Midrash Tanchuma, Pinchas 5 מדרש תנחומא, פנחס ה׳

לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ. וּמִי הֵם. לָעוֹמְדִים בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. וַהֲלֹא לְיוֹצְאֵי מִצְרִים נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, דִּכְתִיב: וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה (שמות ו, ח). וּמִפְּנֵי מַה חִלְּקָהּ לָהֶם. לְפִי שֶׁצָּפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁשֵּׁשׁ מִשְׁפָּחוֹת עֲתִידוֹת לִכְלוֹת מֵהֶם. וּמִי הֵם. אֵלּוּ שֶׁכְּתוּבִים לְמַעְלָה, וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית (בראשית מו, י), הֲרֵי שִׁשָּׁה. כְּשֶׁאַתָּה קוֹרֵא לִנְמוּאֵל מִשְׁפַּחַת הַנְּמוּאֵלִי, אֵין שָׁם לֹא אֹהַד וְלֹא צֹחַר, אֶלָּא הֲרֵי חָסְרוּ. וְכֵן בְּבִנְיָמִין, בֶּלַע וּבֶכֶר וְגוֹ' (שם פסוק כא), הֲרֵי עֲשָׂרָה. וּכְשֶׁאַתָּה בָּא לִמְנוֹתָן לְבֶלַע מִשְׁפַּחַת הַבַּלְעִי, אֵינָן אֶלָּא שִׁבְעָה, הֲרֵי חָסְרוּ. וְכֵן בִּבְנֵי גָּד, צִפְיוֹן וְחַגִּי וְשׁוּנִי וְאֶצְבּוֹן (שם פסוק טז). וּכְשֶׁאַתָּה מוֹנֶה לִצְפוֹן מִשְׁפַּחַת הַצְּפוֹנִי, אֵין שָׁם אֶצְבּוֹן, הֲרֵי שִׁשָּׁה מִשְׁפָּחוֹת נֶחְסְרוּ עַל הַזְּנוּת בַּעֲצַת בִּלְעָם. וְאֵין זְנוּת שֶׁאֵינָהּ עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלָּהּ. לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אֲנִי מְחַלֵּק אֶת הָאָרֶץ לִבְנֵי אֱדֹם הָעֲתִידִים לִכְלוֹת. וְחִלֵּק אוֹתָהּ לְמִי שֶׁעוֹמְדִין עַל בּוּרְיָם לְכָךְ נֶאֱמַר: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ.