Meiri on Makkot 17 מאירי על מכות י״ז

כבר ידעת שבימי יוחנן כהן גדול אחר שמעון הצדיק בדקו ומצאו שלא היו ההמון זהירים בהפרשה אלא בתרומה גדולה שהיא במיתה וגזרו שהלוקח תבואה מעם הארץ יהא מפריש ממנה תרומת מעשר מפני שאף היא בעון מיתה ולא היו מרגישים בה מפני שהיתה נבלעת אצלם במעשר ראשון וכן צוו להפריש משם מעשר שני הואיל ואין בו הפסד אלא טורח הבאתך לירושלים אבל מעשר ראשון ומעשר עני לא גזרו להפרישם הואיל ומותרין הם לזרים אין כאן אלא טענת ממון ואומרים לו הבא ראיה שלא נתעשר וטול ושמא תאמר היאך מפריש תרומת מעשר ואינו מפריש מעשר כך הוא עושה מפריש מן התבואה שלקח בכדי תרומת מעשר שהוא חלק ממאה וקורא לו שם מעשר כלומר הרי זה מעשר ראשון ושאר המעשר ראשון יהא במה שסמוך ומוקף לו ואח"כ אומר זה שייחדתי תחלה למעשר ושייחדתי שאר המעשר בסמוך לו יהא תרומת מעשר על אותו מעשר הסמוך לו ונוטל תרומת מעשר זה ונותנה לכהן וכן במעשר עני אע"פ שאינו מפרישו צריך הוא לקרות לו שם כלומר עשור תבואה שבכאן יהא מעשר עני ואח"כ אינו מפרישו ואין תביעה לעני עליו או תרעומות שאין לו ראיה כמו שביארנו:

כבר ביארנו שהבכורים מי שאכלן חוץ לירושלים אחר שנכנסו לעזרה לוקה וכן במעשר שני משנכנס לירושלים וכן בכור שאכלוהו חוץ לירושלים כדין שאר קדשים קלים וכן קדשי קדשים חוץ למחיצתם כמו שבארנו במשנה:

האוכל קדשים קודם זריקת הדם לוקה בין קדשי קדשים בין קדשים קלים וזר שאכל מהם כזית בין קודם זריקה בין לאחר זריקה לוקה אלא שבקדשי קדשים אינו לוקה משום אכילת קדש אלא לאחר זריקה ובעזרה שנאמר ואכלו אותם אשר כפר בהם וזר לא יאכל כי קדש הם במקום שהכהן אוכל ובעת שראוי לאכול אם אכלן הזר לוקה אבל אם אכלן בחוץ לוקה משום אכילה בחוץ ולא משום זרות וכן אם אכלן בעזרה קודם זריקה לוקה משום אכילה קודם זריקה ולא משום זרות:

כל האוכל מבשר עולה כזית לוקה וכן בכל חטאות הנשרפות שנאמר וכל חטאת אשר יובא מדמה וכו' לא תאכל באש תשרף:

יש חומר בביכורים ממעשר שהבכורים אסורים לזרים מה שאין במעשר ויש חומר במעשר שהמעשר שאכלו באנינות לוקה וכן בשאר קדשים והבכורים לא נאסרו לאונן מן התורה אלא שמדברי סופרים מכין אותו מכת מרדות ממה שנאמר ושמחת בכל הטוב:

אין פודין מעשר שני באסימון והוא חתיכה של כסף שאין בה צורה אלא במטבע הטבוע בצורה או באותיות שנאמר וצרתה הכסף כסף שיש בו צורה:

כל הקדשים טעונין מתן דמים והקרבת אימורין אפילו בכור ומעשר בהמה אבל הסמיכה והנסכים אינה שוה בכלם שאין טעון נסכים אלא עולת בהמה ושלמים אבל עוף וחטאות ואשמות אין עמהם נסכים חוץ מחטאת מצורע ואשמו וכן בכור ומעשר בהמה ופסח שכל שאינו בא בנדר ונדבה אינו טעון נסכים וכן בכור ומעשר ופסח אין טעונין סמיכה אבל שאר קרבנות בהמה של יחיד בין חובה בין נדבה סומך עליהם ואין סמיכה בקרבנות ציבור אלא בשעיר המשתלח ופר העלם דבר:

השלמים שלשה מינים ביחיד ואחד בציבור של יחיד שלמי חגיגה ושמחה והם באים בלא לחם השני שלמי תודה והם באים בלחם השלישי איל נזיר ואף הוא בא עם הלחם ובשלשתן חזה ושוק לכהנים וצריכין תנופה בשלמי שמחה עם האמורין ובתודה עם האמורין ועם אחד מעשרה שבלחם והוא נקרא מורם מתודה ובאיל נזיר עם האמורים ועם אחד מעשרה שבלחם ועם הזרוע בשלה והוא נקרא מורם מאיל נזיר ושאר הבשר נאכל לכהנים אבל שלמי צבור קדשי קדשים הם ואין נאכלין אלא לזכרי כהונה ובעזרה ואין בהם תנופת חזה ושוק וכן בכור ומעשר ופסח אין שם תנופת חזה ושוק שהבכור כלו נאכל לכהנים אחר זריקת הדם והקטרת אמורין והפסח כלו למנוייו ומעשר בהמה כלו לבעלים:

הבכור קדושתו מרחם ואם לא הקדישו הרי הוא קדוש מאליו ומ"מ מצוה להקדישו ר"ל שיאמר הרי זה קדש שנאמר תקדיש ליי' אלהיך:

חטאת ואשם הרי הם קדשי קדשים ובשרם נאכל לכהנים אבל העולה כלה כליל וחטאת ואשם הם הנקראים מכפרים ויש בהם שתי אכילות כמו שביארנו אכילה למזבח ואכילה לכהנים והעולה נקראת דורון ואין בה אלא אכילת מזבח כמו שביארנו:

זר שאכל מן העולה קודם זריקה חוץ לחומה לוקה משום אכילת דבר הראוי לישרף שנאמר במנחת כהן כליל תהיה לא תאכל כל שהוא בכליל תהיה לא תאכל ואינו לוקה משום אכילה חוץ למקומו שהרי אין כאן מקום ראוי ולא משום אכילה קודם זריקה שאף לאחר זריקה אינו ראוי ולא משום זרות שאף לכהן אינו ראוי: