Meiri on Chullin 7b מאירי על חולין ז׳ ב

מדות האדם בנדיבות או בכילות חלוקות לכמה פנים יש מבני אדם שהוא רוצה ואין לו וכל כיוצא בזה אסור ליהנות ממנו שלא לביישו ולדחוק לו את שעתו ומהם שיש לו ואינו רוצה וראוי לכל חסיד ובעל מדות שלא ליהנות ממנו וכמו שאמר שלמה אל תלחם את לחם רע עין וגו' וכל שכן מי שאין לו ואינו רוצה ומהם מי שיש לו ורוצה וזהו שראוי לכל בן מעלה ליהנות ממנו אא"כ יש בו דבר שאינו הגון ואינו רוצה לשוב ממנו או שאי אפשר לו ועל דבר זה נמנע אחד מגדולי חסידיהם שלא לסעוד אצל רבינו הקדוש כשראה בביתו בהמות שהיזקן מצוי וכשאמר לו שימכרם הוא השיבו שיש בה נתינת מכשול וכשאמר לו שיוציאם מביתו ויפקירם אמר לו כל שכן שאתה מרבה בהיזק וכשאמר לו שיעקר את רגליהם שלא יהו מזיקות השיבו איכא צער בעלי חיים וכשאמר לו שיהרגם אמר לו איכא בל תשחית עד שמתוך כך גדל הרחוק בין שניהם הרבה:

מיסודי התורה הוא להיות האדם מתבונן (האדם) ומכיר שכל מה שיארע לו מאיזה מין של צרה הכל במשפט מצד עונש משפטי ישרו יתברך והוא שאמרו אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה ויבא מזה שיפשפש במעשיו וישוב מדרכיו הרעים והוא שאמרו דם ניקוף כדם עולה ואמר דרך צחות בגודל ימין מפני שהוא הולך בו במהירות ונוקף בכח ומצטער הרבה וכל שכן בניקוף שני עד שלא נתרפא הראשון שהוא מכאיב ביותר:

הלוקח מעם הארץ פירות לזריעה או להאכיל לבהמה וקמח לעורות כדי לעבדן או למלוגמא או לרטיה ושמן להדליק בו את הנר או לסוך בו את הכלים כל אלו פטורין מן הדמאי ואם לקחן מתחלה לאכילה הרי נתחייבו בידו ואפי' נמלך עליהן לאחד מאלו לא הופקעה חובתן ולא יאכילם אפי' לבהמתו או בהמת חבירו וכן לא ימכרם אפי' לגוי עד שיעשר: