשם ולהזמינם לפניו וקרוב הדבר לפשוע ולחתוך המפרקת קודם הסימנין:

ונשוב לענין המשנה והוא שאמר אבל המולק מן הצדדין בחטאת העוף או בעולת עוף מליקתו פסולה שבמליקה צריך לחתוך בצפרנו העצם תחלה ואע"פ שגלגל סימנין לצד האחר ומלק העצם תחלה פסולה שמ"מ מליקה דוקא ממול עורף והוא אחורי הצואר הרואה את העורף ושהוא תחתיו ועורף עצמו הוא משפוי הראש ולמטה אותה בליטה שהיא כנגד הפנים והוא שיעור מועט ומה שהוא תחתיו כנגד הצואר הוא נקרא מול עורף והוא מקום מליקה ושחיטת הצדדין לדעת רוב מפרשים לא סוף דבר שבדיעבד כשרה אלא אף לכתחלה אחר שהסימנין נשחטין קודם חתיכת המפרקת ויראה לי דוקא דיעבד אבל לכתחלה אסור שמא יפגם הסכין:

השוחט מן העורף שחיטתו פסולה ופרשו בגמרא לא עורף ממש שאם כן אף המליקה פסולה בו אלא מול עורף וכדקתני סופא וכל העורף כשר למליקה שבודאי לא על עורף אמר כן דהא רחמנא ממול ערפו קאמר אלא מול עורף אף זו של שוחט לאו דוקא עורף ממש שזה אינו בכלל שחיטה אלא מול עורף וכן פרשו בגמרא בשלא החזיר הסימנין אחורי העורף הא אם החזיר כשרה אבל שחט מן העורף עצם המפרקת תחלה ואחר כך סימנים פסולה שהרי נעשית טרפה בחתיכת המפרקת ורוב בשר שבה קודם שיגע בסימנין ואפי' היתה סכינו קצרה ומחודדת עד שלא יחתך רוב בשר עמה מ"מ הרי הוא מחליד הסכין בין חתך צדי העצם ר"ל שאחר שנתפרקו פרקי העצם נועץ הסכין בין חתך פרקי העצם שאין העצם מתפשט לכאן ולכאן כדרך שאר בית השחיטה כשחותכין אותו אלא עומד במקומו וכשחותך בסכין בין פרקיו הויא לה חלדה:

המולק מן העורף מליקתו כשרה שכך דינה של מליקה נועץ צפרניו ודורס וחותך עצם המפרקת ואחריה הסימנין ומ"מ צריך להזהר שלא יחתוך רוב בשר עם העצם שאם כן הרי מתה קודם חתיכת הסימן ועקר מליקה בחתיכת הסימן היא והיאך הוא עושה עיקר מליקה אחר מיתה אלא חותך את העצם בצפרנו הקצרה והמחודדת וישאר רוב בשר קיים ואחריה חותך הסימנין ורוב בשר עמהם ולא סוף דבר בזו שהמליקה כשרה בדיעבד אלא לכתחלה כך דינה ומתוך שתפש לשון דיעבד בשחיטה תופשו גם כן במליקה ולא כדברי האומר במצות מליקה מחזיר סימנין אחורי העורף ומולק ולא כדברי האומרים אף מחזיר אלא אינו מחזיר כלל ועיקר דינה כמו שכתבנו:

השוחט מן הצואר וכו' אחר שהשמיענו שחיטה ומליקה בצד וכן בעורף בא להשמיענו ענינם בצואר והוא המקום המוכן לשחיטה שהשוחט בו שחיטתו כשרה ולא סוף דבר כשרה אלא שכך הוא דינו והמולק מן הצואר אפי' החזיר הסימנין אחורי העורף וחתך מפרקת תחלה פסולה שמ"מ ממול ערפו אמר רחמנא:

שכל הצואר כשר לשחיטה בא להשמיענו שמקום מליקה מכוון בשיעורו כנגד מקום שחיטה וכל מה שכשר לשחיטה מצד הגרון משיפוי כובע ועד כנף הריאה כשר למליקה מצד העורף וכן בשיעורו של ושט על הצד שיתבאר שיעורו בפרק שלישי ואחר כן כלל דבריו ואמר שנמצא כשר בשחיטה כגון מן הצואר ומן הצדדין פסול במליקה אפי' החזיר הסימנין לצד האחר וחתך המפרקת תחלה וכשר במליקה והוא ממול ערפו ובלא החזרת הסימנין אלא שיחתוך עצם המפרקת תחלה פסול בשחיטה וכן נתרבו בענין זה שאר דברים כגון סכין ושן תלושה ודומיהם שכשר בשחיטה ופסול במליקה וצפורן מחוברת שכשר במליקה ופסול בשחיטה וכן דרסה אבל שן מחוברת אף למליקה פסולה ומה שאמרו בגמרא לאיתויי שן וצפורן לצדדין קתני ופירושו שן תלושה בכלל כשר לשחיטה ופסול למליקה וצפורן מחוברת בכלל כשר במליקה ופסול בשחיטה ומה שהקשו שן וצפורן בהדיא קתני להו פירושו דשן בכדי נקטא דפשיטא לן דמליקה אינה בדבר תלוש כלל ומשום צפורן הוא דנקט לה וללמד שפסולה בשחיטה והרי הוזכרו בפירוש חוץ מן השנים והצפורן מפני שהם חונקין:

ונמצא פסק משנתנו לדעתנו בענין שחיטה שלכתחלה שוחט מן הצואר ואם שחט מן הצדדין בלא כיוון שחיטת הסימנין תחלה שחיטתו כשרה וכן אם שחט מן העורף בהחזרת סימנים אחוריהם אבל אם שחט מן העורף בלא החזרת סימן אחוריהם שחיטתו פסולה ובענין מליקה כל מה שכתבנו בה גם כן הלכה היא אלא שבגמרא יתרחבו בה הדברים יותר:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא פסוקה כמו שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן עולת העוף הצריכה תורה להבדיל הראש מן העוף בכל דבר שתורת שחיטה עליו אם כן מצות מליקתה שיהא דורס בצפרניו וקוצץ עצם המפרקת ממול העורף ואם הוליך והביא כשרה אלא שעקרה בדריסה וחותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר ואחר כך חותך שני הסימנין כלן ולא כדברי האומר רוב שנים דוקא עד שיהא אוחז הראש בגוף כשהוא מזה אלא דוקא כלן אחד לעקר מצות מליקה ואחד לקיים מצות הבדלה וחותך רוב בשר עמהן אבל עור אין צריך לחתוך את כלו שכבר נתקיימה מצות הבדלה הואיל והובדל כל מה שתורת מליקה ושחיטה עליו אבל עור אינו לא בתורת מליקה ולא בתורת שחיטה שהרי אפי' ניטל כלו קודם מליקה או קודם שחיטה אין בכך כלום ואחר שמלק והבדיל ממצה את דמה על הדרך האמור במקומו ומקטיר הראש בפני עצמו והגוף בפני עצמו על הדרך שכתבנו בשבת פרק שרצים:

חטאת העוף הזהירה תורה שלא להבדיל הראש מן הגוף מתוך כך קוצץ ויורד כדרך שביארנו בעולה אלא שאינו חותך אלא סימן אחד כדי שלא יבדיל ואף ברוב אחד דיו ואחר שמלק בדרך זה ר"ל שלא בהבדלה מזה על הדרך האמור במקומו ואחר כך נאכל לכהנים כחטאת בהמה ואין למזבח בו אלא דמה נמצא עקר מליקה בשניהם מול עורף ושיחתוך עצם המפרקת תחלה: