Meiri on Pesachim 10 מאירי על פסחים י׳

ציבור אחד של חמץ ושני בתים בדוקים ובא עכבר ונטל ונכנס לאחד מהם ואין ידוע לאיזה מהם נכנס אם באו שני הבעלי בתים לישאל כאחת כל אחד צריך בדיקה לדברי הכל שהרי זה כודאי ואם בזה אחר זה הרי זה ספק ויש בכל אחת מהם במה לתלות ואין אחד מהם צריך בדיקה אלא ביטול ואם בא אחד מהם לישאל עליו ועל חברו הרי זה כבאים זה אחר זה ואין צריכין בדיקה אלא ביטול ודבר זה אתה למד מדין שני שבילין שאם אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהם ועשה טהרות ובא חברו והלך בשני ועשה טהרות באו לישאל בבת אחת טמאים בזה אחר זה טהורים בא אחד מהם לישאל עליו ועל חברו הרי הם כבאים בזה אחר זה וטהורים:

ראה עכבר בחצר וככר בפיו והבית בדוק ואין ידוע אם נכנס אם לא הרי אין כאן אלא ספק אחד והוא ספק ביאה ולפיכך צריך בדיקה וי"א דוקא ביטול הא אם היו שתי ספיקות כגון שתי בתים לפניו אחד בדוק ואחד שאינו בדוק אין צריך בדיקה ולדעת שניה אפי' ביטול לא צריך וכיוצא בה לענין טומאה במה שכבר ידעת שספק טומאה ברשות היחיד ספקו טמאה והבקעה והיא קבוצת שדות הרבה זו אצל זו בימות הגשמים שהיא מוכנת לזרוע אפי' לא היתה מוקפת גדר דינה כרשות היחיד לטומאה ואם היה בתוכה שדה אחד של טומאה ואמר נכנסתי לבקעה זו ואיני יודע אם נכנסתי לשדה זו אם לאו ספקו טמא שכל ספק טומאה ברשות היחיד טמא אף בספק ביאה ואע"פ שיש כאן שתי ספקות שהרי אפי' נכנס לאותו שדה שמא לא נגע בטומאה שלענין טומאה אף בספק ספיקא ברשות היחיד טמא ואצ"ל בספק מגע כגון שאמר נכנסתי באותה שדה אבל איני יודע אם נגעתי אם לאו שהוא טמא אבל לענין איסור כל ספק ספיקא מותר אף בדאוריתא והילכך בשני בתים מיהא אין צריך אפי' בטול ושמא תאמר אף בבית אחד שמא לא נכנס ואם נכנס שמא אכלתו אפשר בלחם גדול או שמא כדעת גדולי המפרשים שאלו נכנס חיוב בדיקה לשעתו הוא:

נכנס עכבר לבית בדוק בפניו וככר בפיו והלך ובדק ולא מצא כלום אינו צריך לחזור ולבדוק עד שימצא ולדעת שניה אף ביטול אינו צריך וכן לענין טהרות דבר שהוא בחזקת טומאה בודק יפה ויוצא מחזקתו והוא שאמרו בגל של אבנים שיש תחתיו כזית מן המת ונתערב בשני גלים טהורים ר"ל שלא הוכר הטמא איזה הוא בדק אחד מהם ומצאו טהור הרי השנים טמאים בדק השני ומצאו טהור השלישי טמא בדק שלשתם ומצאם טהורים כולם בחזקת טומאה עד שיבדוק יפה ר"ל שיגיע לקרקע בתולה והכל טהור שעל כל פנים עורב או חולדה בא ונטלה בדק ומצא ולא ידע אם הוא ככר שנכנס בפי העכבר אם ככר אחר אין צריך בדיקה שאף לענין טומאה שדה שאבד בו קבר שהנכנס לתוכה טמא אם נמצא בה קבר מטהרין את הנכנס הואיל ולא במקום הקבר נכנס שאני אומר קבר שאבד הוא קבר הנמצא ויש פוסקין בזו כרשב"ג שאמר תבדק כל השדה ואף כאן צריך בדיקה ולדעת שניה אף למה שפוסקין כרשב"ג לענין בדיקה אינו צריך אלא ביטול שכל שאמרו צריך דוקא בבטול שהוא מן התורה:

הניח תשע ומצא עשר צריך לבדוק שהרי היתרה על כל פנים ממקום אחר באה וחמץ היא וכן הדין בהניח עשר ומצא תשע שדנין שכולן ניטלו והתשע ממקום אחר באו וכן מצינו במעשר שני שאם הניח מנה של מעשר שני במקום פלוני ומצא מאתים או מאתים ומצא מנה הכל חולין וכן יש חולקים בזו לומר שלא אמרו צריך אלא בבטול:

הניחו בזוית זו ומצאו בזוית אחרת צריך בדיקה חוששין שמא אחרת היא וכיוצא בה לענין טומאה במה שידעת על עם הארץ שהוא בחזקת טמא וכל שמצא כליו שנגע אדם בהם חושש להם למגע עם הארץ ואמרו על זה בקרדום שאבד או שהניחו בזוית זה ומצאו בזוית אחרת כל כלי הבית טמאים שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו או פנהו מזוית לזוית והוא הדין שנשתמש בשאר הכלים ולדעת שניה לנדון שלפנינו דיו בבטול:

תינוק נכנס וככר בפיו ובדק אחריו ומצא פירורין ר"ל בכדי הראוי לאכילת כל הפרוסה שבידו אין צריך בדיקה שדרכו של תינוק לפרר והוא שהכניס הוא שאכל ואף לדעת הפוסקים בבדק ומצא שצריך בדיקה בזו מיהא הפירורין מוכיחין ביותר ומ"מ אם לא מצא פירורין בכדי הראוי לאכילת כל הפרוסה צריך בדיקה לדעתנו ולדעת שניה ביטול וי"מ בה אף בשלא מצא בכדי הראוי לאכילת כל הפרוסה שמ"מ הפירורין מוכיחין שאכלו וכן נראה לי:

עכבר נכנס וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירורין אף בכדי כל אותה פרוסה צריך לבדוק שאין דרכו של עכבר לפרר ואף לדעת שניה צריך בדיקה שהרי זה ודאי ויראה לענין זה על החתול שהוא כתינוק שאף הוא דרכו לפרר כתינוק:

עכבר נכנס וככר בפיו ועכבר יוצא וככר בפיו הוא שנכנס הוא שיצא ואין צריך בדיקה ולדעת שניה אפי' ביטול אינו צריך אבל אם היה הנכנס שחור והיוצא לבן צריך בדיקה אף לדעת שניה שזה ודאי אחריני הוא שאין דרך עכברים ליטול זו מפיה של זו:

עכבר נכנס וככר בפיו וחולדה יוצאת וככר בפיה צריך בדיקה שאלו היה אותו חמץ בעצמו ושהחולדה השליכתהו מפיה אף העכבר בעצמו היתה מביאה אבל אם היתה מביאה העכבר והפרוסה בפי העכבר אין צריך בדיקה ודאי הוא שנכנס הוא שיצא אבל אם היתה החולדה מביאה העכבר והככר הרי זה ספק וצריך בדיקה מספק ויש פוסקין שדיו בבטול ואף בכל אלו יש פוסקים שדיו בבטול וכן יש חולקים בקצת דברים אלו לפסוק בדרך אחרת מתוך בלבולים שיש בהם בביאור הסוגיא ואנו כתבנו מה שנראה לנו:

ככר בשמי קורה אם צריך סולם להורידו אם לאו וכן חמץ בבור אם צריך סולם להעלותו אם לאו וכן ככר בפי נחש אם צריך לטרוח בממונו להביא חבר להוציאו אם לאו כולם נשארו בגמרא בספק וגדולי הדורות פוסקים בכולם לחומרא מספק ויש מקילין מיהא בככר בפי נחש וכן יש מקילין בככר בבור ובכולם מיהא צריך שיבטלנו בלבו שאם לא כן הרי זה כמטמין בבורות:

כל מה שביארנו בדברים אלו שצריך בדיקה הסכימו הגאונים שאין אומרין הואיל ומחשש עכבר אתה מצריכו לבדוק צריך הוא לבדוק אף בחורים העליונים שהרי עכבר משתמש בכולם אלא דוקא במקום שמכניסין בו חמץ לא יהא סופו חמור מתחלתו ואם לא כן הרי אף בין הקנים והרעפים אתה יכול לומר כן ונמצאת מקעקע כל הבירה אלא בודק כבתחלה בדיקה ודיו: