Ran on Avodah Zarah 24 ר״ן על עבודה זרה כ״ד

מאן דמתני אסיפא. דאסור לתת שכר לכומרים:

כל שכן ארישא. דכיון דכולה לעבודת כוכבים אסור לתת להם שכר כך פירש רש"י ז"ל ואם תאמר דלמאן דאמר בסיפא דאפילו בטובת כומרים שרי היכי אפשר ליקח מהן והלא מיריד אסור [דף יג.] משום מכס עבודת כוכבים ויש לומר התם רווחא גרידא הוא ומהנה אסור אבל הכא כיון דשקיל מינייהו פירות לאו מהנה הוא כך כתוב בחדושי הרמב"ן ז"ל ותמיהני דאי הנהו פירי דגינא רמי על אפה דעבודת כוכבים היכי שרי דהא אמרינן בפרק ארבע' נדרים (דף לא.) דזבינא דרמי על אפיה דמוכר כלומר שאין ממכרו מצוי ומוכר רדוף למכרו דהנאת מוכר הוא ומש"ה אסור במודר הנאה וכל שכן בעבודת כוכבים דאסור לפיכך נראה לי דמשום הכי שרי דהאי בטובה אפילו יהא פירושו שכר ממש כדברי רש"י ז"ל אינו אלא שכר טובת הנא' פורתא וה"ל כלוקח בפחות דשרינן התם גבי מודר הנאה וזהו שכתב רש"י ז"ל דיהבינן להו שכר הנאה פורתא הלכך לא מהנה הוא אלא מעט ומשום נהנה ליכא דאין הקדש לעבודת כוכבים אלא דמשום חומר עבודת כוכבים החמירו כשאין לאחרים חלק בה אבל הראב"ד ז"ל פירש בטובה ושלא בטובה טובת דברים וטעמא דאסור בטובת דברים כדי שלא ימשך אחריהם והכי דייק לישנא דטובה ושלא בטובה דהא במסכת עדיות [פרק ה משנה א'] תנן גבי פירות שביעית אין נהנין מהן אלא בטובה והיינו בטובת דברים דאי בדמים אסור דסחורה היא וטעמא דאין נהנין אלא בטובה כדי שלא יהיו רגילין בכך ולי מההיא לא איריא דלעולם טובה דהתם כטובה דהכא דהיינו בטובת הנאה פורתא דכי האי גונא לאו סחורה מיקרי שאין זה כעין מקח אבל תמהני ממה שנמצא בירושלמי חלילין של עבודת כוכבים אסור לשוכרן ואם היו מעלין שכר למדינה אע"פ שעושין שכר לעבודת כוכבים מותר. הגובה של עבודת כוכבים אסור ליתן לו ואם היה מעלה שכר למדינה אע"פ שהוא גובה לשם עבודת כוכבים מותר ליתן לו מתני' אמרה כן היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה דאלמא לאו טובת הנאה פורתא בלחוד הוא דשרי אלא אפילו שכר גמור ואמאי וצריך עיון ומ"מ לענין דינא אין לסמוך על הירושלמי דכיון דבגמרא דילן תרי לישני נינהו קי"ל כמאן דמתני לה אסיפא דלישנא בתרא הוא ואפילו שלה ושל אחרים בטובת כומרים אסור והירושלמי שכתבנו הוא על דרך לשון ראשון שבגמרתינו דשלה ושל אחרים אפילו בטובת כומרים שרינן ולפיכך הוא מתיר לשכור חלילין של עבודת כוכבים כשמעלין שכר למדינה ולדידן דקי"ל כלישנא בתרא אסירי והרמב"ן ז"ל התיר בגובה לשם מדינה אע"פ שבני מדינה נותנין חלקם לעבודת כוכבים וצ"ע ואחרים פירשו דהאי טובת כומרים דאמרינן היינו כשהדמים נופלין לכיסן ולא לכיס של עבודת כוכבים וכל כי האי גוונא לא מיתסר אלא מפני מראית העין ומשום הכי שרינן בשלה ושל אחרים וזה דרך נכון לפי גמרתינו דמשמע דכומרים דומיא דעובדיה שהן משתכרין ולא עבודת כוכבים אלא שלפי הירושלמי נראה שאפילו עבודת כוכבים משתכרת שרי והדבר תימה במידי דרמי על אפה דעבודת כוכבים היכי שרי אלא א"כ נאמר דזימנין דרמי על אפיה דלוקח דאסרינן במודר הנאה לא מתסר אלא מדרבנן ומש"ה שרי דכל היכא דאיכא אחרים בהדה לא החמירו לפי שיטת הירושלמי והרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות עבודת כוכבים נראה שהוא מפרש כדברי הראב"ד ז"ל ופוסק כלישנא קמא ונראה שטעמו דכיון [שטובת] דברים מדרבנן בעלמא הוא נקיטינן לקולא ועוד דבגמרא מסיק לישנא כמאן דמתני לה ארישא דבסיפא כיון דאיכא אחרים בהדה אפילו בטובת כומרים שפיר דמי:

מתני' עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד. משעה שעשאה לשם עבודת כוכבים:

ושל ישראל משתעבד. ומוקמינן בגמרא [דף נא:] מתני' כר' עקיבא דס"ל הכי ור' ישמעאל פליג עליה ואמר חילוף הדברים דעבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה עד שתעבד ושל ישראל אסורה מיד וכל חד מינייהו מוכח סברי' מקראי בגמרא מיהו כולהו מודו דמשמשי עבודת כוכבים דעובד כוכבים אינן אסורין עד שיעבדו כדילפינן בגמרא ואליבא דר' ישמעאל דאמר עבודת כוכבים של ישראל אסורה מיד יליף מקרא דמשמשי עבודת כוכבים דעובד כוכבים אינן אסורין עד שיעבדו מספקא לן בגמרא [דף נב.] משמשי עבודת כוכבים דישראל אי גמרינן להו ממשמשין דעובד כוכבים דמה התם עד שיעבדו הכא נמי עד שיעבדו או דלמא מינה גמר מה היא אסורה מיד אף משמשיה נמי אסורין מיד ואע"ג דלדידן דקי"ל כר' עקיבא וכסתם מתניתין לא נפקא לן מידי מהך בעיא דכיון דאיהו אמר דשל ישראל עד שתעבד ואית לן מקראי דמשמשין דעבודת כוכבים אינן אסורין עד שיעבדו ליכא לספוקי כלל במשמשיה דבין דישראל בין דעובד כוכבים אינן אסורין עד שיעבדו ואע"פ כן כתבתיה משום דאיכא למיבעי אחריתי כיוצא בה דקא מיבעיא להרמב"ן ז"ל דומיא דהך בעיא משמשי עבודת כוכבים דישראל אי יש להם ביטול או אין להם ביטול דאי אמרינן דמשמשין ממשמשין דעבודת כוכבים גמרינן מה התם יש להם ביטול הכא נמי יש להם ביטול או דלמא מינה גמרינן מה התם אין להם בטלה לעולם כדמוכחינן מקרא בגמרא הכא נמי אין להם בטלה לעולם וכתב בשם הראב"ד ז"ל דאין להם ביטול וסמך לדבר שהרי אמרה תורה ונתצתם את מזבחותם ומינה דאי אפשר ע"י ביטול עובד כוכבים וכדאמרינן לקמן בגמרא [דף נג:] גבי ואשריהם תשרפון באש משום דעובדי כוכבים שליחותן דישראל עבדי דהוה ניחא להו בעבודת כוכבים כדאיתא בגמרא והרי מזבח אינו אלא משמש עבודת כוכבים שמקריבין עליו ואפילו הכי גלי לן רחמנא דלא סגי ליה בביטול ואין הדבר נראה שהיו משתחוין לגופו של מזבח ושיהא כעבודת כוכבים עצמה ולי אין הכרעה זו מכרעת דבגמרא לעיל בסמוך הוצרך הרמב"ן ז"ל לתרץ דאיכא למימר דהיינו טעמא משום דישראל לא נשתמש במזבח זה שיבטלנו עובד כוכבים ולאסרו נעשה שליח ולא לבטלו ואכתי לית לן דישראל לא יבטל משמשי עבודת כוכבים שלו אבל במקומות אחרים סמכתי סברא זו בסוגיות הגמרא שלפנינו כמו שכתוב בחידושי ואכתוב עוד לפנינו אבל מ"מ משמשי עבודת כוכבים של עובד כוכבים שהיא ביד עובדי כוכבים ומשמשיה ביד ישראל ובטל העובד כוכבים עבודת כוכבים שבידו אע"פ שהמשמשין ביד ישראל בטלין הן אגב ביטול עובדי כוכבים דבתרה גרירי כדתנן בטל עבודת כוכבים בטל משמשיה וכן כתב הראב"ד ז"ל:

עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו. בגמרא ילפינן דעובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים ואפילו זה לפעור וזה למרקוליס מצי מבטל דאע"ג דמתניתין לא מוכחא כוליה האי הכי איתא בברייתא לקמן בפרק השוכר (דף סד:):

וישראל אינו מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים. וכל שכן דישראל דאין לה בטלה ובגמרא [דף נב:] אמרינן דעובדי כוכבים שהוא שותף בעבודת כוכבים עם ישראל יכול לבטל חלקו ולא חלקו של ישראל דלא אמרינן דישראל אדעתא דעובד כוכבים פלח וכיון דמבטל עובד כוכבים דנפשיה דישראל נמי מצי מבטל אלא אמרינן דישראל אדעתיה דנפשיה פלח וכי מבטל עובד כוכבים דנפשיה אבל דישראל לא מצי מבטל:

המבטל עבודת כוכבים בטל משמשיה. דמשמשיה בתרה גרירי:

כיצד מבטלה. עובד כוכבים:

פחסה. מוקמי לה בגמרא שפחסה בפניה כלומר שמעכה בקורנס וקלקל צורת פניה:

גררה. בטיט סחוב והשלך אינה בטלה דלפום שעתא רתח עלה והדר פלח לה:

מכרה או משכנה רבי אומר בטל וחכמים אומרים לא בטל. גרסינן עלה בגמרא [דף נג.] זעירי א"ר חנינא ורב ירמיה בר אבא אמר רב חד אמר מחלוקת בצורף עובד כוכבים כלומר שמכרה עובד כוכבים לצורף חברו דהתם אמרי רבנן דלא בטיל דסבר המוכר כיון דלוקחה זה עובד כוכבים הוא פלח לה ולא תבר לה אבל בצורף ישראל דברי הכל בטל דמידע ידע עובד כוכבים דישראל תבר לה וחד אמר בצורף ישראל מחלוקת כלומר דאף בצורף ישראל אמרי רבנן דלא בטל ופרש"י ז"ל דצורף לאו דוקא אלא סתם לוקחי מתכת צורפין הן וכדבריו נראה לכאורה מדמקשינן בסוגיין בגמ' מברייתא דהלוקח גרוטאות מן העובד כוכבים ואם איתא דצורף דוקא לישני לה הכא במאי עסקינן בלוקח שאינו צורף אלא שמע מינה דלאו דוקא אבל הראב"ד ז"ל פירש דדוקא צורף אבל בשאינו צורף בין בישראל בין בעובד כוכבים לא בטל בין לרבי בין לרבנן והאי דלא שני ליה בתיובתא דהלוקח גרוטאות הכא במאי עסקינן בלוקח שאינו צורף משום דסתם לוקח גרוטאות לצרפם הוא לוקח אותן ששברים הן ואינן ראויין אלא לכך וכצורף דמי ולפי זה כי תנן במתניתין משכנה רבי אומר בטל דוקא כגון שאמר לו אם לא הבאתי לך מכאן ועד יום פלוני הרי הוא שלך והגיע זמן ולא פדאה דהויא לה כמכירה דכיון דצורף דוקא בעינן כי משכנה ולא הרהינה אצלו מאי רבותיה דצורף והרמב"ן ז"ל הסכים לזה דצורף דוקא דאם איתא דצורף לאו דוקא היכי אמרינן הכא אבל בצורף ישראל דברי הכל בטל ולרבי נמי היכי אמרינן דאפילו מכרה לעובד כוכבים בטל והא אמרינן לקמן בגמרא בסמוך גנבוה לסטים כלומר דלא בטל דאמר אי עובד כוכבים גנבה מיפלח פלח לה אי ישראל גנבה איידי דדמיה יקרים מזבן לה לעובד כוכבים ופלח לה ולעיל נמי בפרק כל הצלמים (דף מג.) אמרינן בגמרא נהי דמינה מייאש מאיסורה מי מייאש מימר אמר אי עובד כוכבים משכח לה מיפלח פלח לה ואי ישראל משכח לה איידי דדמיה יקרים מזבין לה לעובד כוכבים ופלח לה אלא ודאי צורף דוקא ושלא כפרש"י ז"ל ולי מהא לא איריא דכי אמרינן דלא מייאש הנ"מ היכא שאין מעשיו מוכיחין שבטלה כגון גנבוה ליסטים ואבדה דממילא דבפרק כל הצלמים אבל כל שמכרה ומשכנה [לצרכיו] מעשיו מוכיחים שאין נוהג בה מנהג אלוה שאילו היה עובדה לא היה מוכרה ולא ממשכנה לצרכיו וכיון שנהג בה מנהג בזיון הויא לה כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום וכ"ש כשמכרוה לישראל הכופר בה:

ולענין הלכה מסתברא דכיון דפלוגתא דאמוראי היא אי בצורף ישראל ד"ה בטל או דלמא אפילו בצורף ישראל מחלוקת ולא ידעינן מאן אמר הא ומאן אמר הא נקיטינן לחומרא כרבנן דאמרי לא בטל דרבים נינהו אליבא דמ"ד דאפילו בצורף ישראל מחלוקת דספקא דאורייתא הוא ולחומרא. וכן נראה דעת הרב אלפסי ז"ל שהביא משנתינו כצורתה והשמיט הך שקלא וטריא דצורף כותי וצורף ישראל דאלמא סבירא ליה דלרבנן בכל ענין לא בטיל אבל ראיתי לר"מ במז"ל שכתב בפ"ח מהלכות עבודת כוכבים או שמכרה לצורף ישראל הרי זו בטלה אבל אם משכנה [או מכרה] לעובד כוכבים או לישראל שאינו צורף הרי זו אינה בטלה ונ"ל שהרב ז"ל סמך אהא דאמרינן בגמרא ת"ר לוה עליה או שנפלה עליה מפולת כו' אינה בטלה ואמרינן עלה [דף נג:] וצריכא דאי תנא לוה מדלא זבנה זבוני לא בטלה ובודאי משמע דסתמא דשקלא וטריא בגמרא סלקא כרבנן דלא כרבי וכיון שכן סוגיין כמ"ד בצורף ישראל דברי הכל בטל וה"ק אי תנא לוה עליה הוה אמינא התם הוא דאפילו לוה עליה מצורף ישראל לא בטיל דכיון דלא זבנה זבוני לא בטלה מכלל דאי זבנה בטלה אבל למ"ד דאפילו בצורף ישראל מחלוקת היכי אמרינן סתמא מדלא זבנה זבוני לא בטלה והא לרבנן אפילו זבנה לא בטלה אלא כדאמרן. ונראה שלזה כוון רש"י ז"ל שכתב לוה עליה כותי אפילו מצורף ישראל הלכך כיון דפלוגתא דאמוראי היא אי בצורף ישראל מחלוקת או לאו סוגיין כמ"ד דבצורף ישראל דברי הכל בטל ונקיטינן כותיה וכדברי הר"ם במז"ל ומ"מ הרי אתה למד מדבריו שדעתו ז"ל דבצורף דוקא ולא כדברי רש"י ז"ל:

מתני' עבודת כוכבים שהניחוה עובדיה. ואין דעתם לחזור:

בשעת שלום מותרת. הואיל ויצאו לדעת ולא נטלוה עמהם:

בימוסיאות של מלכים. אבני גזית המתוקנים בדרך המלך וכשהמלך עובד כוכבים עובר מושיבין שם עבודת כוכבים והוא משתחוה לה:

מפני שמעמידין אותה. מפני שצריך להעמידה בשעה שהמלכים עוברין שאינן מוכנות למושב עבודת כוכבים כל שעה אלא לאותה שעה בלבד ובגמרא פריך מש"ה מותרין בתמיהא ופרקינן מפני שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברין ומלכים מניחין דרך זה והולכין בדרך אחרת כלומר כיון שלפעמים עושין כן המלכים לא קביעי למחשבינהו משמשי עבודת כוכבים ולאלתר מייאשי מינייהו וה"ל כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה דשריא:

גרסינן בגמרא [דף נג:] בימוס שנפגם מותר. כלומר דאפילו בימוס קבוע מכיון שנפגם מותר דאפילו למ"ד עובדין לשברים ה"מ עבודת כוכבים דכיון דפלחה זילא ביה מלתא לבטולה אבל האי שקיל ליה להאי בימוס ומייתי אחרינא אבל מזבח שמקריבין עליו לעבודת כוכבים אע"ג שנפגם לא מבטלה עד שינתץ רובו ואמרינן עלה היכי דמי בימוס והיכי דמי מזבח כלומר מנא ידעינן אי הוה בימוס למושב ואי הוה מזבח להקרבה דנפרוש מיניה ומהדרינן א"ר יעקב בר אידי א"ר יוחנן בימוס אבן אחת מזבח אבנים הרבה:

וגרסינן תו בגמרא [דף נד.] כי אתא עולא אמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה כלומר כיון שעשה בה מעשה [אסרה] אפילו להדיוט כמו שכתבתי בחידושי ומוכחין לה [דף נד:] מכלים דאחז דכתיב וכל הכלים אשר הניח המלך אחז במלכותו במעלו הכננו והקדשנו ואמרינן הכננו גנזנום הקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו כלומר ואפילו תימא דלגבוה מאיסי אמאי לא פרקינהו לאשתמושי בהו הדיוט אלא כיון דעבד בהו מעשה אתסרו להו ה"נ כיון שעשה בה מעשה אסרה וסובר הר"מ ב"ן ז"ל דכל כי האי גוונא [בבהמת כותי] בבטולי בעלמא סגי להו דאע"ג דעבודת כוכבים של עובד כוכבים שבאה ליד ישראל אין לו בטול הכא יש לה בטול שכיון שעבודת כוכבים זו שלא מדעת בעליה נאסרה מפני מעשה שנעשה בה כי היכי דמהני ההוא מעשה שתהא נאסרת כאילו היתה של עובד כוכבים ה"נ הויא כשלו לענין בטול הלכך קודם שלקחה ישראל מן העובד כוכבים בבטול בעלמא סגי ליה. והזקיקו לומר כן מדאמרינן בגמ' [דף נג:] אמר רב יהודה אמר רב ישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה אסרה כלומר משום דשליחותיה דישראל קא עביד ואמרינן עלה מנא לן דאסורה אמר ר' אלעזר כתחלתה של ארץ ישראל דאמר רחמנא ואשיריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא מדפלחו ישראל לעגל גליא דעתייהו דניחא להו בעבודת כוכבים ועובד כוכבים שליחותא דידהו עבד ומקשו עלה ומאי ראיה דלמא ע"י מעשה אסרום דהא אמרינן דאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה ותירץ הר"מ ב"ן ז"ל דאפ"ה הוה סגי בבטול וכמו שכתבתי ועיקר קושיא ליתא דאפשר דרב יהודה סבר לה כמ"ד דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה ואף דינו של הר"מ ב"ן ז"ל לא נ"ל כן אלח אף בזו אין לה בטלה עולמית דכיון דמכלים דאחז מוכחין דאף להדיוט אסורין מדאמרינן גנזנום ולא אמרינן דלפרקינהו ולפקינהו לחולין וכמו שכתב רש"י ז"ל ע"כ אית לן למימר דאבני מזבח ששקצו מלכי עובדי כוכבים [משום הכי] גנזום ולא הכריחו עובדי כוכבים שיבטלום משום דלא סגי להו בבטול דהשתא לית לן מאי דשנינן לעיל בגמרא [דף נב:] דכיון דמעיקרא אשתמשו בהן לגבוה לאו אורח ארעא לאישתמושי בהו להדיוט דאם איתא דס"ל הכי היכי מוכיחין מכלים דאחז דעשה בו מעשה מיתסר אפילו להדיוט דלמא מהאי טעמא הוא אלא ודאי כדאמרן והארכתי בזה בחדושי ומכאן נ"ל ג"כ דמשמשי עבודת כוכבים של ישראל אין להם בטלה וכמו שכתבתי למעלה דמסתמא משמע דאחז לעבודת כוכבים נשתמש בכלים הללו ולא עשאן לעבודת כוכבים עצמה ואי ס"ד דבביטול סגי להו למה להו גניזה ליבטלינהו ולישתמש בהו הדיוט דהשתא לא ס"ד טעמא דלאו אורח ארעא וכמו שכתבתי בסמוך אלא ש"מ שאין להם בטלה:

וגרסינן תו בגמרא [דף נד:] כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה כלומר הא דדרשינן אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם אפ"ה חפר בו בורות שיחין ומערות אסרה כי אתא רב שמואל בר' יהודה אמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו המשתחוה לבעלי חיים לא אסרן כלומר להדיוט ואפילו הן שלו דמדאצטריך רחמנא למיסר נעבד דבעלי חיים לגבוה כדדרשינן ומן הצאן להוציא את הנעבד מכלל דלהדיוט שרי אפ"ה עשאן חליפין לעבודת כוכבים כלומר שהיתה לו עבודת כוכבים והחליפה לעובד כוכבים בבהמות אסרן ואפילו להדיוט ואפילו חליפי חליפין נמי אסורין כדדרשינן מוהיית חרם כמוהו כל שאתה מהווה ממנו הרי היא כמוהו:

מתני' שאלו את הזקנים ברומי. כלומר דבר זה נשאל לחכמי ישראל ברומי:

אם אין רצונו. של הקב"ה:

בעבודת כוכבים למה אינו מבטלה. אלא משמע שרצונו של הקב"ה שיהו עובדין למשמשיו:

אף אנו מחזיקין ידיהם של אלו. העובדין לחמה ולבנה אם היינו רואין ששאר עבודת כוכבים חרבות מעצמן ואלו קיימות היינו מודים לאלו: