Meiri on Yoma 56a מאירי על יומא נ״ו א

בכמה מקומות ביארנו שהכותיים עד שלא נעשו גויים גמורים היתה תבואה שלהם חשודה להיותה כלה טבל גמור להתחייב הלוקחים בנטילת תרומות ומעשרות מפני שאינם נזהרים מלפני עור ומי שלקח מהם באותו זמן חבית של יין והיה ערב שבת ולא היה לו פנאי להפריש המתנות או שלא היו לו כלים מוכנים להפריש והיה רוצה לשתות בדרך זה והוא שיאמר שיעור הראוי להפריש תרומה יהא תרומה בשולי החבית עד שישתה כל השבת ויפריש אחר שבת ויסמוך על מה שאמרו הוברר הדבר שזהו תרומה וזהו מעשר אסור שכל שהוא מן התורה אין בו ברירה ואע"פ שעכשיו אין לנו אצל הכותיים דין ודברים שהרי נעשו כגויים גמורים אתה למד ממנה לחבית של טבל גמור שאינו שותה ממנה על סמך ברירה ושני לוגין שהוזכרו בשמועה זו פירושה בחבית שהיתה מחזקת מאה לוגין והוא שאמר עשרה מעשר ראשון ולא דקדק באותו מיעוט שהמעשר מתנכה מצד חסרון שני לוגין של תרומה וכן בתשעה של מעשר שני ומיחל ושותה האמור בשמועה זו לדעת המתיר בברירה פירושו מתחיל ושותה ויש גורסין ומוהל ושותה מלשון סבאך מהול במים:

וגדולי הרבנים פירשו שעל המעשר שני הוא חוזר שמחללו על מעות שבביתו שכל שבידו לתקן מתקנו אלא שבזו צריך לפרש שיסיים מקום המעשר והוא שיאמר מעשר שני שלי בצפונו או בדרומו ויהא מחולל על מעות הללו אלא שמ"מ הלכה שאינו שותה כלל שכל מן התורה אין סומכין בו בברירה וכבר הארכנו יותר בעניני שמועה זו לענין פירוש ולענין פסק בשלישי של גיטין: