Meiri on Chullin 21b מאירי על חולין כ״א ב

כל הקרבנות שאדם חייב בהם מצד שהטיל הכתוב על האדם הן לכפרה על חטא הן להביאו בזמן ידוע אינו רשאי לפרעה ממעות מעשר שני שלו או לפטור עצמו במעשר בהמה שלו או בנדרים ונדבות שכבר נדר ונדב שאי אפשר לו לפרוע חובו במה שהוא צריך להביאו מצד אחר ומ"מ שלמי שמחה שבימים טובים הואיל ועיקר מצותן אינה מפני הקרבן אלא מפני השמחה פוטר עצמו באלו וכבר ביארנו ענין זה במסכת חגיגה:

עולת העוף דמה ניתן דרך המצאה שנאמר ונמצה וגו' וממצה אותה על קיר המזבח בימינו למעלה מן החוט שבאמצע המזבח וכן מליקתה היתה למעלה בקרן מזרחית דרומית ושל חטאת העוף דמה נתן דרך הזאה למטה ומליקתה בקרן מזרחית דרומית למטה מן הסיקרא ומ"מ כל מקום מן המזבח כשר בה למליקה ובלבד למטה מן הסיקרא:

כל הקרבנות אין מקרבין אותן אלא ביום שנאמר ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ואין שוחטין אלא ביום ואין זורקין דמים אלא ביום וקצת דברים נעשין בקרבנות אף בלילה אחר שקרבו מתיריו ביום כגון שנזרק דמם ביום ויתבארו במקומם בע"ה:

כל הקרבנות זריקת דם שלהם נעשית במזרק ובחטאות באצבע וכל הזאה שהיא באצבע אינה אלא בימין וכל העבודות על ידי כהן שהוא בכהונו ר"ל שלא נתחלל: