Meiri on Chullin 71 מאירי על חולין ע״א

הרבה דברים נתפרשו בבהמה שלא נתפרשו בחיה והרבה נתפרשו בחיה שלא נתפרשו בבהמה אלא שכלן שוות הן ליתן את האמור של זה בזה כיצד הרי שסימני טהרה ר"ל מפריסי פרסה ומעלי גרה לא נתפרשו אלא בבהמה והרי הם אף בחיה:

טרפה לא נאמר בה איסור עשה מוסף על לאו של ובשר בשדה טרפה לא תאכלו אלא בחיה שנאמר זאת החיה חיה אכול כו' והרי אף הבהמה בכלל עשה שבה ועל זה אנו גורסים בקצת ספרים בהמה בכלל חיה לענין טרפה:

איסור הרבעה לא נאמר אלא בבהמה שנאמר בהמתך לא תרביע כלאים אף חיה בכלל וכן כל כיוצא בזה:

אע"פ שנאמרה יצירה בחיה אין דינה לענין יולדת כלידת אדם כיצד אשה שהפילה מין בהמה או חיה ועוף טמאין או טהורים הואיל ואין פניו פני אדם אפי' היה הגוף צורת אדם אינו ולד כלל ואין אמו טמאה לידה הא אם היו פניו פני אדם הרי זה ולד ואם זכר תשב [לזכר] ואם נקבה תשב לנקבה ואם אינו ניכר בין זכר לנקבה תשב לזכר ולנקבה ויש בדברים אלו הרבה תנאים כמו שיתבאר במקומו:

מה שנאמר בתורה בפרשת ויקרא שהנוגע בנבלה מביא קרבן עולה ויורד פי' הדברים בשנגע בנבלה ואחר כך נכנס למקדש או אכל בשר קדש אבל לא בנגיעת הטומאה לבד כמו שיתבאר במקומו:

כל שבלע דבר טמא דרך פיו והרי הוא בתוך מעיו וקודם שנתאכל טבל למגע אותו דבר והרי עדין הדבר שלם במעיו טהור ודבר זה נקרא טומאה בלועה והיא האמור עליה בלוע מלמעלה וכן אם תחב לו דרך בית הרעי כגון אלו האלחוקנאש עד שהכניסוה למקום העכול והיא האמור עליה בלוע מלמטה ואינו מטמא לא ממגעו של עכשיו ולא ממשאו אבל לא היה הדבר במעיו אלא שתחב לו חברו טומאה זו בכוש לבית הבליעה ולא נגע בלשונו ולא בחכו או שהכניסו במעי האשה מתוך פיה של מטה אין זה טומאה בלועה אלא טומאת בית הסתרים ואינו מטמא במגע זה אלא שהוא מטמא במשא ר"ל אם הלך שנישא עמו בהליכתו קודם שנתאכל:

וכבר ביארנו במסכת נדה פרק דופן שכל שהוא מבית הבליעה ולפנים מלמעלה או מן המקור ולפנים מלמטה או למקום העכול מקום שאין עשוי ליגלות הוא טומאה בלועה אבל כל שהוא בבית הבליעה עצמו או תוך החוטם ושאר הקמטים מקום שעשוי להגלות הוא טומאת בית הסתרים מעתה מי שאכל נבלה סמוך לשקיעת החמה טובל מיד אע"פ שלא נתאכלה ומעריב שמשו וטהור ואע"פ שהלך ונישא עמו בהליכתו ואם בלע כזית מן המת אינו מטמא באהל:

בשר נבלה שהיתה מסרחת מחיים ונמצא שבשעה שחל עליה שם נבלה לא היתה ראויה לגר אין בה טומאת נבלה כלל הואיל ואינה ראויה לגר אע"פ שעדין ראויה לכלב לא לטמא אדם והיא שאמור עליה טומאה חמורה ולא לטמא אוכלין:

לא הסריחה מחיים ובשעה שחל עליה שם נבלה היתה ראויה לגר והסריחה אחר כן עד שאינה ראויה לגר אבל ראויה היא עדין לכלב יש בה עדין טומאת נבלה עד שתבאיש כל כך שתפסל מלאכול לכלב בין לטומאת אדם בין לטומאת אוכלין והיא האמור עליה טומאה קלה:

אוכל נבלה שנמאס ואין מיאוסו ניכר בו עד שאותו אוכל ראוי למי שלא ראה בו אותו המיאוס אבל אינו ראוי למי שראה אותו המיאוס כגון אוכל נבלה שאכלו איזה בעלי חיים והוציאו לאלתר קודם שנתאכל הרי זה מטמא על זו אמרו נהי דבפניו לא חזיא שלא בפניו מיהא חזיא:

כשם שטומאה בלועה אינה מטמאה אחרים כך טהרה בלועה אינה מקבלת טומאה כיצד בלע טבעת טהורה ונכנס מיד לאהל המת הטבעת טהור ואף זו אין בה חלוק בין בלוע דלמעלה לבלוע דלמטה ומה שאמר כאן למעלה שאינה עושה עכול פרושו שהוא רחוק ממקום העכול וההפך להפך והוא שהקשה כלום עושה עכול למטה אלא על ידי מעלה שכל שאינו נכנס דרך הפה אינו מתאכל במעין והשיבו אפי' הכי למטה עדיף שמקום העכול מציל בטומאה:

כלי חרס המוקף צמיד פתיל מציל על טהרות שבתוכו מליטמא אבל אינו מונע טומאה שבתוכו מלטמא אחרים כאדם כיצד כלי חרש המוקף צמיד פתיל באהל המת ואוכלין בתוכו ניצלו האוכלין כלי חרס המוקף צמיד פתיל וכזית מן המת בתוכו והכניסו לבית טומאה בוקעת ועולה ומטמא כל מה שבבית:

כלי חרס כבר ביארנו שאינו מיטמאה אלא מאוירו לא מגבו ושאר הדברים מגבן ולא מאוירן כמו שהתבאר:

דינין הללו שביארנו בטומאה בלועה כשם שהם אמורים באדם כך בבהמה כגון כלב שבלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת או שבלע כזית מן המת ונכנס לבית וכן הדין בחיה ובעופות ודגים כל זמן שהם חיים והתבאר במקום אחר שהבלוע בגוף הכלים כגון לבינה שהיתה טבעת בלועה בתוכה ונכנסה באהל המת אין הלבינה נדונת כצמיד פתיל והרי הטבעת טמא וכן כל כיוצא בזה וכן בעלי חיים שבשר המת בתוך מעיו שמת אינו מציל עוד מלטמא כל מה שבאהל וכן אינו מציל על כלים הטהורים הבלועים בתוכו ודברים אלו מתבארים במקום אחר:

הנכנס לבית המנוגע טמא מיד ואם היה נושא כלים כגון שהיה נושא כליו על ראשו וסנדליו וטבעותיו בידו אף הכלים טמאים מיד היה נושא כליו לבושים וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו ונכנס לבית המנוגע הוא טמא מיד וכליו אינן טמאים עד שישהא לשם בכדי שיסב ויאכל שיעור אכילת פרס פת חטים בלפתן:

בהמה שנכנסה לבית המנוגע וכלים על גבה נטמאו הכלים מיד אבל בהמה אינה טמאה שאין לך בעל חיים מקבל טומאה בעוד שהוא חי אלא אדם בלבד:

מי שבלע טבעת טמאה וטבל וכבר ביארנו שאין הטבעת מטמאתו עוד אע"פ שהוא קיים אם הקיאה הרי היא עדין בטומאתה וטמאתהו הואיל והיא קיימת עדין ואין טבילתו עולה לטבעת שבתוכו ובמקום אחר התבאר בכפיפה שנטמאת ובלעה פיל והקיאה דרך בית הרעי שהיא בטומאתה:

בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת והזה שלישי ושביעי וטבל והקיאה הרי היא טהורה כשהיתה הקיאה בעודו בטומאתו נטמאת ממנו:

בלע טבעת טמאה במת וטבל ואחר כך בלע טבעת טהורה אין הטמאה מטמאה את הטהורה במקום העכול כלל ועל זו אמרו כי קאמר רבה בבלע שתי טבעות כלומר זה שהוצרך רבה ללמד בטומאה בלועה שאינה מטמאה בדרך זה הוא שמא הייתי סבור הואיל ושתיהן במקום אחד אין זו קרויה בלועה אצל חברתה והרי הדבר כאלו שתיהן מונחות בקופצא קמ"ל ויש מפרשים אותה בדרך אחרת וזו עיקר ומ"מ מה שפירשו בה גדולי הרבנים דאי ממתניתין דבלע טבעת הוה אמינא דטעמא לאו משום טומאה בלועה הוא אלא משום מגע בית הסתרים וטבעת בטבעת לאו מגע בית הסתרים הוא דכמונחים בקופצא דמיין הקשו בו דהא במתני' קתני האשה טהורה עד שיצא הולד וזו ודאי משום טומאה בלועה היא דאי משום בית הסתרים אע"ג דבמגע לא מטמא במשא מיהא מטמא כדאיתא בפרק יוצא דופן ואם כן היאך האשה טהורה והרי מת מטמא במשא ומתני' דטבעת נמי ודאי בטבעת טמאה טומאת מת היא ומשום חרב כחלל דהא כל כלי מתכות בדין חרב כחלל לדברי הכל כמו שביארנו בראש המסכתא ומטמאה גם כן במשא ואם כן אף במגע בית הסתרים במשא מטמאה אלא שהם תירצו שאין טומאת משא אלא בטומאת עצמן כמו שנכתוב בסמוך כן לא נאמר חרב כחלל לענין משא כלל ומפני שאף מת עצמו אין טומאת משא שלו מפורשת בתורה אלא שלמדנוה מקל וחומר של נבלה ואם כן דיו לבא וכו' ומה נבלה אין חרב הנוגע בה מטמא במשא אף חרב הנוגע במת אינו מטמא במשא ויש אומרים כן אף באהל ובאשה יש לתרץ שאין זה נקרא משא דארחיה הוא וכמו שאמרו עובר ירך אמו הוא ומ"מ קשיא אם רבה לא אמרה אלא בשתי טבעות היכי מייתי לה מוהאוכל מנבלתם דההיא כטבעת אחת דמי ואפשר דמ"מ מוכח מנה דטומאה בלועה לא מיטמיא דההיא ודאי לאו משום מגע בית הסתרים דאי הכי במשא מיהא מטמיא דנבלה מיהא טומאת עצמה היא ומ"מ יש להקשות אם לא אמרה אלא בשתי טבעות מדאשמעינן דטומאה בלועה לא מטמיא מאי איצטריך לאשמועינן דטהרה בלועה לא מקבלה טומאה וממאן מקבלה לה ופירשוה דאיצטריך כגון שבלע טהורה ובא מיד טמא אחר והכניס ידו בפנים ונגע בה וכן טרחו בתוספות בהרבה קושיות אלא שכלם אתה יכול לתרצם על דרכים אלו אלא שמ"מ קשה לפרש לדעתי אם בבלע טבעת נאמר שמשום טומאת בית הסתרים איזו היא שתהא נידונה כבלועה ומ"מ לדבריהם למדת ממה שכתבנו שטומאת משא האמורה בכל מקום אינה אלא בגופה של טומאה כגון מת ונבלה ושאר המטמאים מצד עצמם אבל מה שבאה לו הטומאה מצד אחר אפי' הוא אב הטומאה כגון (טמת) [טמאת] מת אין לו טומאת משא ואע"פ שזו לא הוזכרה כאן אף אני לא כתבתיה אלא מצד קושיות שנמצאו בסוגיא זו בתוספות שהן מתישבות בכך ויש מהם רמז בפירושי גדולי הרבנים אלא שאין עקר בהזכרתם: