Meiri on Niddah 18 מאירי על נדה י״ח

כבר ידעת שהנפל אע"פ שלא נתקשרו אבריו בגידין מטמא במגע ובמשא ובאהל ולא עוד אלא אפילו שיליא בבית אע"פ שאין צורת ולד ניכרת בתוכה טמא שאין שיליא בלא ולד אלא על צד המיעוט והלכו בה אחר הרוב לעשותה טומאה ודאית לשרוף עליה ודנין בו שמשיצאה נמוח כמו שיתבאר בפרק המפלת:

הפילה יד חתוכה ר"ל בחתוך האצבעות או רגל חתוכה אמו טמאה לידה שחזקתו שמולד גמור הוא בא ונותנין לה ימי טוהר אלא שתשב לזכר ולנקבה ואין אומרין שמא מגוף אטום שאין בו צורה הוא בא שאין אמו טמאה לידה וכן אין ליתן לה ימי טוהר אלא דנין אותה אחר הרוב אף להקל מפני שעשאוה כודאי ואף זו ביאורה בפרק שלישי:

תשע חנויות כלם מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזו לקח ספיקה אסור שכל הקבוע כמחצה על מחצה דמי ובנמצא הלך אחר הרוב שכל הפורש חזקה מן הרוב פירש ואין מצריכין בכך להיות דלתי מדינה פתוחות ורוב טבחים שסביבותיה ישראל כדי שיסתייע ההיתר מצד תרי רובי רוב פנימי ורוב חיצון אלא אף ברוב אחד לא הזקיקו לתרי רובי אלא ביוחסין כמו שביארנו בראשון של כתבות:

תשעה צפרדעים מתים ושרץ אחד מת משמונה שרצים המטמאים מתים ביניהם ונגע באחד מהם ואין יודע באיזה נגע ברשות היחיד ספיקו טמא שהרי קבוע הוא ובנמצא הלך אחר הרוב וטהור אפילו ברשות היחיד ותשעה שרצים וצפרדע אחד ביניהם ברשות הרבים ספיקו טהור ובנמצא הלך אחר הרוב ואף ברשות הרבים ספיקו טמא:

האשה שהוחזקה מעוברת והפילה ואין ידוע אם רוח הפילה אם נפל הפילה כגון שעברה בנהר והפילה שם הואיל והוחזקה מעוברת אמו טמאה לידה ויושבת לזכר ולנקבה ומביאה קרבן ונאכל שדנין אותה אחר הרוב ליעשות כודאי אבל אם לא הוחזקה במעוברת והפילה ואין ידוע מה הפילה אין לה דמי טהרה ויושבת לזכר ולנקבה ולנדה כמו שביארנו בתשיעי של בבא בתרא וכמו שיתבאר במסכתא זו ומביאה קרבן ואינו נאכל ואין אוסרין את ההבאה מספק חלין בעזרה שהרי חטאת העוף אין למזבח אלא דמו וכל שאין למזבח אלא דמו מביאין אותו על הספק ובעולת העוף אי אתה צריך לכך שהרי באה נדבה:

האשה שיצאה מלאה ובאה רקנית ולא ידעה מתי הפילה והיא הנקראת טועה אין זה מקומה ודיה שעתה אלא שלענין ביאור מה שנתגלגלה כאן הוא להודיע שאף זו ספק שהלכו בו אחר הרוב לעשותו כודאי והוא שאמרו בה שלא תשמש עד אור שלשים וחמש והקשו בה בשלמא שבוע ראשון לא דאפילו יולדת זכר צריכה לעמוד שבעה שבוע שני נמי לא שמא יולדת נקבה היתה שלישי נמי לא שמא ילדה נקבה בזוב ר"ל שראת ג' ימים רצופים בימי זיבה בשופי שלא מחמת קשוי וצריכה לעמוד שבעה נקיים חוץ מזמן טומאת לידה ומפני שהוא סובר שימי טומאת לידה אע"פ שלא ראתה בהן אין עולין לה לשבעה נקיים אע"פ שאין הלכה כן כמו שיתבאר אלא שבוע רביעי תשמש מאי לאו טעמא משום דלא אזלינן בתר רוב נשים אלא חוששין למיעוט ושמא רוח הפילה ואין כאן דם טוהר כלל וקשיא להא דעברה בנהר דיהבת לה דמי טוהר ואמרו עליה לא ידענא מאי תיובתיה אדרבה סייעתיה היא דאימר הרחיקה לידתה וילדה זכר עשרים ואחד יום קודם שתבא לפנינו ונמצא בשבוע רביעי עברו ימי טהרתה הא כל שנתברר שלא הרחיקה לידתה דנין אותה אחר רוב הנשים ותשמש ברביעי ותירץ בה דילמא לא תיובתיה ולא סיועתיה ושמא טעמא משום דלא אזלינן בתר רובא ואפילו לא הרחיקה לידתה לא תשמש ועקר ביאורה של שמועה זו יתבאר בפרק שלישי בע"ה:

תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו כל העיסה טמאה מפני שדרכו של תינוק לטפח בעיסה והתינוק טמא בודאי אם מצד שנוגע תמיד באמו נדה אם מצד שמתאבק תמיד בכמה טמאות ואחר שרוב תינוקות מטפחין אף זה הואיל ועיסה בידו ודאי בעיסה טפח וטמאה ומ"מ אין שורפין על חזקה זו אלא תולין וגדולי הרבנים פירשו בה דרך אחרת וכבר ביארנוה באחרון של קידושין:

המפלת חתיכה שאין כאן טומאת לידה טמאה נדה שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ובפרק שלישי יתבאר וכן יתבאר שאין בזה חלוק בין שתהא חתיכה זו כאחד מארבעת מיני דמים הטמאים בין שהיא מצבע אחר שהרי לא מתורת עצמה אנו מטמאין אותה אלא מחמת שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם כמו שיתבאר שם: