Meiri on Gittin 16 מאירי על גיטין ט״ז

ומכל מקום מה שאמרו מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות וירדו וטבלו בו שנים בבת אחת טהורים בזה אחר זה אם אין רגליו של שני נוגעות במים השני טמא שהרי הראשון חיסרו ואם רגליו של שני נוגעות במים אף שני טהור מפני שאומרין על המים שצפו על ראשו גוד אחית הואיל ולא נתנגבו עדין אלא שהם עליו בכדי להטפיח אינה הלכה שאין אומרין במים לא גוד אחית ולא גוד אסיק בענין זה כמו שביארנו בשני של חגיגה ולא כתבנו כן אלא לענין מה שאמרו שהנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינן חבור לא לטומאה ולא לטהרה ופירוש הדברים הנצוק הוא קלוח המתערה מכלי לכלי ואם היו בתחתון משקין טמאין אין משקין שבעליון טמאין בטומאתן אע"פ שמתחברים בה בנצוק ואף הקלוח עצמו אם קבלו קודם שיגיעו לכלי תחתון טהור וקטפריס הם מים היורדים בשפוע ההר ויש בתחתית ההר גומא מלאה משקין טמאים ואותו קטפריס יורד לשם ונמצא מחבר מים עליונים לתחתונים שאין העליונים טמאים בחבור הקטפריס וכן משקה טופח כגון עריבה ארוכה שבשני ראשיה משקין ומשקין שבראשה האחד טהורים ושבראשה השני טמאים ומשקה טופח מראשה לראשה שעל ידו מתחברים המשקים הואיל ואינה טופח בכדי להטפיח אין המשקה מחברם עד שיטמא הטהור וכן שלשתן אינן חבור לטהרה אם יש כאן מקוה חסר ונצוק או קטפריס או משקה טופח מחברו למקוה אחר ומשלימו ומכל מקום טופח להטפיח נעשה בו חיבור ואע"פ שאמרו עירוב מקואות כשפופרת הנוד הוא מפני שיש מחיצה ביניהם אבל כל שאין מחיצה בנתים אף טופח בכדי להטפיח מחברו אבל נצוק וקטפריס הואיל ובאים דרך שיפוע אע"פ שהם מרובים מעירוב שפופרת הנוד שאינו אלא נקב של שני אצבעות אינו כלום הואיל ודרך שיפוע בא ואפי' היה מביאה לשם על ידי צנור שלא אמרו עירוב מקואות בשפופרת הנוד אלא כשהצנור מושכב בשוה:

זו היא שיטת חכמי צרפת ומכל מקום אנו מכשירין אף בשיפוע כל שהן באות דרך צנור או דרך נקב ולא נאמר לדעתנו דין קטפריס אלא כשמחברן בלא נקב אלא מדי עברו עליהן וכן כתבנוה בשלישי של חגיגה:

כבר ביארנו בראשון של שבת שהבא ראשו ורבו במים שאובין גזרו עליו טומאה שניה לפסול את התרומה וענין גזרתם מפני שלא היתה להם הכנה לטבול אלא במערות של מים סרוחים ועכורים והיו רוחצים אחר כן במים שאובים זכים עד שפשט המנהג לומר שהשאובים הם המטהרים והיו מזלזלים הרבה בטבילת המקוה ומתוך כך תקנו שהעושה כן יחזור ויטמא ויזקק לטבילה אחרת במקוה ולדעתנו הם גזרו כך אפי' על טהור הגמור שבא ראשו ורבו במים שאובין ומכל מקום קצת חכמי הדורות כתבו שלא גזרו אלא בטמא והוא שלדעתם בטמא גזרו אף ביאת וכל שכן נפילת שלשת לוגין מים שאובין שעיקר גזירה ראשונה לא היתה אלא משום נפילה שהיו שופכים עליהם שלשת לוגין מים שאובין והיו אומרים שהם המטהרים ולפיכך גזרו נפילה בטמא וגזרו אף בביאה משום נפילה וכן גזרו נפילה בטהור משום גזרת טמא אבל ביאה בטהור לא גזרו שהרי ביאה בטמא משום נפילה ונפילה בטהור משום טמא וביאה בטהור מיהא גזרה רחוקה היא וכן שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה שאם כן אין לך אדם שרוחץ באמבטי ומכל מקום אנו פירשנוה אף בטהור בראשון של שבת וכן ביארנו שם שהטהור שנפלו על ראשו ורבו אף במקרה שלשת לוגין מים שאובין ביחד שיהא טמא ומטעם הנזכר בשלפניה ארעהו דבר זה חציו בביאה וחציו בנפילה יראה שהוא טהור שהרי נשארת כאן בספק וספיקא דרבנן לקולא ולענין ביאור לדעתנו השאלה מתבארת אף בטהור ומכל מקום לדעת שכתבנו בשם חכמי הדורות אינה אלא בטמא שהרי הטהור אף כלו בביאה טהור:

בזמן שתקנו טבילה לבעלי קריין קודם שיעסקו בתורה הקלו על בעל קרי חולה לטהרו לעסוק בתורה בנתינת תשעה קבין מים שאובין עליו טיהר חצי גופו בטבילה במקוה וחצי גופו בנתינה יראה שאינו כלום ומכל מקום בזמן הזה כבר בטלו טבילה זו כמו שביארנו במקומו:

זה שביארנו בשנים שהביאו גט ממדינת הים שאין צריכין לומר בפני וכו' ופירשנוה דווקא בשהגט יוצא מתחת ידי שניהם גדולי הרבנים שואלים בה מה אנו צריכים לכך הרי מכל מקום עדים מצויים לקיימו ותירצו דלא פלוג רבנן בין בא בחבורה לבא ביחידי ומכל מקום קושיא זו אינה אלא לדעתם שכתבו ששנים שהביאו צריכים שיכירו החתימה וכמו שפירשו באיכא ביניהו דאייתיוה בתרי דלמאן דאמר מפני שאין עדים מצויין לקיימו ליכא שהם יקיימוהו ומכל מקום כל שאר מפרשים כתבו ששנים שהביאו וכו' אין צריך שיהיו מכירין החתימה מפני שדינם כעידי מסירה וכדקאמר אילו אמר בפנינו גרשה וכו' הלכך הואיל ואין מכירים בעינן דלהוו תרויהו שלוחים עד שנדונם כעידי מסירה וכן נראה מלשון גדולי המחברים שכתבו שנים שהביאו גט וכו' אע"פ שלא ראוהו נכתב ונחתם הואיל ובעל נתנו להם נותנין אותו ותתגרש ואין בעל יכול לערער אע"פ שאינו מקויים ששלוחיו הן הן עדיו שאילו יאמרו בפנינו גרשה נאמנין אע"פ שאין שם גט ושאר דברים שבסוגיא זו אע"פ שטרחו בה בחידושין דברים פשוטים הם ואין צריך להאריך בהם: