Rashba on Chullin 122 רשב״א על חולין קכ״ב

שמא יעשה עורות אביו ואמו שטוחין. אביו ואמו לאו דוקא אלא ה"ה עורות שאר מתים דכולן אסורין הן בהנאה, דמת אסור בהנאה, דילפינן שם שם מעגלה ערופה כדאיתא בע"ז (כט, ב) פרק אין מעמידין, והכא אלומי אלמה למילתא לומר אף עורות אביו ואמו.
וא"ת כיון דאסורין בהנאה למה (הוזכרו) [הוצרכו] לגזור בהן טומאה תיפוק לי דהא אסור בהנאה ולא יעשה ממנה שטוחין. י"ל שמתרחקין מן הטומאה כדי שלא יתרחקו אחרים מהן ואין מתרחקין מאיסורי הנאה, ובנדה פ' דם הנדה (נדה נה, א) הארכתי בה יותר בסייעתא דשמיא.

ת"ש ר' יוחנן אומר כל זמן שיונק וכו'. ואיכא למידק תינח דשמעי' דאף לאחר שנתו כל שיונק קרי ליה ר' יוחנן כך, אלא אכתי תיבעי לך לעולם כל שנתו בין יונק בין אינו יונק, או דלמא עולא תרתי הוא דבעי שנתו והוא שיונק, וי"ל דעיקר בעיא אינה [אלא] על דר' יוחנן, משום דקיי"ל כותיה.

לגבל ולתפלה. פירש רבינו חננאל זצ"ל לנט"י לתפלה. ואינו מחוור דהא אמרינן בברכות (טו, א) רב [חסדא] לייט אמאן דמהדר אמייא בעידן צלותא, ורבי' שלמה ז"ל פירש לתפלה ללכת במקום שיש שם חבר עיר להתפלל עם הצבור, ובתוס' פרשו לבעלי קריין, ושם בברכות הארכתי יותר בסייעתא דשמיא.