Meiri on Yevamot 65 מאירי על יבמות ס״ה

כבר ביארנו במשנתנו שכל שנשא אשה ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל ופירשנו בבריתא שיוציא ויתן כתובה וכן ביארנו במשנתנו שאף לכשנתגרשה מראשון תנשא לשני ותשהא עמו עשר שנים ואם לא ילדה יוציא ואף בזו יראה להדיא שיתן כתובה שאין הפרש בין ראשון לשני כלום וכן ביארנו שמשנשאת לשני ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה הוחזקה ולא תנשא לשלישי ופירשו בכאן דוקא לשלישי שאין לו בנים הא יש לו בנים מותרת לינשא לו אע"פ שאינו מכיר בה ומתוך כך אם רצה להוציא יתן כתובה הא אין לו בנים לא תנשא לו ואם נשא יוציא בלא כתובה הואיל ולא הכיר בה שאלו הכיר בה יש לה כתובה דהא אפילו באילונית כל שהכיר בה יש לה כתובה והוא שאמרו בפרק אע"פ ס"ה א' בחומא דביתהו דאביי דפסקו לה מזוני אע"פ שאביי בעל שלישי הוא אי נמי הואיל וכי נסבה אדעתא דמאן דאמר בתלת זימני הויא חזקה נסבה כדאיתא בהאי סוגיא דלעיל הוה ליה כשני לדידן:

למדת לפי דרכך שאשה זו אין דנין אותה באילונית אף לאחר שהוחזקה שהאילונית אפילו לראשון ואפילו יש לו בנים מקח טעות הוא וכל שלא הכיר בה יוצאה בלא כתובה אלא שיש לה תוספת כמו שביארנו פרק אלמנה ניזונת ק' ב' וטעם הדבר שהאילונית נתברר מגופה שאינה ראויה לילד ומתוך כך נעשה מקח טעות גמור ויוצאת שלא בכתובה אף מן הראשון ואפילו היו לו בנים ואפילו בתוך עשר אפילו ליומה כל שהובררו סימניה ואף גט אינה צריכה כמו שביארנו לדעת רוב מפרשים בפרק ראשון אבל אשה זו אין לה סימני אילונית והרי היא אשה גמורה כשאר הראויות לילד ואין לנו בה אלא חזקה ואם כן כל שנשאת עד שלא הוחזקה אין כאן מקח טעות כלל ואין אחד מהם מוציא מטעם זה עד שתשהא עמו עשר שנים ומאחר שנשאת להם בהיתר לכשיבאו להוציא אף השני נותן כתובה אע"פ שעכשו הוחזקה וכן בקטלנית שאין האשה מפסדת כתובה מספק הואיל וברשות נשאת ואין מפקיעין אותה מטעם לכשתנשאי לאחר כו' שהרי ראויה לינשא למי שיש לו בנים שאף כשנתגרשה משני אם נשאת למי שיש לו בנים בהיתר הוא ואם יוציא יתן כתובה שאין זה מקח טעות גמור אף לשלישי שאיפשר שאירע מזלה שנשאת לכמה עקרים ואפילו הולידו הראשונים מאחרות ולא הולידו ממנה איפשר שיש סיבות שאדם ראוי להוליד מזו ולא מזו לפי הכנת כלי ההולדה הן שבאיש הן שבאשה אבל אם נשאת לשלישי שאין לו בנים הרי נשאת באיסור ומתוך כך תצא שלא בכתובה מתורת קנס הואיל ושלא כדין נשאת לו ולא הכיר בה ומכל מקום אף בזו אין כאן מקח טעות גמור וצריכה גט גמור מן התורה אלא שמתורת קנס מפסדת כתובתה הואיל ושלא כדין נשאת וכן השלישי אינו צריך להמתין עשר שנים אלא מוציא מיד ואע"פ שקצת מפרשים חלוקים לומר שאין לה כתובה משני תדע שבוריין של דברים כך הם וכך אתה מוצאם להדיא בתלמוד המערב פ"ו ה"ו וכל הסוגיא מוכחת כן דקאמר מהו דליבעי הנך קמאי אלמא דתרויהו יהבי כתובה וכן אתה מוצאה בשאלתות ובהלכות גדולות מעתה נשאת לשלישי ולא היו לה בנים שיוצאה ממנו בלא כתובה אין הראשונים יכולים לומר ודאי את הוא דגרמת אלא מציא אמרה השתא הוא דכחשי ושמא תאמר והלא נתברר כן אף מנשואי שני ואעפ"כ גבת כתובתה לדעתנו ומה נתחדש עכשו עד שיעלה בדעתנו לומר שיהו הראשונים יכולין לתבוע כמדומה לי שלא נשאלה אלא מפני האחרונה הסמוכה לה או שמא דעת השואל שלא נשאת לשלישי אלא למי שיש לו בנים דאלו למי שא"ל הא אסירא אלא שנשאת למי שיש לו בנים והי' השואל סבור שזו ראיה ברורה שהרי אחר שהוחזקה נשאת לשלישי שהוליד מאחרות ולא הוליד ממנה ותירץ לו דאפילו הכי הואיל ובהיתר נשאת גובה כתובה ואף אם לא גבאתה עדין גובין לה אע"פ שהורעה טענתה שאין הדבר תלוי אלא בנשואי היתר ומעתה אף כשהוציאה שלישי בלא כתובה אם נשאת לרביעי והיו לה בנים אינה יכולה לתבוע כתובתה משלישי שאף הוא אומר לה השתא הוא דבריית ועיקר הטעם הואיל ובאיסור נשאת לו ושנמשך טעם האיסור ר"ל שלא ילדה ומכל מקום אף לכשילדה אין אומרין שיהא המגרש ראשון יכול לקלקלה ולומר אלו הייתי יודע שכן לא הייתי מגרשיך עד שנעשה את הגט בטל ובניה ממזרים ושנצטרך מתוך כך להודיעו כשיגרש שאפילו תלד לא יהא הוא יכול להחזיר על הדרך שתקנו במוציא משום נדר ומשום מוציא שם רע ומשום אילונית כמו שביארנו ברביעי של גיטין מ"ה ב' דהתם הוא שהוא סבור להוציאה על הודאי וכשנמצא שאינו כן יכול לקלקלה וכן באשה שאין לה וסת שהרי היא יש סיבה בגופה כאילונית אבל זו שאינו מוציאה אלא על הספק אף הוא יודע שאיפשר שתלד וכבר פירשנוה בפנים אחרים ברביעי של גיטין:

ודברים אלו שכתבנו בראשון ושני שגובה כתובתה מהם אף כשהם יורים כחץ הוא ואין אומרים הואיל ויורה כחץ חזקת החולי ממנה ותצא שלא בכתובה כמו שכתבוה גדולי המחברים אלא כל בראשון ושני אומרין שלא זכה ליבנות הימנה הואיל ואין לה סימני אילונית וגובה כתובתה אע"פ שהיא מודה עליו שיורה כחץ ואם כן זו שאמרו הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה בדברים שבינו לבינה היא נאמנת מפני שטענתו ספק ושטענתה ודאי דאיהי קים לה ביורה כחץ ואיהו לא קים ליה פירושו בשלישי שאין לו בנים ובא להוציאה בלא כתובה והוא אמר מינה היא דהא הוחזקה ואין לה כתובה והיא אמרה מיניה דלאו יורה כחץ אבל בראשון ושני אע"ג דלא אמרה הכי יש לה כתובה וכן פירשוה גדולי המפרשים אלא שקשה לפרש היאך מוציאין כתובה ממנו בכך אחר שאף היא הוחזקה ועוד שאף בבריא ושמא לא מפקינן ממונא כדאיתא בראשון של כתובות י"ב ב' ובראשון ושני מיהא ליכא לאקשויי דהא איכא חזקה אלא ודאי אראשון ושני קאי וכמו שפירשוה גדולי הפוסקים ואע"פ שלשיטתנו אינה צריכה לומר כן פירושה שהוא טוען בה טענת בריא כגון שטוען שמתהפכת או מפלטת או שוסתות שלה מבולבלים וקאמר דאפילו מהימנינן ליה מכל מקום הואיל ואיהי טענה בבריא שאינו יורה כחץ מהימנינן לה ואין הפוכה או הפלטתה מעלין ומורידין לו אחר שאינו ראוי להוליד וגובה כתובתה הא כל שאין הוא טוען כן אפילו אמרה שאינה יודעת אם יורה כחץ אם לאו גובה כתובתה כמו שכתבנו:

יש לשאול היאך אמרו להאמין בה בשאינו יורה כחץ והיאך לא חששנו שמא תשקר בטענתה אחר שאי אפשר להכחישה והלא באחרון של נדרים צ' ב' אמרו השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה כו' ואמרו שם איהי כיון דידעא ביה דלא קים ליה ביורה כחץ משקרא ומכל מקום תירצו גדולי הפוסקים דהתם הואיל והיא רוצה להתגרש חוששין שמא נתנה עיניה באחר ולפיכך שקרה אבל זו שבכאן שאין היא רוצה להתגרש מהימנינן לה מטעם בריא ושמא והדברים נראין ואם הוא אומר אף בזו שחושש לשקרותה ורוצה להזמין עצמו לישא אחרת לבא עליה שלא בעבירה ולבדוק עצמו אם יוליד ממנה כל שאיפשר לו לספק לשניהן בשאר כסות ועונה רשאי ואינו נותן כתובה עד שיבדוק ויש אומרים שבזמנים הללו שהוסכמו הדורות בנדרים וחרמות שלא להתיר את הרצועה לישא אשה על אשה אינו רשאי ויוציא ויתן כתובה וחזרנו לכעין דעתו של ר' אמי שאמר אומר אני כל הנושא אשה על אשתו אפילו רשאי לספק יוציא ויתן כתובה:

זו שכתבנו שגדולי הפוסקים פירשוה גם כן לענין כתובה ובראשון ושני ומפרשים שהיא צריכה לומר כן שאלמלא כן חזקת החולי ממני הדברים מתמיהים דהא מראשון ושני לא צריכה טענה אלא שיש דוחקים לפרשה בדברים הרבה שאין צורך לכתבם ומכל מקום גדולי הדורות פירשוה בבאה היא להתגרש ומחמת טענה שיכולה לומר כן כמו שיתבאר למטה ומהימנינן לה אף למשנה אחרונה ואין חוששין שמא עיניה נתנה באחר מפני שני דברים אחת שאין מאמינים בה אלא לצאת בלא כתובה והשנית דוקא לסוף עשר וכל דאיכא הני תרתי אין חוששין לנתינת עין באחר והרבה טרחו בענינים אלו כמה מפרשים ואף גדולי הדורות האריכו בה הרבה והביאו בה דברי הראשונים הרבה אלא שרובן סברות ודברים שאין בהם הכרח אלא סברות המפרשים זה אומר וזה אומר בכה ואנחנו כתבנו מה שנראה לנו מסוגית הגמרא:

ומכל מקום מה שכתבנו בשם גדולי הדורות שכל שבאה להתגרש מחמת טענה צריך שהיית עשר שנים ויציאה בלא כתובה גדולי הראשונים שבגירונדה פירושה בשהיית עשר אלא שגובה כתובתה ובשאלתות פירשו שאף בתוך עשר יכולה לטעון כן וגובה כתובתה הואיל ובאה להתגרש מחמת טענה והדברים מתמיהים שאם כן כל אחת נותנת עיניה ובאה מחמת טענה אלא ודאי שלא בכתובה ואע"פ שאמרו למטה אתא עובדא קמי ר' יוחנן ואמר יוציא ויתן כתובה ואוקימנה בבאה מחמת טענה ההיא בשנודע שהבעל עקור ואין כאן חשש נתינת עין ושמא תאמר והרי אמרו למעלה אזיל ואבדוק נפשאי אף בזו יוציא ויתן כתובה וודאי אמילתא דלעיל קאי דאמרה איהי מיניה כו' ולדעת גדולי הדורות היאך אמרו אף בזו יוציא ויתן כתובה והלא בהיא אמרה מיניה כו' אין לה כתובה הם מפרשים דלאו אמילתא דלעיל קאי אלא אמתניתין דקתני שהתה עשר שנים כו' דאי אמר אבדוק נפשאי לר' אמי יוציא ויתן כתובה ומכל מקום יראה שהאילונית הואיל והובררו סימניה אינה יכולה לומר מיניה או אף מיניה שכל שהובררה אין מאמינין לה בכלום לאותו ענין:

וגדולי המפרשים נוטים לומר שטענת יורה כחץ אינה טענת השמים ביני לבינך שטענת השמים ביני לבינך היא שטוענת שאינו יכול לשמש כלל ומכל מקום סוגיא דהתם מוכחא דטענת יורה כחץ היא ובסוף נדרים יתבארו מענינים אלו קצת דברים בעזרת הצור ובישועתו:

כבר ביארנו ששיעור שהזכרנו בעשר שנים אם הפילה בתוך עשר מונין משעה שהפילה אמר הוא שהפילה והיא אומרת שלא הפילה מהימנינן לה וכופין אותו שלא ליבטל ואין אומרין שמא עיניה נתנה באחר שהרי אין היא באה להתגרש מתחלה שאלו הפילה נוח לה לומר כן משמכנסת עצמה בחזקת עקרה ומכל מקום אם היא שותקת מהימנינן ליה ואין כופין אותו להוציא או לישא אחרת:

כשם שבשהא עשר ולא ילדה כופין אותו להוציא כך אם ראינוה מוחזקת להפיל ושאינה יולדת ולד של קיימא כופין אותו להוציא ויראה דוקא כל ששהת עשר בדרך זה ומכל מקום אין מוציאין אותה אף לסוף עשר בהפילה אלא אם כן הוחזקה בהפלה שלשה פעמים ואף בזו כשיוציא יתן כתובה כל שבראשון ושני הא אם לא הוחזקה אלא לאחד או לשנים מונין עשר משעה שהפילה האחרון ואם הוא אומר שנים הפילה והיא אומרת שלש היא נאמנת ויוציא ויתן כתובה שאין רצונה להחזיק עצמה במפלת דרך טענת שקר ואף בזו דוקא כל שאין היא באה מתחלה להתגרש אלא שאנו באין לכופו דרך תוכחת והודעת קיום מצות פריה ורביה אבל כל שהיא באה להתגרש שאע"פ שאינה מצווית על פריה ורביה לקצת סבות מיהא יכולה היא לומר כן כמו שהתבאר חוששין שמא עיניה נתנה באחר וכן כתבוה רוב מפרשים ומכל מקום בשאלתות פירשוה בפרשת תולדות יצחק שכל שהוחזקה לנפלים אין צורך לשהיית עשר אלא מוציא מיד ובכתובה:

מוחזקת לנפלים אף כשנשאת לשלישי יוצאה בכתובה כל שלא הפילה תחתיו שהרי לא הקפיד אלא על הנפלים וכל שלא הפילה תחתיו אע"פ שלא ילדה אינה מפסדת כתובתה וכן כתבוה גדולי הדורות לפי מה שכתבו תלמידיהם בשמם:

אע"פ שאמרו הוכח תוכיח את עמיתך אפילו מאה פעמים דוקא בשיודע שהוא מקבל או בסתם ר"ל שאינו יודע אם יקבל אם לאו אבל כל שיודע בו שאינו מקבל אינו חייב בכך אדרבה מוזהר הוא שלא להשליך פניניו לפניו או לפניהם והוא שאמרו כשם שאדם מצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך:

מותר לשנות בדברי שלום שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא כו' ויש אומרים מצוה שהרי נצטוה שמואל עגלת בקר תקח בידיך ואמרת לזבוח לה' ואע"פ שכך עשה מכל מקום עיקר הליכתו למשוח לדוד היתה והוא אמר שעיקר ביאתו לזבוח לה' והרי מצינו שהקב"ה שינה בדברי שלום שנאמר ואני זקנתי ובאמת שכך היה שהרי אמרה אחרי בלותי אלא שאצל השם נקרא שנוי על שלא ספר את הכל:

אע"פ שאין האשה מצווית על פריה ורביה אם באה מחמת טענה כגון שאין לה בנים וטוענת שהיא צריכה בזקנותה לבנים שיכלכלו את שיבתה או שישתדלו בצרכי קבורתה שומעין לה וכל שטוענת שאינו יורה כחץ או שאינו יכול לשמש עמה נאמנת וכופין אותו להוציא ויש מפרשין אף בתוך עשר ובכתובה אלא שאינו נותן לה תוספת ויש מפרשין דוקא לאחר עשר שנים ובכתובה ויש אומרין דוקא לאחר עשר שנים ושלא בכתובה כמו שביארנו למעלה ולדעת ראשון קשה לפרש שהרי יש לחוש לנתינת עין אלא שיש מפרשין אותה דוקא כשנתברר שאינו ראוי להוליד ושהיא לא הכירה בו ומאחר שכן אין חוששין לנתינת עין וגדולי המחברים כתבוה כדעת אמצעית וההיא דנדרים ר"ל יעשו דרך בקשה פירשוה בתוך עשר:

מה שכתבנו שאין לה תוספת הוא משום דאדעתא דלא למיקם קמיה לא כתב לה ואע"פ שבממאנת ושניה ואילונית יש להן תוספת טעם הדברים בממאנת כדקתני בהדיא דאיהו קא ידע דאפשר לה למיהדר והרי הוא כמקבל עליו כן ואילונית הואיל ואנן הוא דמפקינן לה אית לה אבל הכא דאיהי קא בעיא למיפק לא: