Meiri on Kiddushin 14a מאירי על קידושין י״ד א

היבמה נקנית בביאה כמו שביארנו ונקנית בעל כרחה ליבם בביאה וקונה את עצמה בחליצה כמו שהתבאר וחליצה זו צריך שתהא בבית דין של ישראל אבל בבית דין של גרים לא וכל שהיה אחד מהשלשה גר פסולה ואפילו היתה אמו מישראל לא יחלוץ עד שיהא אביו ואמו מישראל וכשנעשה מעשה החליצה וקראה היא אחר החליצה והרקיקה ככה יעשה וכו' ונקרא שמו וכו' כל היושבים שם עונין אחריה חלוץ הנעל שלשה פעמים כמו שיתבאר הכל במקומו בע"ה:

הבא על אשת איש בחנק אבל הבא על היבמה אין בה אלא איסור לאו שנאמר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר כמו שיתבאר במקומו:

שני שעירי יום הכפורים צריך להגריל עליהם ואם לא הגריל עליהם אלא שקדשם הכהן בפה ובקריאת השם ר"ל שאמר יהא זה חטאת וחברו לעזאזל לא אמר כלום שאין השם מקדשם אלא הגורל והפך הדברים בשאר קרבנות שבאים עולה וחטאת כגון ביולדת ונזיר שאם הגרילו ועלה באחד חטאת ובחברו עולה אינו כלום שאין הגורל מקדשם אלא קריאת השם בפה והוא שאם הבעלים קנו זה לשם חטאת וזה לשם עולה הולכין אחר דעתם ואין הכהן רשאי להחליף והוא שנאמר ביולדת ולקחה שתי תורים אחד לעולה וכו' אלמא בלקיחה תליא מילתא ואם קנו הבעלים סתם הכהן קורא להם שם והוא שנאמר בפרשת נזיר ועשה הכהן אחד לעולה ואחד לחטאת אלמא בכהן תליא מילתא למדת מכל מקום שבמקום שקדש הגורל לא קדש השם ומקום שקדש השם לא קדש הגורל:

גט אשה שנכתב שלא לשמה פסול וכן אם גירש שתי נשיו בגט אחד כגון שכתב פלוני מגרש פלונית ופלונית נשיו אינו כלום שנאמר וכתב לה שני פעמים אחד לומר לה לשמה ואחד לומר לה ולא לה ולחבירתה:

חליצה לא סוף דבר שכשירה בנעלו של יבם אלא אף בנעל של כל אדם כשירה ומכל מקום בפרק מצות חליצה פירשו דוקא בדיעבד אבל לכתחלה נעלו שלו בעינן והוא שאמרו שם הב לה ואקני לה הא בדיעבד מיהא כשירה אם כן מה תלמוד לומר נעלו נעל הראוי לו פרט לגדול שאין יכול להלך בו שהחליצה פסולה בו אפילו היה שלו ופרט לקטן שאינו חופה את רוב רגלו ופרט לסולים ר"ל מה שעל גב הרגל הנקרא בלשון לע"ז אנפיא"ה שאין לו עקב והוא מה שאחורי הרגל שקורין לו בלשון לעז טלו"ן שכל שאין שם עקב זה אין המנעל או הסנדל מתעכב יפה על הרגל אף על ידי קשרי האצבעות ואין החליצה חליצה גמורה אלא שהיא פסולה ופוסלת ויש מפרשים עקב כף הרגל שנקרא שול"א ולענין פסק שניהם בדין אחד שאם אין שם כף רגל אינו כלום שאין עליו שם נעילה אלא מצד כף הרגל אלא שמכל מקום אותו כף צריך שיהא מעור המנעל עצמו ר"ל חתיכה אחת שאם היא מעור אחר יש בה גזירת חצי מנעל כמו שיתבאר במקומו: