Meiri on Ketubot 14 מאירי על כתובות י״ד

ולענין ביאור מה שאמרו חדא דהא קא מודה ועוד דהא אמר רב יהודה הלכה כרבן גמליאל פירושו ועוד אפילו שתק הארוס או שמת או שאינו כאן או שטוען בשמא הלכה כרבן גמליאל הא ברי וברי אינה נאמנת ואף בפנויה שאמרה מאיש פלוני והוא מכחיש הוא נאמן ומכל מקום אשת איש שאמר הבעל לאו מינאי אע"פ שנאמן לפסול את הולד אינו נאמן לפסלה מן התרומה אם חזרה לבית אביה בלא זרע משום זונה וזה שהזכרנו בארוס וארוסה שנאמנת לא סוף דבר להכשיר את עצמה אלא אף להכשיר את הולד והוא שאמרו והא נמי כדיעבד דמי ואי משום דידה הא דיעבד גמור הוא הואיל ומקדשת היא לו אלא משום סרך בתה אמרה כן כלומר שאע"פ שלענין בתה מיהא לכתחלה הוא הואיל והתרת את אמה התרת את בתה וחכמי האחרונים שבספרד אוסרין בבתה לכתחלה ואין הדברים נראין ולשיטתנו אין אנו צריכין לה שהרי לענין פסק הכשרנו בכל שהיא גדולה וטוענת בבריא אף ברוב פסולים ואף לכתחלה כמו שביארנו למעלה:

כשם שביארנו בדברי רבן גמליאל שהלכה כמותו שלא אמרן אם הוא טוען בבריא כך לא אמרן אם היא טוענת בשמא שלכשר נבעלה או נשאת ולא עוד אלא שלדבריו כל שהיא טוענת בשמא אף בספק ספיקא פסול הילכך אלמנת עיסה פסולה לכהנה אף על פי שיש בה ספק ספיקא הואיל והיא טוענת שמא הן שיהא בה ספק חלל או ספק ממזרות או ספק נתינות הן ספק עבדי מלכים ר"ל גוים שביאתם פוסלת לכהנה ולא תפש לשון עבדי מלכים אלא שמצד שמתוך אלמותם נושאין בנות ישראל בזרוע ומה שהעיד ר' יהושע על אלמנת עיסה שכשירה לכהנה עד שהקשו עליה מדידיה אדידיה דבמתניתין קאמר אינה נאמנת לומר לכשר נבעלתי אף בבריא ואלמנת עיסה אמר שנאמנת אף בשמא ותירץ בה דההיא משום ספק ספיקא וכמו שאמרו לרבן גמליאל אלים ליה ברי דאפילו בחד ספיקא מכשר וקיל ליה שמא דאפילו בתרתי ספקי פסיל ולר' יהושע אלים ליה חד ספיקא דאפילו בבריא פסיל וקיל ליה תרי ספיקי דאפילו בשמא מכשר מכל מקום הלכה כרבן גמליאל ואע"פ שהעיד ר' יהושע בכך הרי אמרו בפרק יוחסין ע"ה ע"א וביבמות פרק אלמנה הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה לכהנה ולאפוקי מעדותו של ר' יהושע ומכל מקום דוקא במשפחה שנתערב בה ספק חלל או ספק שאר פסולים האוסרים לבוא בקהל אבל כל שלא ניטמע בה ספק אין פוסלין אותה הן שקורין אותו בפסול ושותק או צווח ואין שום דבר תלוי בקורין לו בפסול ושותק או קורין לו בפסול והוא צווח אלא כל שהוחזק בפסול או בספק פסול ולא שנא קרו ליה בפסול חלל או ממזר ושותק לא שנא קרו ליה וצווח אלמנתו פסולה ואם לא הוחזק לא שנא קרו ליה ושתיק לא שנא קרו ליה וצווח אלמנתו כשירה ודברים אלו פירושן לכהנה אבל לקהל אפילו נטמע בה ספק פסול האסור לבוא בקהל כגון ממזרות אלמנתו כשירה שהרי בת ישראל היא ואין ביאתו פוסלתה אלא לכהנה הא ולד עיסה כל שיש בה ספק פסול האוסר לבוא בקהל כגון ממזרות ונתינות הואיל ופסקנו הולד הולך אחר הפגום פסול לבוא בקהל הן בשותק הן בצווח שהרי פסלנו אלמנת עיסה לכהנה משום דרבן גמליאל קיל ליה שמא שאף בספק ספיקא הוא פוסל וכשם שטעם זה יש לו מקום באלמנה לכהנה כך יש לו מקום לולד בקהל בפסול האוסר בקהל ויש פוסקים שכל שקורין לו בפסול ושותק פסול בין בשתיק חלל ועבדי מלכים לכהנה בין בפסול ממזרות ונתינות ואף לישראל וכל צווח כשר וכן כתבוה גדולי הדורות ואף גדולי המחברים כתבוה כן וכל שקורין לו ושותק אין נושאין נשים ממשפחתו אלא בבדיקה אלא שבכל ספק פסול שהיא בו שתי ספקות כגון אלמנת עיסה כתבו שאם נשאת לא תצא וגדולי המפרשים כתבו לדעת זה שלא נאמרו דברים אלו אלא בדורות הראשונים שהיו בית דין נזקקין על החרפות שאדם מחרף את חברו כמו שאמרו הקורא לחברו עבד יהא בנדוי ממזר סופג את הארבעים וכששתק זה ולא צווח לבית דין שכך הוא אבל עכשו השותק בשעת מריבה הוא המשובח אלא אם כן קורין אותו כן שלא בשעת מריבה:

אע"פ שכבר כתבנו מה שעולה מן הסוגיא דרך פסק רואה אני להעירך בביאור הסוגיא מפני שנתבלבלו בה המפרשים והוא שעיקר אלמנת עיסה הוא על ספק חללות ופירשו בה גדולי המפרשים כגון כהן שגירש את אשתו ספק קרוב לו ספק קרוב לה ולסוף שני חדשים החזירה וילדה לשבעה והרי בן זה הקרוי עיסה יש לו שתי ספקות בחללות שמא קרוב לו היה ואינו גט ואם תמצא לומר קרוב לה שמא בן תשעה הוא וקודם גירושין נתעברה אמה הימנו ומכל מקום ספק חלל הוא והרי לא היתה לו חזקת כשרות לעולם להעמידו עליה והוא הקרוי עיסה ואלמנתו קרויה אלמנת עיסה ופסולה והוא הדין לבתו אלא שר' יהושע היה מכשירה מכח תרתי ספיקי וגדולי הרבנים מפרשים שאלמנה עצמה קרויה עיסה כגון שנבעלה לספק חלל שזרק לה גט ספק קרוב לה ספק קרוב לו ומת ונשאת לכהן וילדה והרי הוא ספק בן אלמנה ספק כן גרושה ונשא אשה ומת הוא והרי אלמנתו באה מכחו ולפיכך הוא קורא לה ספק ספיקא ואין דבריהם נראין שכל שבעלה ספק גמור אף היא כן כמו שביארנו בפרק יוחסין והרי מכל מקום שהיה ר' יהושע מכשיר אלמנת עיסה לכהנה ומדין ספק ספיקא וספק ממזרות ונתינות ועבדי מלכים אף אתה מוצא בהן ספק ספיקא כגון מת בעלה ונשאת לאחד מאלו תוך שלשה חדשים וילדה לשבעה והרי בן זה ספק אם לראשון וכשר אם לשני ופסול ואף זה הספק נשא אשה שנתגרשה בתוך שלשה וילדה לשבעה ונמצא בן זה כפול בספיקות וכן אתה מוצאה כגון שמת בעלה ונשאת תוך שלשה לספק ממזר או לספק נתין וכן בהרבה פנים אלא שדייך במה שביארנו ועל זו שאלו אי זו היא אלמנת עיסה שהיה ר' יהושע מעיד עליה שכשירה לכהנה כל שאין בספקותיה לא ספק ממזרות ולא ספק נתינות ולא ספק עבדי מלכים אלא ספק חללות בלבד הא מספק ממזרות ונתינות ועבדי מלכים אף ר' יהושע פוסל ר' מאיר אומר וכו' ר' שמעון אומר וכו' ואמ"ר יוחנן ממזר צווח וחלל שותק איכא ביניהו ומחלוקות הנכללים בבריתא זו שנים שהם שלשה ועיקר המחלוקת הוא בין תנא קמא דבריתא ור' מאיר אלא שדברי ר' מאיר נחלקים לשתי סברות לפי דעת שנים החלוקים בפירוש דבריו הראשון אותו שהזכיר דבריו בשמו של ר' מאיר והשני ר' שמעון בן אלעזר תנא קמא סבר כל פיסולא דשתיק הודאה היא ופירשוה גדולי המפרשים אף בספק ספיקא שאלמלא שידע בעצמו שכן לא היה שותק ואע"פ שהיה הדבר אצלנו בספק עכשו נתברר הדבר ונמצא דעת תנא קמא שהכל תלוי בשתיקה ומה שאמר כל שאין בה משום ממזרות וכו' פירושו שאין בה שתיק ממזרות ומאחר שתלה הטעם משום שתיקה אף בשתיק חלל כן אלא שלא הוצרך למנות את כלם או שמא זה שלא מנאוהו כלומר אף באלו שיש להם קול והיה לנו לומר אם איתא דקושטא נינהו אנן הוה ידעינן אעפ"כ כל ששותק פסול ואי זו היא עיסה כשירה שאמרו דוקא באשת ספק חלל שאנו יודעין כגון האיסור שהוא ספק אבל מי שאין אנו יודעין בו כלל וקורין לו ושותק ודאי פסול ששתיקתו ביררה לנו שכן ור' מאיר חולק עם תנא קמא לפי הדעת הראשון הבא מדבריו בחלל שותק ואמר שכל שתיקת חלל כשר שמאחר שאין בו פסול קהל לא חשש להשיב עליו וזהו שאמר כל שאין בה אחד מכל אלו ר"ל מכל שתיקות אלו אבל שתיקת חלל כשר ועליה אמרו אי זו היא עיסה שכשירה ומכל מקום לשניהם כל צווח כשר ור' שמעון חולק לומר שאין דעתו של ר' מאיר כן אלא שלדעתו שתיק חלל פסול ואי זו היא עיסה כשירה כל שנטמע בה ספק חלל כלומר שאנו מכירין את ספיקו וכן אם נטמע בה ספק חלל צווח אבל שותק פסול שזה ששתק אינו אלא שאומר בעצמו מיסתאי דלא מפיק לי מקהל ואם אצוח יודע פיסולי וספק חלל צווח הוא שכשר אבל ספק ממזר צווח פסול לפי שמכירין ישראל ספק ממזרים ולא הוה ליה למיצווח ומדצוח שמע מינה אית ביה פסלות ושתיק ממזר כשר מטעם זה ונמצא ממזר צווח לתנא קמא כשר ולר' שמעון פסול וכן חולקים בשתיק חלל על הדרך שביארנו ויש בסוגיא זו בלבול פירושין וקושיות חבלות חבלות ואין צורך בכך ואף המחלוקת שכתבנו לענין הפסק תלוי בבריתא זו שגדולי המחברים וגדולי הדורות נסכמים עמהם פסקו כחכמים שבבריתא ולשיטתנו לא נחלקו אלא לדעת ר' יהושע שהיה מכשיר אלמנת עיסה וכל אלו נמשכין אחריו לפרש אי זו היא אלמנת עיסה שכשירה אבל לענין שפסקנו שהיא פסולה אין לנו בשתיקה וצווחה כלום אלא כל שהוחזק בה ספק חלל פוסלין אותה וכל שלא הוחזק בה אין פוסלין אותה וכן עיקר וזהו שגדולי הפוסקים לא הביאוה: