Meiri on Shabbat 71 מאירי על שבת ע״א

אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחד מהם ולא הביא חטאתו עדיין ואכל כזית שלם בהעלמה של שני הביא קרבן על הראשון שני מתכפר עמו שהרי היה בהעלמה אבל שלישי אינו מתכפר עמו שהרי נודעה לו אכילת הראשון קודם שאכל את השלישי הביא קרבן על השלישי ושני ג"כ מתכפר עמו שבהעלם אחד היו אבל ראשון אינו מתכפר עמו שהרי ידיעה ביניהם הביא חטאת על השני נתכפרו כלן שהרי ראשון ושלישי כלן היו עמו בהעלם א' וכשיודע לו על ראשון ושני ושלי' אינו צריך להביא חטאת אחרת ואע"פ ששמועה זו מתנגדת לראשונה וכמו שהקשו ממנה ומי אית ליה לרבא גרירא וכו' והוא על מה שאמר בנודעה לו קצירה אחרונה שנתכפרה קצירה ראשונה וטחינה עמה והטחינה הוא קורא גרירה וכאן אמרו שאם נתכפר הראשון שנתכפר השני עמו ואין אומרין שיתכפר השלישי ממילא בכפרת השני שהוא עמו בהעלם א' עד שתרצו בה לבתר דשמעה מאביי הדר ביה אלמא שאין אתה יכול לפסוק את שתיהן שנויא דחיקא היא ואין לסמוך עליו שטחינה וקצירה הואיל ושתיהן בהעלמת שבת כמעשה אחד הם אבל שני זיתי חלב שביניהם ידיעה היאך הם מתכפרים ע"י אמצעי הואיל והאמצעי אינו מתכפר מצד עצמו ויש מחליפין מפני זו בפסק זה קצת דברים ואין צורך בכך וגדולי המחברים פסקוה כדברינו:

קצר או טחן כחצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר או טחן כחצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות הרי אלו מצטרפין זה עם זה וחייב שקצירה גוררת קצירה הואיל ואין ידיעה בנתים אע"פ שאין העלם של זה שוה לשל זה אבל אם היתה ידיעה בנתים אינן מצטרפות שידיעה מחלקת אף בחצי שיעור שאין הלכה כדברי האומר אין ידיעה לחצי שיעור ר"ל שידיעת חצי שיעור אינה ידיעה אלא ידיעה היא כמו שביארנו:

ולענין ביאור הסוגיא מה שאמרו מילתא דפשיטא להו לאביי ורבא מבעיא ליה לר' זירא ר"ל אם קצירה גוררת קצירה בשינוי העלמה כמו שאמרנו אם לאו מיבעי ליה לר' זירא פירושו על מה שאמרו תחילה דבעי ר' זירא ולא על מה שחזר ואמ' ואמרי לה ר' ירמיה מר' זירא שא"כ הרי ר' זירא היה משיב הואיל וחלוקים לחטאות אין מצטרפין כלומר אחר שאלו היה שיעור בכל אחת מהן היו חלוקים לחטאות וזה כנגד רבא ואביי לגמרי והיה לו לומר ופליגא דר' זירא ויש מחליפין גירסא מפני זו ואין צורך בכך וחזר והקשה וכל היכא דחלוקין לחטאות לא מצטרפי והרי מין אחד בשני תמחויין לדעת ר' יהושע שבשני שיעורין בהעלם אחד מחלקין לחטאות שיעור אחד בשני תמחויין מצטרפין ותירץ לו אנן אסיפא מתנינן לה וכו' ופשוטה היא ומ"מ לענין פסק אין הלכה כר' יהושע כמו שאנו מבארים עכשיו:

מי שאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת ואפילו אכלם בשני תמחויין שאין תמחויין מחלקין אכל חלב ודם נותר ופגול בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת וזה חומר במינין הרבה ממין א' ויש חומר במין א' שאם אכל כחצי זית חלב וחזר ואכל כחצי זית חלב אחר בהעלם א' מצטרפין ואפי' אכלם בב' תמחויין שאין תמחויין מחלקים לא להקל ולא להחמיר והוא שלא ישהא ביניהם יתר מאכילת פרס אכל בחצי זית חלב ובחצי זית דם בהעלם א' אינו חייב קרבן שאין ב' מינין מצטרפין לכזית:

מי שאכל שני זיתי חלב בהעלם א' שאינו חייב אלא בחטאת א' אם נודע לו על הראשון תחלה בלא ידיעת הב' ואח"כ חזר ונודע לו על השני מביא ב' חטאות שהידיעה שבנתים מחלקת אע"פ שלא היתה ידיעה בין שתי העשיות ולא סוף דבר כשהביא כפרתו על הראשונה אלא אף בשלא הביא ואפי' בשלא הפריש קרבנו הואיל ונזכר באחת קודם זכירת חברתה ואינם בחטאת אחת לבד אלא בשנודעו לו שניהם כאחד ויראה שהדין כן אם אכל כזית ומחצה ואח"כ חצי זית בהעלם אחד ונזכר על זית ראשון ואח"כ על ב' החצאין אבל אם אכל כזית ומחצה בהעלם אחד ונודע לו על כזית וחזר ואכל חצי זית בהעלמו של שני אינו חייב אלא חטאת אחת שאין חצי זית אחרון מצטרף עם הראשון אע"פ שהוא בהעלמו שכבר נודע לו על מקצת העלמה ראשונה:

יש חולקין בפסק זה לומר שאינו כן אלא כשהפריש בידיעה ראשונה אבל כשלא הפריש אין ידיעה שאחר מעשה מחלקה שהרי פסקנו בקצר וטחן כגרוגרת כרבא ואי אפשר להעמיד את שתיהן אלא כשתפרש דברי רבא קודם הפרשה ודברי ר' יוחנן לאחר הפרשה ומ"מ מה הועילו בתקנתם והא רבא אף בכפר' אמר שאינה מחלקת וכמו שאמר הביא קרבן על הראשון ראשון ושני מתכפרים ופירושו אע"פ שלא נודע לו על השני עד שנתכפר עד שמפרשי' זו של רבא כשנודעו לו שתיהן כאחת אלא שלא הביא קרבן אלא על דעה הראשון כגון שהיה סבור שאין שני מתכפר בו ומ"מ גדולי המחברים פסקוה אף בלא הפריש אע"פ שפסקו זו של רבא שנראה ממנה שאין ידיעה שאחר מעשה של שניהם מחלקם אלא שאפשר להעמיד את שתיהן על ידי הדחק ויש בה מקום עיון:

קרבן חטאת הכל מודים בו שהוא צריך ידיעה בתחילה ר"ל שאם הביא חטאתו קודם שנודע לו שחטא אפי' הביאו על תנאי זה אינה מכפרת שנאמר או הודע אליו והביא אבל אשם ודאי נחלקו בה בסדר קדשים יש סוברים שאינו צריך ידיעה בתחילה וכל שהביאו מספק על תנאי עולה לו לכשיודע וכן הלכה ויש סוברים שם שאף אשם צריך ידיעה בתחלה אלא שמקום מחלקת זו נעלם לקצת מפרשים והוא שגדולי הרבנים הביאוה ממה שאמרו במס' כריתות פרק דם שחיטה ר' עקיבא מחייב על ספק מעילות אשם תלוי וחכמים פוטרים ר"ל שאם היו לפניו שתי חתיכות אחת של קדש ואחת של חולין ואכל א' מהם ואינו יודע איזו אכל מביא אשם תלוי ולכשיודע לו יביא קרן וחומש ואשם ודאי שכשם שאשם תלוי הבא על ספק כרת אינו מחליטו לכפרה ולכשיודע לו שודאי חטא מביא חטאת אף זה כשיודע לו יחזור ויביא אשם ודאי אע"פ שאשם תלוי ואשם ודאי מין אחד מהם ר"ל איל בן שתי שנים א"ר טרפון מה לזה מביא שתי אשמות כלומר אין זה דומה לאשם תלוי הבא על ספק חטאת שהתלוי באיל והחטאת בנקבה ר"ל כשבה או שעירה בעבודה זרה לכל ר"ל בין הדיוט בין מלך בין כהן משיח ובשאר חטאות בהדיוט מיהא בנקבה ונשיא בשעיר ומשיח בפר כמו שיתבאר במקומו ומעתה מה לזה מביא שתי אשמות אלא יביא מעילה וחומשה ויביא עמה אשם בשתי סלעים ויאמר אם ודאי מעלתי זו מעילתי וזו אשמי ואם ספק יהא אשמי תלוי ומעות נדבה ואם יתברר לו יהא פטור בכך ואמר לו ר"ע נראין דבריך במעילה מועטת הא מי שבא לידו ספק מעילה במאה מנה לא יפה לו שיביא אשם בשני סלעים ואל יביא ספק מעילה במאה מנה ופירשו בה גדולי הרבנים שלדעת ר"ע צריך ידיעה בתחלה הואיל ואמר שאין מביא מעילתו עד שתודע לו ואין זה כלום שהרי בהדיא אמרו שם מדברי שניהם נלמוד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה ר"ל הואיל ואף ר"ע מודה לו מיהא במעילה מועטת וא"כ עדיין אתה צריך לברר בעל סברא זו שהזכרנו ר"ל שיהא טעון ידיעה בתחלה ומגדולי קדמוננו שבנרבונא"ה פירשו שהוא ר' יוסי והביאוה ממה שאמרו שם הרי שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של הקדש ואחת של חולין ושאר בני אדם עומדין אכל ראשון אחת ושני אחרת א"ר עקיבא שניהם מביאים אשם תלוי וחכמים אומרים שניהם מביאין אשם ודאי שהרי ודאי אחד מהם אכל של קדש ור' יוסי אומר אין שניהם מביאין אשם ודאי ופרשו שטעמו של ר' יוסי מפני שאין אשם ודאי בלא ידיעה ואף זו אינה ראיה שהרי רבי עקיבא אינו מטעין ידיעה כתחלה ואעפ"כ אמר שניהם מביאין אשם תלוי ולא אשם ודאי:

אלא שעיקר הדברים להביאה ממה שאמרו שם פרק המביא אשם תלוי ר' אליעזר אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה והוא הנקרא אשם חסידים אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי חוץ מאחר יום הכפרים יום אחד אמר המעון הזה אלו היו מניחים אותו הייתי מביא אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לבית הספק וחכמים אומרים אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כלומר הא בספק מעילות לא הואיל ואין זדונן כרת אלא לכשיודע לו יביא אשם ודאי ואינו מביאו ליפטר בו לכשיודע לו שצריך הוא ידיעה בתחלה וכן אמרו שם חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהם יום הכפרים חייבים להביא אחר יום הכפרים וחייבי אשמות תלויים פטורים בא על ידו ספק עבירה ביום הכפרים אפילו עם חשיכה פטור שכל היום מכפר והואיל ואמר פטור אלמא צריך ידיעה בתחילה וכן ראיה ממה שהזכרנו תחלה מפרק דם שחיטה ממה שאמר שם וחכמים פוטרים שעיקר מה שהם פוטרין הוא מפני שמצריכים ידיעה בתחלה וכן אמרו שם חתיכה של חולין וחתיכה של קדש אכל אחת מהם ואינו יודע איזה מהם אכל פטור ועיקר הפטור אינו אלא ממה שהם מצריכים ידיעה בתחלה ומ"מ יש לפקפק בכלם שהרי אנו פוסקים שאינו צריך ידיעה בתחלה אעפ"כ אנו פוסקים בכל אלו שפטור וכן בענין מעילה שאינו חייב בכלום ובפירושים ישנים מגדולי הרבנים מצאתי שהאומר צריך ידיעה לא נתפרש מי הוא אלא הכי קאמר אי איכא מאן דבעי ידיעה וכו' זהו לשונם ונראים הדברים: