Meiri on Chullin 52 מאירי על חולין נ״ב

אלו הציידין של עופות עושים חתיכות עץ ומושחין אותן בדבק והעופות נחים עליהם וכנפיהם ורגליהם מתדבקות בהם וכשהם מתחילין לעוף נופלים לארץ עם הדף ויש בהם חשש ריסוק לפעמים כיצד אם נתדבקו שתי כנפיו בדף חוששים לו אבל כנף אחד אין חוששין לו שהרי בכנף האחר הוא משתדל להיות נושא בו את עצמו שלא להתרסק:

כל מקום שאמרו שצריכה בדיקה פירשו הגאונים שאין סומכין עכשיו על בדיקת עצמנו שאין אנו בקיאין בדבר וגדולי האחרונים מתירין ומ"מ בהקפת בועות ובני מעין וריאה וקנה בקשנו עצמנו ולא מצאנו:

קטן בן יומו מטמא בזיבה אחד גוי ואחד עבד ואחד ישראל שאין לידתו חשובה לו לריסוק איברים עד שנאמר בו מזובו ולא מחמת אנסו כמו שיתבאר במקומו:

עגל שנולד ביום טוב ונודע שכלו לו חדשיו שוחטין אותו ביום טוב ואין כאן חשש מוקצה שהרי מוכן הוא אגב אמו כמו שביארנו במסכת יום טוב ולריסוק איברים אין חוששין כמו שביארנו:

בכור שנולד ביום טוב ומומו עמו הרי זה מן המוכן כמו שביארנו במסכת יום טוב מבכרת שיצא עוברה דרך דופן אין עליו קדושת בכור כלל שהרי אינו פטר רחם ואף הבא אחריו אין לו קדושת בכור שהרי קדמו זה כמו שיתבאר במסכת בכורות:

כבר ביארנו במשנה שאם נשתברו רוב צלעותיה טרפה כמה רוב צלעותיה שנים עשר מפני שעשרים ושתים צלעות יש לה לבהמה מצלעות הגסות שיש בה מוח אבל צלעות קטנות שאין בהן מוח שהן למטה מאלו שהן סמוכות לכסלים אינן ממנין זה צלעות אלו הגדולות עומדות זו כנגד זו י"א מצד זה וי"א מצד זה נשתברו שש מכאן ושש מכאן או י"א מכאן ואחת מכאן כל שנשתבר מהם י"ב מ"מ טרפה ובלבד שנשתברו מחציין כלפי שדרה לא נשתברו רובן או שנשתברו רובן מחציין ולמטה כלפי החזה כשרה צלעות גדולות שהזכרנו שאם לא נשתברו רובן אפי' נשתברו כלפי השדרה כשרה לא סוף דבר נשתברו סמוך לשדרה אלא אפי' נעקרו מתוך החוליות שהם תקועות לתוכן כבוכנא בתוך האסיתא כשרה הואיל והחוליות קיימות ולמדת שהלכה כר' יוחנן שאמר בין נעקר בין נשתברו ברוב שני צדדין ואע"פ שבדברי תורה הולכין אחר המחמיר עולא במקום ר' יוחנן אינה משנה וכל שכן דסוגיין כותיה דהא פריך מינה בסמוך:

נעקרה קצת חוליא עמהן טרפה אפי' לא נעקרה אלא צלעת אחת הואיל ונעקרה קצת חוליא עמה טרפה וזהו נעקרה צלע מעקרה ר"ל עם עקרה שהוא חצי החוליא שתקועה בה ומה שתירצו בה בסמוך צלע בלא חוליא פירושו בלא כל החוליא:

ולענין ביאור מיהא יש שואלין אם כן הא דרב בנעקרה צלע וחוליא עמה שפירשנוה בחצי חוליא והא דשמואל בנעקרה צלע מעקרה חדא היא והיכי מייתי לה בשב שמעתתא בשם שמואל ליתייה בשם רב דהוא עקר באיסורין פירשו בה גדולי הדור משום דשמואל אמר תלת צלע וגולגולת ובשר החופה דכלהו הוו משב שמעתתא הביאו אף זו בשם שמואל ויש מחלקין בפי' דבריהם אלא שאף הם מודים לענין פסק כדרך שכתבנו ויש חולקים אף בפסק לומר שנעקרה צלע מעקרה בלא חוליא טרפה ולא יראה כן:

צלעות קטנות שהזכרנו אפי' נשתברו או נעקרו כלן ואפי' כלפי השדרה כשרה נעקרה צלע אחת מהן ר"ל מאותם הקטנות וחצי חוליא עמה יש מי שאומר שאף זו כשרה ואע"פ שיש בה קצת חולקים יש ראיה לכך שמאחר שנעקרו ונשתברו שוין בדין כשם שנשתברו דוקא באותם הגדולות אף בנעקרו כן ועוד שאם לא כן היאך אומר בקושייתו של ר' יוחנן אי אפשר דלא קיימא חדא מניהו זו כנגד זו הא ודאי אפשר בנעקרו אחת עשרה מן הגדולות ואחת מן הקטנות:

נעקרה חוליא אחת כלה טרפה ואפי' אין בה צלע כלל כגון שהיא מאותן חוליות שבסוף הכסלים שאין בהן צלע והוא שאמרו כמה חסרון בשדרה ופרשו בה לדעת בית הלל חוליא אחת ופירושה בלא צלע וכמו ששאל חוליא בלא צלע היכי משכחת לה בשלהי כפלי:

רב שראה בתלמידיו ששואלין באיזה דבר אם הוא מותר והוא רואה שאף קל הימנו אסור ראוי לו להשיב להם מעט בדרך שיכירו שאין שאלתם ערבה אצלו על שהם מראים שהם נוטים לקולא כל כך כלומר היאך אתם יכולים לשאול על דבר זה והלא דבר זה שהוא קל הימנו אסור אבל שאלו באיסור דבר שאף גדול הימנו מותר אין כאן קפידא וראוי לו להשיבם בדרך מוסר:

כשם שביארנו בחוליא שחסרה מן השדרה שהיא טרפה כך באהל המת פקעה ממנו טומאת אהל מן השדרה כמו שהתבאר בראש הפרק:

גולגולת שנחבסה ר"ל שנדחק עצם הראש כלפי פנים ולא נפחת העצם שהיא טרפה ברובו כמו שהתבאר בראש הפרק בין ברוב גבהה ר"ל רוב מה שיש מן הגולגולת מן העינים ולמעלה בין ברוב היקפה טרפה ובשר החופה את רוב הכרס שהוא ברובו לא סוף דבר ניטל רובו אלא אפי' נקרע כמו שהתבאר ודין חסרון בגולגולת יתבאר במשנה השנית:

כבר ביארנו במשנה שהדרוסה טרפה ושטרפותה מחמת נקב שהארס שורף ונוקב ענין הדריסה אינו שוה בכל החיות ובכל העופות יש מהם דורסים ויש מהם שאין דורסין כלל וכן יש מהם שדריסתם דריסה אצל קצת בעלי חיים ושאין דריסתם דריסה אצל קצתם וכיצד הוא הענין הבהמות אין להם דריסה כלל לא טהורות ולא טמאות ואין דריסה אלא בחיות הטמאות ובעופות הטמאים וכיצד הוא ענינם ארבעה ראשים יש בדורסים שבחיות והם הארי הזאב והחתול והחולדה כל אחד למה שמסור לו כמו שנבאר ובכלם יש תחתיהם שדינם שוה להם כיצד הארי דריסתו דריסה בכל בהמה ובכל חיה אפי' גדולות שבגדולות ואין צריך לומר בעוף כל חיה הדורסת שהיא גדולה מן הארי הרי היא כארי לענין דריסה אבל כל שאינה גסה הימנו אע"פ שהיא שוה לו הרי היא בדין זאב הזאב אין דריסתו דריסה בבהמה גסה אלא בבהמה דקה אף בגדולות שבמינן כגון רחלות ותישים ודומיהם ויש מי שאומר שיש לו דריסה בקטנה שבגסה כגון העגלים ואין הדברים נראין שאין חלוק בגסה בין גדולה לקטנה שאין הטעם בהצלה זו אלא מתוך גסות החומר שלה ולא עוד אלא שיש אומרים שהזאב יש לו דריסה אף בבהמה גסה ומצד מה שאמרו בסוגיא זו אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה כלומר מן הזאב ולמעלה יש לו דריסה אבל מן הזאב ולמטה אין דריסה בבהמה והקשה על זו אילימא למעוטי חתול שאין לו דריסה בבהמה אפי' בדקה פשיטא דרוסת הזאב תנן ופירושו אפי' בדקה הא חתול לא וכי תימא דרוסת הזאב דמתניתין אף בגסה היא והוה אמינא דחתול מיהא יש לו דריסה בדקה אף בגסות שבהן כגון רחלים ותישים ואתא רב למימר בבהמה אף בדקה מן הזאב ולמעלה הא חתול אף בדקה לא ר"ל בגסה שבדקה והא פריש ר' יהודה דרוסת הזאב דוקא בדקה הא חתול לא ותירץ דמ"מ רב סבר דמיפלג פליג ואם כן ממתניתין לא הוה ממעטינן חתול מן הגסה שבדקה והם פוסקים כלשון זה וכתנא קמא דמתניתין ויש דריסה לזאב אף בגסה וכן כתבו בתוספות ובא רב ולימד שאף בדקה אין דריסה ממנו למטה אלא בדקה מן הדקה כמו שנתבאר ומ"מ אנו פוסקים כלישנא בתרא שאמר לעולם ר' יהודה לפרש בא ולא לחלוק ואף לתנא קמא זאב דמתניתין דוקא בדקה ואע"פ כן הוצרך רב לאמרה בדוקא למעוטי חתול משום דאי ממתניתין הוה אמינא דזאב בדקה דנקט לאו דוקא אלא ארחא דמילתא נקט זאב והוא הדין לחתול ואתא רב לאשמועינן דזאב בדקה דוקא זאב ולמעוטי חתול מן הדקה ר"ל מן הגסה שבדקה כמו שנבאר הא מ"מ אף הזאב דוקא בדקה:

כל חיה הדורסת שהיא גדולה מן הזאב עד הארי הרי היא כזאב היתה קטנה מן הזאב או אפי' שהיא שוה לו הרי דין שלה כדין חתול:

החתול יש לו דריסה בדקה שבדקה כגון גדיים וטלאים ואין צריך לומר בעופות אבל לא בשל מעלה מהם והנמייה הרי היא כחתול וכן כל חיה הדורסת שהיא דקה מן הזאב והוא שאמרו דריסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים דרוסת חולדה בעופות כל שהיא למטה מן החתול בגסות הרי היא כחולדה וחולדה אין לה דריסה בשום בהמה וחיה אבל יש לה דריסה בכל עוף אפי' גס שבגסים וכל שהוא למטה מן החולדה אין לו דריסה הכלב אין לו דריסה כלל אפי' כלב גס שבגסים בעוף הדק שאינו אלא מעשה קוץ בעלמא השועל הדבר בספק אם יש לו דריסה אם לאו ומחמירין בו מספק למדרגות שבחתול ויש אומרים למדרגת חולדה:

על דרך זה בעצמו יש ראשי דורסים בעופות והוא (הנס) [הנץ] והוא הנקרא אישפארוויר והגס והוא הנקרא פאלקון או אווצטור ששניהם במדרגה אחת וכיצד הוא ענינם אין להם דריסה בבהמה וחיה כלל אפי' בגדי בן יומו וכל דריסתם אינה אלא בעופות ואף בעופות אין הדבר שוה בהם הגס יש לו דריסה בכל העופות אפי' גדולים שבגדולים הנץ אין לו דריסה אלא בעופות הדקים כגון יונים ותורים ותרנגולים הדקים אבל לא בתרנגולים גדולים ואווזים שאר עופות הטמאים הדורסים אם הם גדולים יותר מן הגס כגון נשר הרי דינם כגס ודריסתם דריסה אף בגדולים לא היו גדולים מן הגס יש להם דריסה בכל עוף ששוה להם בשיעור ואין צריך לומר בקטנים מהם אבל לא בגדולים מהם:

כל שיש לו דריסה על אותו הנדרס על הדרכים שביארנו אין הפרש בין שיש מצילין לנדרס והוא מתחמם לדרסו על כל פנים בין שאין לו מצילין אע"פ שבשעה שיש מצילין הוא מתחמם ביותר מ"מ אף במקום שאין מצילין הואיל ודורס נוקב ושורף ואפי' לא היה אף הנדרס בורח ומשתדל בהצלת עצמו: