Meiri on Yoma 84a מאירי על יומא פ״ד א

מי שנשבע לאחד מן האומות על דעת עצמו והוא מכוין בשבועתו לדרך אחרת אסור לעבור על שבועתו מפני חילול השם שהגוי חושב שהשבועה קיימת וחושדו עליה ומ"מ כל שמודיעו תחלה שאינו עובר על שבועתו בכך ומודיעו הסיבה עד שהוא מכיר בכך מותר:

כבר ידעת שכל חולי שיש בו סכנה מחללין את השבת וסרונכי והוא בועה גדולה או נפח שעל הבשר אף שלא על ידי בועה אף הם בכלל חולי שיש בו סכנה הם ומחללים עליהם את השבת וכן בקצת חליי השיניים והחנכים על הדרך שביארנו במשנה וכשם שמחללים עליהם את השבת כך בדברים האסורים כל שהדבר ידוע שרפואת אותו חולי בהם מתירין אותו באכילתם אבל כל שאין רפואת אותו חולי בכך אלא שנוהגים כן אסור וגדולי המחברים כתבו בפירוש המשנה שכל שאינו מרפא מצד טבעו אע"פ שמרפא מצד סגלתו אין מתירין לו מפני שכחו חלוש ואינו מצד הדעת: