Meiri on Chullin 82 מאירי על חולין פ״ב

פרה אדומה כל זמן שלא נשחטה אם מצא נאה הימנה יכול לפדותה אע"פ שאין בה מום ואע"פ שאין קדשי מזבח נפדין אין זו בכלל קדשי מזבח או שמא מתוך שדמיה יקרים לב בית דין מתנה עליה משנשחטה כראוי בהר הזיתים על מערכתה של עצים שהיא נשחטת עליה ובמקום הבדוק לה מקבר התהום אפי' מצאו נאה הימנה אינה נפדית ואפי' היא מפרכסת שהיא בכלל העמדה כמו שביארנו ואע"פ כן הרי היא מקבלת טומאת אוכלין אע"פ שאינה ראויה לאכילה ושלא היתה לה הכשר אכילה משעה שנעשית אוכל ר"ל משנשחטה וכן הדין בערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל ועגלה ערופה הן שנשחטה הן שנערפה וצפרי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב ונותר ופגול אע"פ שכולן איסורי הנאה כלן מקבלין טומאת אוכלין:

שמא תאמר מה ענין קבלת טומאת אוכלין בפרה והרי היא מטמאה מחמת עצמה פרשו בה חכמי הצרפתים על הדרך שהתבאר בכריתות בדבר אחר כגון שלקח ממנה פחות מכזית וחפהו בפחות מכביצה בצק שאם נקרא אוכל הרי הוא מצטרף עם הבצק ואם נגע זה בבצק בטומאה מטמא טומאת אוכלין ומטמא שאר אוכלין ואם אינו נקרא אוכל אין בצק זה מקבל טומאה שאין כאן שיעור ואם נגעו בו אוכלין אחרים טהורים שאין נוגעין בבשר פרה אלא בבצק:

יראה ממה שאמרנו כאן שכביצה אוכלין מקבל טומאה ונותן טומאה הא פחות מכביצה אינו מקבל טומאה ואין צריך לומר שאינו נותן אם כן מה שאמרו בתורת כהנים וכל האוכל יכול לא יהא מקבל טומאה בכל שהוא ת"ל מכל פרשו בו שיש שם כביצה אלא שהם פירורין דקין ובא להשמיענו שהכלי מצרפו:

ומגדולי המחברים פוסקים כפשוטה של שמועה זו שאף בפחות מכביצה מקבלין טומאה וקצת חכמי הצרפתים מכריעין לומר שאם הוכשרו האוכלין בכביצה ונפרד ממנה אוכל פחות מכביצה אחר שהוכשר מקבל טומאה אבל אם נפרד קודם שהוכשר אינו מקבל הכשר לטומאה בפחות מכביצה וכן נראה דעת גדולי המחברים ועל דרך זה אתה רשאי לתרץ בקושיא זו שגלגלתנו לענין זה:

ומגדולי המפרשים תירצו בקושיא זו שאין לה טומאת עצמה אלא לעוסקים בה אבל לשאר הנוגעים בה לא ומ"מ לא הועלנו כלום שאע"פ שאינה מטמאה אלא העוסקים בה הרי אמרו בזבחים פרק טבול יום שכל שסופו לטמא טומאה חמורה ר"ל אדם ובגדים שעליו כגון פרה שסופה לטמא העוסקים בה מטמא טומאת אוכלין אף קודם זמן הטומאה ואינה צריכה לא הכשר מים ולא הכשר טומאה ר"ל ליגע בטומאה שאף קודם זמן טומאתה ובלא נגיעת טומאה היא מטמאה ואם כן קבלת טומאה למה אלא שאפשר שזו אינה הלכה וכן יש מתרצים בקושיא זו שאין פרה מטמאה אלא משריפה ואילך וזו אינה אלא משתוצת האש ברובה ובמקומות אחרים יתרחבו הדברים בענין זה:

עגלה ערופה אסורה בהנאה כמו שביארנו ונקברת במקום עריפתה ומשתרד לנחל איתן נאסרה בהנאה אע"פ שלא נערפה עד שאם מתה או נשחטה אחר ירידתה תקבר במקומה:

נמצא ההורג עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר כשאר חולין משנערפה תקבר ויש מפקפקים בזו וכבר כתבנוה בשני של קדושין:

צפור השחוטה שבטהרת מצורע אסורה בהנאה ומאימתי תיאסר משעה שנשחטה אבל לא משעת שנלקחה ומ"מ צפור המשחלחת מכיון ששלחה מותר לטהר בה מצורעים אחרים ומותרת באכילה:

המשנה השלישית ולא נאמר בה דבר לענין אסור והיתר אלא לענין הדין ואמר על זה שאם לקחו שנים מבעל הבית זה פרה וזה בנה ונחלקו שניהם איזה ישחוט היום ובאו על זה לבית דין הדין נותן שמי שלקח ראשון ישחוט ראשון ואם קדם השני ושחט הרי זה זריז שלא עבר על זה ונשכר שאוכל בשר בשעתו:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ובתוספתא התבאר עליה שהלוקח פרה מבעל הבית ונשאר הבן אצל בעל הבית והוא רוצה לשחוט זה הלוקח מעכב עליו מפני שעל מנת כן לקח ונראין הדברים ולשון התוספתא הלוקח מבעל הבית הוא קודם לבעל הבית:

המשנה הרביעית והכונה לבאר בה החלק השלישי כלו והוא שאמר שחט פרה ואחר כך שחט שני בניה פי' בהתראה על כל אחד סופג שמנים מפני שכיון ששחט את האם הרי חיוב אותו ואת בנו חל על כל בניה ואם שחט את כלן בהתראה על כל פעם ופעם חייב על כלן:

שחט שני בניה תחלה ואין כאן שום איסור ואחר כך שחט את האם אע"פ שהותרה מצד שני בניה הואיל ואין כאן בשעת החיוב אלא מעשה אחד אינו לוקה אלא מלקות אחד ומ"מ מלקות אחד לוקה שאין הפרש בין קדם הבן לקדמה האם אותו ואת בנו והוא הדין לבנו ואותו כמו שהתבאר:

היו כאן שלש פרות זקנה ובתה ובת בתה שחט את הזקנה ובתה והרי כאן חיוב אותו ואת בנו ואחר כך שחט את בת בתה ויש כאן גם כן חיוב אותו ואת בנו הרי כאן שתי מלקיות אם יש שם התראה על כל אחד והרי זה כעין שני זיתי חלב בשני העלמות שיש בהן שתי חטאות:

שחט את הזקנה תחלה ואחר כך שחט בת הבת והרי אין כאן שום איסור אותו ואת בנו נאמר ולא אותו וזרעו ואחר כך שחט את האמצעית והיא הבת והרי שיש בה איסור משני צדדין איסור אותו ואת בנו מצד הזקנה ואיסור בנו ואותו מצד בת הבת אינו לוקה אלא אחת הואיל ואין כאן בשעת החיוב אלא מעשה אחד ואע"פ שהוא פונה לשני לאוין ויש כאן שני שמות הרי זה מ"מ כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד שאין בו אלא חטאת אחד:

סומכוס אומר שמנים הואיל ויש כאן שני שמות ר"ל אותו ואת בנו ובנו ואותו והא שקראו בסוגיא גופין מוחלקין ומ"מ אף הוא אינו חולק בראשונה ר"ל בשחט שני בניה תחלה וגדולי הרבנים פירשו גופין מוחלקין שתי פרות ולדעת זה אף הוא חולק בראשונה ומ"מ אף בשניה אין הלכה כדבריו:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

נזיר שהיה שותה כל היום כלו והתרו בו בתחלת המעשה אינו לוקה מצד איסור היין אלא אחת אע"פ ששתה כמה רביעיות בכמה פעמים ואם התרוהו על כל רביעית ורביעית לוקה על כלם:

הזורע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד בארץ לוקה משום כלאי הכרם ומשום כלאי זרעים ובחוצה לארץ אסור משום כלאי הכרם אבל חטה וחרצן או שעורה וחרצן אין בו דין כלאי הכרם זרע חטה ושעורה בידו אחת ושעורה וחרצן בידו אחת אע"פ שהכל בבת אחת יראה מסוגיא זו שאין כאן דין כלאי הכרם הואיל ואינן במפולת יד אחת אלא הרי הוא כדין חטה וחרצן וכבר ביארנו דינו במסכת ברכות פרק מי שמתו ויש חולקין בזו:

גיד הנשה נוהג בין בירך של ימין בין בירך של שמאל ואם אכל כזית מכל אחד מהם והתרו בו על כל אחת מהן לוקה שתים וכן אם אכל שניהן שלמים אע"פ שאין בהם כזית וכן על כל גיד וגיד הן מבהמה אחת והן משתי בהמות:

מי שנסתפק לו בשנים איזה מהם אביו ומ"מ אחד מהם אביו בודאי כגון אשה שנתגרשה ולא שהתה שלשה חדשים ונשאת וילדה לשבעה ואין ידוע אם הוא בן תשעה לראשון או בן שבעה לשני וגדל והכה את זה וחזר והכה את זה והתרוהו בכל פעם ופעם משום מכה אביו חייב אע"פ שלא הכם בבת אחת שנמצאת התראתו ספק שמא אינו אביו הואיל והתרוהו מספק ונתברר המעשה חייב שהתראת ספק שמה התראה ומחייבת לכשיתברר המעשה ואין צריך לומר אם הכם בבת אחת:

עבר על לאו הניתק לעשה והתרוהו ואמרו לו לא תעשה דבר זה שאם תעשהו תלקה אא"כ תקיים עשה שבו ונתברר שאי אפשר לו אחר כן לקיים העשה לוקה אע"פ שהתראה זו בשעתה היתה בספק:

כל לאו שאין בו מעשה כגון מותיר בשר הפסח עד הבקר וכיוצא בו אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חברו בשם כמו שיתבאר במקומו: