Meiri on Sanhedrin 12 מאירי על סנהדרין י״ב

אין מעברין את השנה בשני רעבון מפני שהכל מצפין לרוץ לבית הגרנות ואין מאריכין עליהם איסור חדש ומ"מ דוקא שאין מעברין אותה לכל הדרכים שהזכרנו אבל כל שמפני התקופה כתבו רוב מפרשים שאין משגיחין בו לכל דבר על זה נאמר שמור את חדש האביב כלומר שיבא פסח בתקופת ניסן וגדולי המחברים כתבו כן אף באביב ופירות האילן ר"ל שניהם ביחד:

רשאין סנהדרין לחשב בחכמתם אם שנה זו תהא צריכה עבור אם לאו אפילו מתחלת השנה לפי מה שיראה להם ומ"מ אין להם לגלות שהיא מעוברת אלא באדר שישלחו כתביהם לומר שחדש הבא אדר שני ולא ניסן ומ"מ אם היתה שעת הדחק כגון שהיה הנשיא צריך לילך לארץ רחוקה או שמתיראים ממלכי הגוים לעכב על ידן וכיוצא באלו הסבות רשאין לגלות לאחר ראש השנה מיד אבל כל שעברוה לפני ראש השנה אפילו מחמת סבות אלו אינה מעוברת באמירה זו כלל מעתה מה שאמרו מעשה בר' עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין ועבר שלש שנים זו אחר זו לא היה הענין אלא לחשב ולידע איזו שנזק תתעבר ואיזו לא תהא צריכה עבור שדבר זה מחשבין אותו אפילו מתחלת השנה כמו שבארנו ואפילו לכמה שנים אבל מ"מ בית דין חוזרין ויושבין בכל שנה ושנה לקבוע חדש העבור בזמן הראוי לכך על הדרך שבארנו:

אין מעברין את השנה בשביעית מפני שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע וי"א מפני שיד הכל שולטת על הספיחים ואין קרבן העומר ושתי הלחם נמצא בריוח ורגילין היו לעבר ערב שביעית כדי להאריך להם בעבודת קרקע מוצאי שביעית ר"ל שנה שמינית אע"פ שכלה הישן ומאריכין עליהן איסור חדש אין נמנעין בו מלעבר שמביאין היו ירק ותבואה מחוצה לארץ שלא נתקדשה בקדושת שביעית מאותה שחרשו וזרעו בשביעית והותרה בעומר של שביעית ולא היו חוששין שמא יבא עמהן גוש עפר חוצה לארץ ויטמא הטהרות ואף שביעית עצמה דוקא שלא הוצרכו לעבר מפני התקופה הא כל שצריך לעבר מפני התקופה מעברין ואין משגיחין לשום דבר וגדולי המחברים כתבוה כן אף באביב ופירות האילן כמו שכתבנו למעלה:

טומאת מת דחויה בצבור בקרבן הפסח ר"ל שאם היו רוב צבור טמאים או הכהנים טמאים או כלי שרת טמאים עושין פסח בטומאה ואין נדחין לפסח שני אלא עושין כלן בטומאה טמאים עם טהורים ואין הטהורים נזהרים מהם אלא עושין הכל בטומאה וכן הדין בכל קרבן המועדות הואיל ויש להם זמן קבוע ושעתם עוברת וכל שנעשה בטומאה צריך שיהיה הציץ מרצה שלא אמרו טומאה הותרה בצבור ר"ל שהותרה לגמרי אלא טומאה דחויה ר"ל שנתרת בקושי וצריכה לרצוי של ציץ והרי הוא מרצה אפילו אינו על מצחו שהרי כהן גדול ביום הכפורים אינו מביא בגדי זהב ואם ארעה טומאה בקדשים הציץ מרצה וגדולי המחברים פסקו שאין הציץ מרצה אלא בעודו על מצחו והדברים נראין מפני שהלכה כר' יהודה במקום ר' שמעון ומ"מ בטומאת הגוף כגון זיבה וכיוצא בה אינו כן כמו שביארנו במקומו היו מחצה טהורים ומחצה טמאים כלם עושים בראשון אלא שטהורים לעצמן וטמאין מקריבין לעצמן ואוכלין אותו בטומאה היו האנשים מחצה על מחצה ונשים משלימות לטהורים לרוב טהורים עושין לעצמן וטמאים נדחים לגמרי ואין עושין לא ראשון ולא שני לא ראשון שהרי נשים בראשון חובה ונמצאו הם מיעוט ולא שני שהנשים בשני רשות ונמצאו מחצה על מחצה ואין מחצה נדחית לשני ומ"מ כל שעדפו הטמאים אפילו אחד יעשו כלן אף בטומאה וכן אם נשים משלימות לטמאים ואם עדפו הטהורים בזכרים נעשה הפסח בטהרה וטמאים נדחים לפסח שני מעתה אין מעברין את השנה מפני הטומאה ר"ל שאם נטמא הצבור באדר בסופה וכלתה אפר פרה ומתיראים שיבא הפסח קודם שתזדמן להם פרה אדומה אין מעברין את השנה מפני הטומאה אלא יעשו פסחיהן בטומאה על הדרך שבארנו ואם עברוה מפני הטומאה הרי זו מעוברת:

כל שהגיע יום שלשים של אדר ולא עברו את השנה אין מעברין אותה לכתחלה ביום שלשים זה אע"פ שלא באו עדי החדש ועדיין לא קדשוה לשם ניסן הואיל ומ"מ ראוי לקבעו ניסן ואם עברוה בדיעבד הרי זו מעוברת ואם יבואו עידי החדש באותו היום מקדשין אותו לשם אדר שני אבל אם כבר באו עידי החדש וקדשוהו לשם ניסן אין נמלכין עוד לקדשו לשם אדר שני שאין מעברין ניסן בניסן שמא תאמר מאחר שאתה מודה שאם לא קדשוהו לשם ניסן ועברוהו מעוברת הרי הדבר קרוב לבא לידי זלזול חמץ שהרי מאחר שדורשין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום כבר התחילו מן הפורים לדרוש בהלכות הפסח וכשיגיע הודעת העבור אצלם וירחיקו זמן איסורו יבואו לזלזל בה הואיל ונדחה בעיניהם תדע שהכל יודעין שהדבר תלוי בחשבון ואין זה דיחוי אצלם אלא שאומרין חושבנא הוא דלא סליק להו: