Meiri on Shabbat 8 מאירי על שבת ח׳

זה שחייבה תורה במוציא מרשות לרשות או בזורק מתחלת ד' לסוף ד' ברה"ר דוקא בכלים וכיוצא בהן מדברים שאינן רשות בפני עצמן כעין הוצאת כלי המשכן אבל אם הוציא דבר או זרק דבר שהוא רשות מיוחד לעצמו פטור מעתה אם הוציא או זרק כלי גבוה י' ורחב ד' על ד' פטור שהרי זה בעצמו רה"י ואם הוציאו מרה"י לרה"י הוציא ואין כאן דרך רה"ר שכל שהוא עובר שם רה"י הוא ואם זרקו מרה"ר אין כאן עקירה מרה"ר ולא הנחה ברה"ר שבכל מקום שהיא תופסת מקומה ומ"מ אסור לעשות כן לכתחלה שלא להקל בהוצאה הא כל שהוא פחות מכן בין בגבהו בין ברחבו חייב שהרי לא רשות הוא מוציא אלא כלי ושמא תאמר ואם רחב ארבעה וגבוה משלשה ולמעלה אלא שאינו גבוה י' יפטר מתורת כרמלית הואיל וכרמלית רשות סופרים הוא לא הכניסו את הכלים בדינו להיותו מבטל תורת כלי מעליהם ואין צריך לומר שכן כשאין רחבים ארבעה למקום פטור:

היה הכלי עגול כגון כוורת צריך אתה בדין לשער היקף עגולה בכדי שיהא רבועו ד' על ד' וא"כ כל שיש בגובהו עשרה ובהקפו ששה פטור שבשיעור זה אתה מרבעו לד' על ד' מפני שכל שיעורי שבת אתה צריך לגופן ולאלכסונן כמו שהתבאר בעירובין וכל טפח ברבוע הוא טפח ושני חומשין באלכסונו ונמצא לד' הטפחים שמנה חומשין ושני חומשין שאתה מוסיף לעובי מחיצות הכלי חומש מכאן וחומש מכאן נמצא עשרה חומשין שהם שני טפחים ונמצא כל עיגול שיש ברחבו ששה אתה מרבע בתוכו כלי מרובע של ד' על ד' שאלכסון המרובע הוא רוחב העיגול כגון זה הא כל שאינה רחבה ו' עם שני החומשים שבדפני הכלי חייב ויש שאין משגיחי' לעובי המחיצות כלל ומפרשים שכל שברחבו גדול שירבעו בתוכו חמשה טפחים ושלשה חומשין פטור וא"כ אין זה צריך לרחב ששה גמורים וזה שתפס רחבה ששה לא דק ולחומרא לא דק ולא אמרו חייב לחטאת שהרי יש כאן חשש חולין בעזרה וכל שכן שלא אמרוה למיתה אלא להפרישו מאיסור תפשוה שלא בדרך מצומצם ואין דרך לדקדק בשיעור קרוב כל כך ולקצת גאוני ספרד ראיתי שהגיהו בספריהם שלא פטרו בזה אלא בזריקה אבל בהושטה או העברה חייב וכן ראיתי לקצת מפרשים שכתבוה דוקא בשהוציאה או זרקה דרך קומתה אבל דרך רחבה הואיל ועכשיו אין גבוהה עשרה חייב ואע"פ שבתחלת עירובין אמרו נעשו כשפודין של מתכת אפי' לקולא יראה לדעתם בזו שכל שאינה דרך קומתה בטל ממנה תורת רשות:

היה הכלי גבוה למעלה מעשרה אפי' לא היה רחבו ד' פטור שכלו אחר שפתו הוא נגרר והרי הוא כזורק מרה"י לרה"ר או ברה"ר מתחלת ארבע לסוף ארבע למעלה מעשרה שפטור וכן בכל גוף אחר שמקצתו במקום פטור ואע"פ שהמעביר חפץ ברה"ר אף למעלה מעשרה חייב בזו כל שהוא נח בארץ למטה מעשרה הוא אבל זו אף כשהוא נח בארץ מקצתו למעלה מי' הוא:

היה גוף הכלי י' מצומצמים אלא שהוא כלי עשוי מקנים וכיוצא בהם וקרומיות שלו עולות לתחום למעלה מי' הרי הוא כאלו גוף הכלי למעלה מי' שהקרומיות בכלל המחיצות הם:

כלי זה שכתבנו עליו שכל שהוא גבוה למעלה מעשרה אפי' אינו רחב ששה פטור הא כל שאינו למעלה מעשרה חייב ואי אתה בא לפוטרו מתורת לבוד לומר שכשהיה סמוך לארץ בפחות משלשה נחשבהו כמונח ואותה שעה כבר היה מקצתו למעלה מעשרה אחר שגובה הכלי שבעה ושני משהויין והוא המפורש כאן בשבעה ומחצה שבעה ומשהו לתשלום עשרה ומשהו למקצתו למעלה מעשרה לא סוף דבר כשזרקו פיו כלפי מעלה שאין כאן לבוד כלל שהרי חודן של מחיצות למעלה ואין לבוד באויר ושולי הכלי למטה ואין אומרין לבוד אלא לחדן של מחיצות אלא אפי' כפאה על פיה שפי הכלי וחדו של מחיצות כלפי קרקע שהיה לנו לומר לבוד אפי' היה בו שבעה ומחצה חייב שאין אומרין לבוד אלא למחיצות שכונת עושיהן להורידן למטה כגון מחיצה העשויה לחוץ ולהפסיק בין דבר לדבר אבל מחיצות כלי לקליטה בתוכן הן עשויות ואין בהן תורת לבוד וכן אתה דן ברחבה ששה שכל שאינה גבוהה עשרה שלמים חייב ואין באין בה מתורת לבוד כלל:

יש גורסין בכאן כפפה על פיה ומפרשים אותה שהיתה הכוורת גבוה עשרה ורחבה ששה אלא שעיקם שפתיה כדי להיות מה שבתוכה מוצנע ביותר ומסתמא כפף בה עד שלא נשאר אלא חלל טפח להכניס ידו לשם להשתמש בו ונמצא שכפף שני טפחים ומחצה מכל צד ואם לא נשאר שם אלא שבעה ומשהו כגון שנקלט מעט מצד העקום הרי אפי' תחשוב העקום כישר אין כאן עשרה וחייב ואם נשאר שם שבעה ומחצה כגון שלא נקלט מצד העקום כלל דנין את העקום כישר ונמצאו שם עשרה ופטור ובא רב אשי לומר שאף בשבעה ומחצה חייב שהמחיצות לתוכן הן עשויות ואי אתה דנן כאלו נתפשטו ונתישרו וכן הלכה אלא שלענין פי' אין הדברים נראין והרבה מפרשים הוסיפו בזה דברים זרים שלא נתנו ליכתב:

אע"פ שביארנו שכל שרחב ארבעה וגבוה משלשה ולמעלה ואינו גבוה עשרה כרמלית הוא ואם אינו רחב ארבעה וגבוה משלשה ולמעלה עד כמה מקום פטור הוא יש לך שיעור אחד יוצא מכלל דינין אלו והוא כל תשעה מצומצמים שלא בפחות ויתר כיצד עמוד גבוה תשעה מצומצמות ברה"ר הרי הן כרה"ר בין רחב ארבעה ונמצאת מפקיע משם כרמלית בין שאין רחב ארבעה שנמצאת מפקיע משם מקום פטור מפני ששיעור זה מיוחד לכתוף של רבים שכך הוא נוח לכתפים בשיעור זה ואע"פ שכשאינו רחב ארבעה מיהא אין כאן הנחת מקום ד' כתוף רבים עושה אותו מקום הא פחות או יתר אתה מחזירו לדינו ברחב ארבעה לכרמלית ובלא רחב ארבעה למקום פטור כך הוא דעת גדולי המחברים וגדולי הצרפתים אלא שגדולי המפרשים כתבו שאין שיעור תשעה אלא דין כרמלית הא כל שאינו רחב ארבעה אף בתשעה מצומצמים מקום פטור הוא:

ויש מי שכולל בשיעור זה כל מתשעה ועד עשרה ולא עד בכלל וכן יראה בסוגיא זו בענין קופה במה שאמר פחות מכן מטלטלין והיינו סבורין לומר על זה וכן בגומא:

יש מי שאומר שלא הופקע דין כרמלית או מקום פטור לשיעור תשעה אלא כשהיו רבים מכתפין עליו אבל סתמו אע"פ שהוא ראוי לכך לא ומביאין ראיה ממה שאמרו בעירובין ל"ג א' בענין נתנו באילן וכו' בשרבים מכתפין עליו כדעולא דאמר עמוד גבוה וכו' אלמא דוקא בשמכתפין ויש חולקים בזה ממה שאמרו כאן תשעה ודאי מכתפי וכו' כלומר שסתמו כך הוא ואף סוגיא שבעירובין סובלת פירוש על דרך זה ומצד שיש בדבר זה קולא וחומרא ראוי להחמיר משני הצדדין וקולא וחומרא שבו מן הדין הוא שלדעת ראשון כל שאין מכתפין בו חזר לדינו ואם כרמלית היא אסור לטלטל ממנו לרה"ר ואם מקום פטור הוא מותר עם כולם ולדעת שני מותר לעולם עם בני רה"ר ואסור עם רה"י וכרמלית:

גומא שהיא בדרך זה עמוקה תשעה מצומצמים ברה"ר ואדם יכול לירד בה מן הצד דרך מדרון ומשאו על כתפו ומכתף על קרקע רה"ר שהרי מקרקעית הגומא שרגליו לשם עד קרקע רה"ר תשעה מצומצמים אינה נידונת כעמוד לענין זה שתשמיש על ידי הדחק אינו תשמיש ואע"פ שבהלוך ע"י הדחק אמרו שהוא הלוך כמו שיתבאר בסמוך בשמועת רקק מים אין אומרים כן בתשמיש כגון כתוף זה וחזרה לדינה אם לכרמלית אם למקום פטור:

מי שהיתה קופתו מונחת ברה"ר גבוהה עשרה ורחבה ארבעה הרי היא כרה"י ואין מטלטלין מרה"ר לתוכו ולא מתוכו לרה"ר פחות מכאן בטלה היא אצל רה"ר ואין משערין בה דין כרמלית ומקום פטור שאין כלים בדין כרמלית ומקום פטור כלל:

כבר ידעת במי שעירב עירובי תחומין שעירובו קונה לו שביתה לילך ממקומו ולהלן אלפים לכל רוח כאלו שבת שם ומ"מ צריך שיהא עירובו במקום שאלו היו הוא שם בין השמשות היה יכול ליטלו ולאכלו מעתה אם נתכוון לשבות ברה"ר צריך שלא יתן עירובו ברה"י ואם נתכוון לשבות ברה"י צריך שלא יתן עירובו ברה"ר שכל שהוא שובת ברשות א' ועירובו ברשות אחרת הואיל ולא היה יכול להביאו במקום שביתתו בין השמשות שהיא שעת קניה לא קנה לו ומ"מ כל שנתכוון לשבות ברה"י או ברה"ר ונתנו בכרמלית עירובו עירוב הואיל וטלטול כרמלית עם רה"ר או רה"י אינה אלא שבות במקום מצות עירוב לא גזרו שהרי סתם עירוב פת לדבר מצוה הוא שאין מערבין לדבר הרשות אלא ברגליו כמו שיתבאר במקומו:

מעתה נתכוון לשבות ברה"ר והניח עירובו בבור שגבוה עשרה ורחב ארבעה אינו כלום אפילו נתנו סמוך לשפתו שמ"מ רה"י הוא בכל מקום שבו והוא שתמהו בסוגיא זו אילימא דאית ביה עשרה מאי למעלה וכו' כלומר מה אתה צריך בו מעלה ומטה והרי כלו רה"י הוא והרי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר לא היה שם גובה עשרה והוא שקרוי כאן למעלה מעשרה עירובו עירוב ולא מצד שנדונהו כרה"ר כדין עמוד גבוה תשעה שהרי אין גומא בכלל זה כמו שביארנו אלא שאע"פ שהוא כרמלית אין שבות במקום עירוב ואין צ"ל אם היה בור זה בבקעה והוא שובת בה שהכל כרמלית:

ממה שאמרו בסוגיא זו זמנין משני ליה הוא ועירובו בכרמלית הואיל ואינו עמוק עשרה אתה למד שהכרמלית כשם שאינה תופסת אוירה למעלה מעשרה כך אינה תופסת תחתיה למטה מעשרה וכל שיש בור בבקעה בעומק עשרה ורחב ארבעה רה"י הוא ואם אין רחב ארבעה מקום פטור הוא שהרי כשתירץ הוא ועירובו בכרמלית מודה הוא שהוא צריך לבור שאין בו עשרה הא אם יש בו עשרה רה"י הוא וכן יראה בפרק הדר במה שאמרו שם סלע שבים בזמן שגבוה עשרה ורחב ד' אין מטלטלין מתוכו לים שהסלע רה"י אע"פ שהוא בתוך הכרמלית וא"כ מה שאמרו בפרק הזורק שהזורק מן הים לאיסטריא או מאיסטריא לים פטור היא כנגד שמועות אלו ושמועות אלו מכוונות לדעת ר' שמעון שאמר שם אם יש במקום שזרק עומק עשרה ורוחב ארבעה חייב:

וגדולי המחברים כתבו בור בכרמלית אפי' עמוק מאה אמה ורוחב ארבעה הרי היא ככרמלית אלא שצוו לתקן אם אינו רחב ארבעה ואיני יודע מה הועילו בתקנתם ואם ברחב ארבעה מודים שהוא רה"י אף כשאין רחב ארבעה יודו שהוא מקום פטור וכבר הגיהו עליהם גדולי המגיהים ופירשו בזו שבפרק הזורק שלא אמרוה חכמים אלא בבורות שבים שמי הים צפין על פיהם ועושין הכל רשות אחת אבל בורות שביבשה שכרמלית בשפתו רה"י גמורה היא ומ"מ לגדולי הדור ראיתי שפירשו לדעת רבנן באיסרטיא אף ביבשה והביאוה מן התוספתא שבמסכת שבת סרטיא על גבי בקעה זרק מן האיסרטיא לבקעה פטור ר' שמעון אומר אם יש במקום שזרק עומק עשרה טפחים חייב אלמא לרבנן אף ביבשה פטור ומעתה כל שאמרו שהוא כרה"י אפשר שבאה לדעת ר' שמעון ומ"מ בסלע שבים הם מודים לאסור הואיל ומוחלק וניכר מן הים ואין היקף הים מונעתו שאף כל העולם אוקיינוס מקיפו כמו שאמרוה שם בפרק פסין והרי ספינה בזמן שגבוהה עשרה אסור לטלטל ממנה לים וכן חוככים לומר בכל תל ועמוד שבכרמלית בגובה עשרה ורוחב ארבעה ולא נחלקו אלא בבור שאין חילוק רשות שבו ניכר ולדעת זה חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה שדנוהו כרה"י צריך לפרשו ברה"ר והוא תמה:

כבר ביארנו שאגם מים שברה"ר עמוק עשרה ורחב ארבעה כרמלית הוא ורה"י אינו שכל שהוא מלא מים כקרקע עבה הוא ומ"מ כל שאין בו עשרה נקרא רקק וכל שרה"ר מהלכת בו רה"ר הוא והזורק לתוכו חייב הא אם אין שם הילוך אע"פ שהם משתמשין בו לתשמיש אחר אינו רה"ר שתשמיש ע"י הדחק אינו תשמיש:

אע"פ שביארנו באגם שאינו רה"י בבור שמחיצותיו ניכרות ברה"ר אפי' מלא מים רה"י הוא ואין המים מבטלים שם מחיצה ממנו וכמו שיתבאר בפ' הזורק שהאגם הוא כימים ונהרות שגופן כרמלית ומי הכרמלית צפין על כל עומק שבה אבל בור ברה"ר שהוא ביבשה אינו כן:

חבילה של קנים המוטלת על הארץ והוליכה הרבה בלא עקירה והנחה אלא שהגביה הקצה הא' והקצה השני מונח על הארץ ומשליכו וחזר והגביה קצה שני עד שהשלים מחשבתו פטור הואיל ולא עקר וכן הדין במגררה כל היום ולא אמרו במסכת כתובות במגרר ויוצא שיש בו חיוב שבת אלא בהוצאה מרשות לרשות שכל הוצאה מרשות לרשות עקירה היא ויש חולקין לומר שאף בהוצאה צריך עקירה ומפרש מגרר ויוצא שאי אפשר אלא בקצת עקירה ואין הדברים נראין ויש מכריעים לדעת אחרת לומר שאף המגרר ברה"ר חייב ולא פטרו בזו אלא שלא נעשית מחשבתו בפעם אחת שהרי כשעקר ראשו האחד הונח השני והפסיק בנתים:

אסקופה היא המפתן הנדרס ברגלי הנכנס וכן תרגם יונתן ידיו כרותות על המפתן על סקופתא ומשקוף הוא העליון והדלתות מתחבטות על פני המשקוף ועל פני המפתן הפנימיים ואסקופה שנעשית לפעמים לחבטת הדלת עליה אם שיש משקוף למעלה וכדי שיתחבטו משני צדדים על המשקוף מלמעלה ועל המפתן מלמטה אם שאין שם משקוף למעלה לפעמים כגון דלתות שבחצר שאין מלמעלה משקוף ולא תקרה אלא מזוזת הפתח הימנית מכאן והשמאלית מכאן וציריהן מצד ראשיהן והדלתות מתחבטות על המפתן לבד ופעמים עושין אותו להיות הגשמים נעצרים מליכנס לבית או עפר הדרכים ואיסקופה זו יש מהן שנדונת כרה"י ומהן כרה"ר ומהן ככרמלית ומהן כמקום פטור וכמו שאמרו בסוגיא זו עומד אדם על האיסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו מעני ונותן לו והקשו אסקופה מאי אי אסקופה רה"ר היאך נוטל מבעל הבית ואי אסקופא רה"י היאך נוטל מעני ואי אסקופה כרמלית היאך מותר לכתחילה והעמידוה באסקופת מקום פטור וכמו שאמרו מקום שאין שם ד' על ד' מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו ר"ל שלא יטול העומד שם מבני רה"י ויתן לבני רה"ר וכמו שאמרו שלא יטול מעני ונותן לבעל הבית או מבעל הבית ויתן לעני ולא סוף דבר ליטול מזה וליתן לזה קודם שיניחנו במקום פטור אלא אף נטל והניח במקום פטור ואח"כ נטלו משם ונתנו לזה ואפילו ברשות של סופרים לדעתנו כמו שנבאר בעירובין פ' חלון בע"ה:

ואף באלו אם נטל ונתן פטור ואע"פ שאמרו המעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד' אע"פ שהעבירו דרך עליו ר"ל למעלה מראשו שהוא למעלה מעשרה שאוירה מקום פטור חייב בזו שאני שהדבר נח ברשות האסקופה מה שאין כן במעביר ואסקופאות אלו יש מהם בבתים וחצרות ויש מהם במבואות שבני המבוי עושין אותה אם לכונת דלתות שיתחבטו עליה אם לשאר הסיבות:

מעתה צריך אתה לידע איסקופאות אלו על איזה צד שם רשותם משתנה איסקופה רה"י היא כל איסקופה שכנגדה למעלה תקרה ואינך צריך להיות רחב התקרה ארבעה כדי לומר עליה פי תקרה יורד וסותם שאינך צריך לזו אחר שכלה מוקפת במזוזות מצדדיה ותקרה מלמעלה וכן אתה יכול לפרשה בשאין עליה תקרה ובגבוהה עשרה ורחבה ארבעה אלא שאין דרך אסקופה בגובה עשרה שסתם אסקופה נמשכת היא על פני כל חלל הפתח מקרקעית מזוזת ימין לקרקעית מזוזת שמאל ואין דרך כניסה בגובה עשרה ובמבוי כל שהיא לפנים מן הלחיים ואסקופה רה"ר היא איסקופה שאין עליה לא משקוף ולא תקרה ואינה גבוהה שלשה שהיא רה"ר ובמבוי בדרך זה ושהלחי לפנים הימנה אסקופה כרמלית היא שאין עליה תקרה ג"כ ורחבה ארבעה וגבוהה שלשה ושל מקום פטור בדרך זה אלא שאינה רחבה ארבעה ואין בכל אלו חלוק בין פתח פתוח לנעול אלא בין נעול בין פתוח כלם באים כדינם: