Meiri on Pesachim 63 מאירי על פסחים ס״ג

כל מה שביארנו במחשבת קדשים אינה צריכה הוצאת פה הן מחשבת פגול הן מחשבת פסול הן בקרבן פסח הן בשאר קרבנות כגון שיאמר הריני שוחט על דעת לאכול חוץ לזמנו או חוץ למקומן על דעת שלא לאוכליו או שלא למנוייו וכן בכל הדברים אלא שכל שגמר בלבו לכך פסול אבל כל שמחשבתו לדבר אחד ומוציא דבר אחר בפיו אינו כלום עד שיהו פיו ולבו שוים וכן בתרומה כל שמפריש במחשבתו תרומה ולא הוציא בשפתיו כלום הרי זו תרומה אבל אם נתכוין לומר תרומה ואמר מעשר או מעשר ואמר תרומה לא אמר כלום עד שיהו פיו ולבו שוים וכן לענין נדרים שאני נכנס לבית זה ואמר לזה שאני נהנה מזה ואמר מזה אינו כלום וכן שינוי בעלים דיו במחשבה ובלבד שיחשב לשינוי בעלים בזדון אבל בטעות כשר ועולה לבעלים אפי' הוציא בפיו מעתה זה שביארנו שאם שחטו למולים וערלים כשר ואין בה הפרש בין שהקדים מולים לערלים להקדים ערלים למולים אפי' גמר בלבו לשניהם ולא הוציא בפיו אלא לערלים לא פסל אפי' ייחד מקצת שחיטה לערלים לבד ומקצתה למולים לבד כגון ששחט סימן ראשון לשם אלו וסימן שני לשם אלו כשר:

זה שהזכרנו למעלה במחלקותו של ר' מאיר ור' יוסי באומר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים שלדעת ר' מאיר תפוס לשון ראשון ולדעת ר' יוסי אף בגמר דבריו אדם מתפיס עיקרה בתמורה פרק כיצד מערימין:

וצריך שתדע שלענין פסק כך הוא תורף הדברים כל שאמר בהדיא הרי זו חציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים אף זו נחלק בה ר' מאיר שם לומר תפוס לשון ראשון וכלו עולה ולדעת ר' יוסי נתקיימו דבריו והלכה כמותו אמר תמורת עולה ושלמים הכל מודים שנתקיימו דבריו והרי הוא כאומר בפירוש לא תחול זו אא"כ תחול זו שלדברי הכל דבריו קיימין אמר תמורת עולה ותמורת שלמים או תמורת עולה תמורת שלמים בזו נחלקו שלדעת ר' מאיר תפוס לשון ראשון והרי היא כאומר תחול זו תחלה ואח"כ תחול זו שלדברי הכל הולכין אחר לשון ראשון ולדעת ר' יוסי אם בנמלך אמרה כלומר שאמר תחלה לכונת עולה ואח"כ נמלך וכיוון לשלמים ודאי תופסין לשון ראשון אפי' חזר תוך כדי דיבור אבל אם נתכוון תחלה לשניהם הואיל ואי אפשר להוציא את שניהם כאחד אע"פ שמ"מ הי' יכול לומר תמורת עולה ושלמים אין הכל מדקדקין בכך ודבריו קיימין ונמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים והלכה כר' יוסי ולא סוף דבר כשאמר לחצות ר"ל הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים לחצי היום שכיון שלא חלו לאלתר אלא לחצי היום ראוי לומר שבאותה שעה יחולו שניהם אלא אף בשלא אמר לחצות שהתמורה תלה לאלתר והי' לנו לומר שמאחר שחלה תמורת עולה לא תפקע אין אומרין כן אלא יתקיימו דבריו:

כל שלענין קדשים הלכה רווחת ישנה לשחיטה מתחלה עד סוף ואף מחשבה שבתחלת שחיטה פוסלת וכן הדין בשחט לע"ז ומכיון שהתחיל לשחוט נאסרה בהנאה אבל שחיטת קדשים בחוץ או חולין בעזרה שאין חיובם בא אלא מצד השחיטה וכן טובח אחר הגנבה יש אומרים שאין חיובם או איסור הנאתם בא אלא בגמר שחיטה אלא שיש פוסקים במוחלט בכלם ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף וכבר ביארנוה בשביעי של קמא ובשני של חולין:

המשנה השלישית והכוונה בה בענין החלק השני ג"כ והוא שאמר השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה ר' יהודה אומר אף התמיד ר' שמעון אומר הפסח בארבעה עשר לשמו חייב שלא לשמו פטור ושאר כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן פטור ובמועד לשמו פטור ושלא לשמו חייב ושאר כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה אמר הר"ם מה שאמר השם ית' לא תשחט על חמץ דם זבחי ואמר עוד ולא ילין לבקר זבח חג הפסח חכמים אמרי' כי אמרו זבח רוצה בו קרבן פסח כי כשיהיה החמץ ברשות השוחט או הזורק את הדם או המקטיר [או] אחד מבני החבורה אע"פ שהיה אותו החמץ חוץ לעזרה שהוא לוקה ולא יפסד הזבח ור' יהודה אומר זבחי המיוחד לי רוצה בו קרבן תמיד ולפיכך מי ששחט התמיד על החמץ ר"ל שהוא מקריב אותו בעוד החמץ קיים אצלו שהוא עובר בלא תעשה ור"ש אומר כי דבר הש"י זבחי ב' פעמים ר"ל כי באותה שעה שיהיה חייב כששחט פסח על החמץ יהיה פטור אם שחט שאר זבחים על החמץ ולפיכך אר"ש כי מי ששחט הפסח ביום ארבעה עשר לשמו על החמץ חייב מלקות ושאר זבחים יום י"ד על החמץ פטור ובשעה שהיה חייב אם שחט שאר זבחים על החמץ יהיה פטור אם זבח קרבן פסח על החמץ ולפיכך אמר ובמועד לשמו פטור לפי שאז הוא פסול ואינו קרבן פסח ושלא לשמו חייב לפי שהוא כשאר קרבנות והוא יאסר הקרבת איזה קרבן שיהיה על החמץ יחייב עליו מלקות כאשר בארנו דעתו ובתנאי שיהיה נדחה לפסח שני שהיה אפשר להקריב זה הכבש פסח ולפיכך חייב ואין הפרש באמרו במועד או בשאר ימות הפסח ומה שחייב שיהיה לדעת ר"ש כששחט כל הקרבנות על החמץ בשאר ימות הפסח בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה וכמו שהעיקר אצלנו והוא אמרם בתחלת כל הזבחים ששחטו שלא לשמן אע"פ שלא עלו לבעלים לשם חובה כשרים חוץ מן הפסח ומן החטאת הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן והלכה כחכמים:

אמר המאירי השוחט את הפסח על החמץ כלומר שעדיין יש חמץ ברשותו עובר בלא תעשה ולוקה עליו שנאמר לא תשחט על חמץ דם זבחי ופי' זבחי קרבן הפסח ופי' הדברים ששחטו בזמנו ר"ל בארבעה עשר ופי' בגמ' שה"ה לעושה אחת משאר העבודות בעוד שהחמץ ברשותו ר"ל שהשוחט בער חמצו אבל אחר שעשה אחת משאר העבודות הי' חמץ ברשותו כגון שקיבל או הוליך או זרק או הקטיר אימוריו בעוד שחמץ ברשותו לוקה ואע"פ שאינו מבני החבורה וכן לא סוף דבר שהשוחט חייב אם הי' חמץ ברשותו אלא אף כל שהוא יודע שיש חמץ ברשות אותו שעומד עמו לקבל או להוליך או לזרוק או להקטיר אימוריו או ברשות אחד מבני החבורה לוקה אע"פ שאין החמץ בעזרה הואיל והוא ברשות אחד מהם הא כל שאין חמץ ביד אותו שעושה את העבודה ולא ביד אחד מבני החבורה אע"פ שיש חמץ עדיין ביד הרבה בני אדם אין כאן איסור ואע"פ שהתורה אמרה בסתם לא תשחט על חמץ מ"מ כתוב שם ולא ילין חלב חגי כל שישנו באיסור הלנה ישנו באיסור שחיטה על חמץ וכל שאינו מבני חבורה אינו באיסור הלנה הא כל שיש ביד אחד מן החבורה לוקה ובכולם הפסח מיהא כשר וכן הלכה:

ר' יהודה אומר אף התמיד כלומר שאף תמיד של בין הערבים שהוא נשחט קודם קרבן הפסח אם נשחט בעוד שחמץ קיים לוקה ומפני שהוא מפרש זבחי על התמיד כלומר זבחי המיוחד לי ואין הלכה כר' יהודה אלא אע"פ שראוי לבער את החמץ קודם שחיטת התמיד מ"מ אינו לוקה:

ור' שמעון אומר הפסח ששחטו בזמנו בארבעה עשר לשמו חייב פי' כששחטו על החמץ שהרי הועילו מעשיו שהרי הזבח כשר אבל אם שחטו שלא לשמו פטור שהרי פסח ששחטו לשם קרבן אחר פסול ואינו קרוי זבח לחייבו כששחטו על החמץ:

ושאר כל הזבחים פי' כגון חגיגת ארבעה עשר ותמיד הערב ששחטן ביום ארבעה עשר על חמץ בין שהן לשמן שעלו לבעלים בין שלא לשמן שכשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אם שחטן על החמץ פטור שכל זמן שהוא מחויב בכך על הפסח פטור על שאר הזבחים ואין הלכה כמותו אלא אף על חגיגת ארבעה עשר חייב:

ובמועד כלומר שעבר ארבעה עשר ובא לו לחולו של מועד שעדיין חמץ באיסורו אם הקריב קרבן פסח כגון שהפרישו ואבד ונמצא במועד והקריבו על החמץ לשם פסח פטור שהרי נפסל הזבח הואיל ועבר זמן קרבן הפסח ואם שלא לשמו כגון שהקריבו לשם שלמים חייב שהרי זבח כשר הוא שהפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ואם שחטו סתם לפי מה שיתבאר בגמ' חייב שדינו כשלמים שהפסח בשאר ימות השנה אינו צריך עקירה והוא ששאלו בגמ' טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור אלמא בעי עקירה ותירצו כגון שהי' בעלים טמאי מתים דסתמו לשמו קאי כלומר שאם נדחה קרבן פסח זה מצד טומאת הבעלים שדחאתם לפסח שני הואיל ובעלים לא הקריבו עדיין קרבן פסח סתמו כלשמו ונפסל הזבח והוא פטור אבל כל שאבד ונמצא סתמו כשלא לשמו וחייב שכל קרבנות הראויים לבוא במועד כגון נדרים ונדבות אם הקריבן על החמץ חייב וכמו שאמר אח"כ ושאר הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן אם שחטן על החמץ חייב שהרי כשרים הם אלא שלא עלו לבעלים חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה שהוא פסול וכל ששחטו על החמץ פטור שאינו זבח ולמדת לר' שמעון שכל זמן שהוא חייב בפסח בשחיטה על החמץ פטור בשאר זבחים וכל שחייב בשאר זבחים פטור בפסח ודברי ר' שמעון בפרטיהן הלכה הן מחגיגת ארבעה עשר שהלכה שאם שחטה על החמץ חייב ומתוך כך הכלל שכללנו בדבריו שכל שחייב בפסח פטור בשאר זבחים וכל שחייב בשאר זבחים פטור בפסח אין הלכה כן:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

לחמי תודה הבאים עם שלמי תודה משהוקדשו בהפרשה קודם שנשחט הזבח קדשו קדושת דמים ליאסר באכילה ובהנאה ואם נטמאו נפדין ויוצאין לחולין כדין קדושת דמים אבל כשנשחט הזבח לשמן הוקדשו קדושת הגוף ונפסלין במגע טבול יום ומחוסר כיפורים ובלינה וכל שנטמאו דינם כבשר קודש שנטמא לצאת לבית השריפה דכתיב והקריב על זבח התודה חלות וכו' וכתיב על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו אין הלחם קרוי קרבן אלא בזבח שחט התודה בפנים ר"ל בעזרה והלחם עדיין חוץ לחומת בית פאגי והוא מקום שחוץ לירושלים ואינו מקום אכילת הקדשים קלים לא קדש הלחם אבל אם היה הלחם לפנים מחומת בית פאגי אע"פ שהוא חוץ לחומת העזרה קדש הלחם:

מי שאמר שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה אינו לוקה ולא מפני שזו התראת ספק היא ומצד שהרי כשהתרו בו לאכלה הוא אומר שעדיין שהות ביום לאכלה שהרי הוראת ספק שמה התראה וכל שנתברר שאין שבועתו מתקיימת כגון זה שעבר היום ולא אכלה חלה התראתו למפרע ולוקה אלא אין הטעם אלא מפני שהוא לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ואע"פ שהנשבע יצא מן הכלל כמו שאמרו בה חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם דוקא לשעבר כגון אכלתי ולא אכל או לא אכלתי ואכל וכמו שאמרו שבועות כ' ב' רבתה תורה שקר דומיא דשוא מה שוא לשעבר כלומר שנתברר שקרותו מיד אף שקר לשעבר אבל להבא כל שאין בו מעשה לוקין עליו וכבר ביארנוה בראשון של שבועות:

כבר ביארנו למעלה שאע"פ שאין דבר מתאחר לתמיד של בין הערבים מ"מ מחוסרי כפרה מביאין כפרתן אחר התמיד ואף אלו הן ברוב מחוסרי כפרה שקרבנן בעוף הן במצורע עשיר שקרבנו בבהמה אינו שוחט על החמץ ואם שחט לוקה שלא אמרו כאן אינו עובר אלא לדעת ר' שמעון וכן הקומץ את המנחה אחר התמיד וחמץ קיים לוקה וכן המזה בחטאת העוף שנאמר בו והזה מדם החטאת על קיר המזבח והיא במקום זריקה שבקרבן בהמה ויש פוסקים בקומץ שפטור לכך נאמר לא תשחט ודם זבחי וקומץ אינו ממין זביחה ולא ממין דמים ושאר דברים שבסוגיא כבר ביארנו מה שראוי לברור מהם לענין פסק במשנה: