Rashba on Chullin 59 רשב״א על חולין נ״ט

והרי גמל דמעלה גרה ואין לו שנים למעלה וטמא. כלומר ואם כן היכי כאילת ותנית דכל בהמה שמעלת גרה ואין לו שנים למעלה טהורה ושני ליה גמל ניבי אית ליה והן השינים שלועסין בהם והגמל יש לו אחת מכאן ואחת מכאן בקצות הלסתות וכנגדן בסוס נכר כן פירש רבינו שלמה ז"ל וכן עיקר. וכן פירשו בתוס' ואם תאמר ואכתי היכי מיתרצא מתניתא דהא דתני כל שמעלת גרה בידוע שאין לה שינים למעלה ואפילו ניבי קאמר דלית ליה, אם כן ליקשי [ד]מכל מקום קשיא דהא גמל מעלה גרה ויש לו שינים למעלה, וברייתא קתני דכל מעלת גרה אין לו שינים למעלה כלל, וכדאקשינן לבסוף משפן וארנבת. ויש לומר דמעיקרא אקשי ליה אדינא דכאיל ואמר דכל שאין לה שינים כלל למעלה טהורה שהרי גמל דאין לו ואפילו הכי טמא, ומהדר לאוקומי לקושייה ולבט(ו)ל דינא דברייתא, ופריך והרי בן גמל דאפילו ניביה נמי לית ליה וטמא, ובתר דקמא ליה קושייה בבטולי דינא הדר ופריך אכללא דברייתא ולמימר דברייתא ודאי משבשתא היא דבר מן דין, והרי שפן וארנבת דמעלין גרה ואפילו הכי אית להו שינים הרבה, ופרקינן דברייתא הכי קתני כל שאין לה שינים למעלה בידוע שמעלת גרה וטהורה חוץ מבן גמל,והלכך כל שמצא בהמה במדבר ואינו יודע אם טמאה ואם טהורה בודק בפיה אם אין לה שינים למעלה בידוע שהוא טהורה ואף על פי שפרסותיה חתוכות סומך על בדיקת שניה והולך ואוכל ואינו נמנע, ובלבד שיכיר בן גמל, דהא ליכא מינא אחרינא דדמי לבן גמל.

הא דתנו רבנן אלו הן סימני חיה כל שיש לה קרנים וטלפים ר' דוסא אומר יש לה קרניים אין צריך לחזור על הטלפים יש לה טלפים אתה צריך לחזור על הקרנים. ותרצה רב זעירא דלהתיר חלבה קאמר דכל שיש קרנים וטלפים חלבה מותר. קשיא להו לרבוותי ז"ל ולהתיר חלבה [ב]טלפים למה דבהמה נמי טלפים יש לה. ותירץ רבינו יצחק ב"ה רבי מאיר זצ"ל דתרתי קאמר, טלפים להתיר בשרה וכדאמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום בודק בפרסותיה והוא שיכיר חזיר, והכא אין צריך להכיר אפילו חזיר שהרי אין בחיות כמותו. וקרנים להתיר חלבה, ורבי דוסא פליג, ואמר דאין אתה צריך לחזור על הטלפים כלל דאין לך חיה טמאה שיש לה קרנים וכל שיש לה קרנים בידוע שיש לה טלפים. והא דתנן בנדה (נא, ב) כל שיש לה קרנים יש לה טלפים, רבי דוסא היא. ור"ת אחיו ז"ל פירש דטלפין משונין קאמר, שאין כיוצא בהן לבהמה, ושני סימנין קאמר, דכל שיש לה קרנים אתה צריך לחזור על הטלפים וכל שיש לה טלפים אי אתה צריך לחזור על הקרנים דבכל חד מינייהו סגי, ורבי דוסא פליג אטלפים, ולחומרא פליג, ומתני' דפרק בא סימן כולי עלמא היא. ונראין דברי רבינו יצחק ז"ל דשקלינן וטרינן בגמרא להפריש בין קרני החיה לשל בהמה ובטלפים לא מפרש כלל.

והרי עז דיש לו קרנים כרוכות בעי'. פירש רש"י ז"ל עגולות. והרי שור חרוקות בעי' מליאות פגימות וחריצים, והרי עז דחרוקות, דקא סלקא דעתך השתא דהדר ביה מכרוכות ואוקי סימנא בחרוקות, משום הכי פריך והרי עז, כלומר ואם כן הדרא קושיין לדוכתא מעז מפוצלות בעינן, כלומר שיצאו פצולין פצולין מקרניו כמו קרני (הצי"רב) [הצירוב].

והרי צבי דאין מפוצלות. ואף על פי שאותו שקורין צבי יש לו קרנים מפוצלות הרבה, לא זהו הצבי שבכתוב, ושבדברי חכמים אותן שקורין אשטובו"ק וקרניו אינן מפוצלין.

הדודות בעי'. הכי גרסינן, כלומר חדין למעלה כקרני איל וצבי, הלכך כל היכא דמיפצלי לא בעינן מידי אחריני, דהא ליכא בבהמה כיוצא בה, אבל היכא דלא מיפצלי בעינן חרוקות לאפוקי משור וחדודות לאפוקי מעז דרחבות, כרוכות נמי לאפוקי מעז, ואף על גב דעז חדודות לית ליה, הא איכא עיזא כרכין ששמו עז, ומספקא לן אי מין חיה ואי מין בהמה וקרניו חרוקות וחדודות. וק"ל אהאי פי' דאם כן כי (לעיל אקשינה) [אקשינן לעיל] והרי עז דחרוקות לימא ליה כרוכות וחרוקות בעינן, ועוד אמאי בעינן למסקנא כרוכות חדודות וחרוקות, בכרוכות וחרוקות תסגי לה, דהא ליכא דכוותייהו לא בשור ולא בעז ולא בעיזא כרכין, ועוד דמה שפירש מפוצלות פורקארי"ש קשיא דהא ודאי מה שאנו קורין צבי הוא הצבי שדברו בו הכתובי ושדברו בו חכמים, ותדע שהרי כל הסימנין שמנו בו חכמים כגון (כתובות קיב, ב) שאין עורו מחזיק את בשרו וכשהוא ישן עינו אחת פתוחה הני דידן הכי אית להו. ויש מפרשים כרוכות דקיימי גלדי גלדי כקרני השור, ומשום הכי פרכינן והרי שור דכרוכות ושני לי כרוכין (חרוקין) [חדוקין] בעינן, כלומר שהכרוכין מתהדקין יפה שאינן יכולין להתקלף זה מזה. דאלו כרוכות הוה משמע כרוך על חברו שאינו מהודק עליו אלא כנגד כרוך על אחר (וחרוקות) [וחדוקות] כמו מהודקות מלשון (חירוק) [חידוק] של קירויא דפרק ג' דכלים (מ"ה) טובים (כחרק) [כחדק] דעירובין (קא, א) שמהדקין נכרים לגהינם, כלומר שדוחקין אותם שם, והרי עז דחרוקות דכרוכות ודאי יש לו ומהודקין הרבה, ומעיקרא כי שני ליה כרוכות בעינן היה סבור המקשה דכרוכות כרכין מתקלפ' כקרני השור בעינן כמו שאמרנו, מה שאין כן בעז, והלכך השתא דאמרינן דכרוכין מהודקין בעינן הדר לאקשויי ליה מעז. ופריק הדורות בעינן, כלומר עגולות, ואסיקנא דבעינן כרוכות חרוקות והדורות, כרוכות מהודקות לאפוקי משור, והדורות לאפוקי מעז, והוא דמבלע חרקיהו לאפוקי מעיזא כרכין דלא (חרוקות) מבלע חרקיהו אבל כרוכות (חנוקות) [חדוקות] והדורות יש לו. והא דקאמר והיינו ספקא דעזא כרכין אמבלע חרקיהו קאי. ובשם ר"ת ז"ל דמבוצלות גרסי' בבי"ת, ופירוש כפופות, כלומר בראשן, כדאמרינן בקידושין (סב, ב) מאי משמע דהאי אגם לישנא דבוצלא הוא דכתיב (ישעיה נח, ה) הלכוף כאגמון ראשו, ואפילו לגרסת הספרים דגרסי מפוצלות בפ"א, הכי נמי מפרשי ליה, דהרבה בדברי חכמים פ"א ובית מתחלפות כמו שאמרו (פאה פ"ו, מ"א) הבקר במקום הפקר, וגם בכתוב יש בי"ת מתחלפת בפ"א, ובצעם כמו ופצעם ולא יבצעו כמו ולא יפצעו.

ההוא עיזא כרכין דהוי בי ריש גלותא דאיעקר מיניה מלא צנא דתרבא רב אחא אסר ורב שמואל בריה דרבי אבהו שרי ואכיל מיניה וכו'. שלחו מתם הילכתא כרב שמואל בריה דרב אבהו. ותמיה לי דכיון דקיימא לן בעיזא כרכין דשרי, היכי קאמר תלמודא לעיל הילכך כל היכא דלא מבצלי בעינן כרוכות (חרוקות) [חדוקות] והדורות, והוא דמבלע חירקיהו, והיינו ספיקא דעיזא כרכין, דמשמע מינה דהכי הילכתא. ומיהו לפי הפירוש השני שכתבנו למעלה דכרוכות (וחרוקות) [וחדוקות] והדורות כולהו איצטריכו לאפוקי משור ועז ניחא, דאף על גב דקאמר בתר הכין והוא דמבלע חרקיהו, לאו מכלל פסק דברי התלמוד הוא, אלא עיקר פסקו הוא, היכא דמיפצלי והיכא דלא מיבצלי והוו להו כרוכות (וחרוקות) [וחדוקות] והדורות. והא דקאמר והוא דמבלע חרקיהו, הכי קאמר ולמאן דאית ליה ספיקא דעיזא כרכין בעינן דמבלע חרקיהו ולא משום דצריכינן לכך. אלא לגלויי עיקר טעמא דמאן דמפסקא בעיזא כרכין. אבל לפירוש רש"י ז"ל צ"ע. כללא דנקיטינן מהני שמעתא סימני בהמה המפורשים בתורה מפרסת פרסה ומעלת גרה, וחיה בכלל בהמה לסימנין, כל בהמה שאין לה שינים למעלה בידוע שמעלת גרה ומפרסת פרסה וטהורה, חוץ מן בן הגמל, וכדתריצנא בברייתא, דהכי קתני כל בהמה שאין לה שינים למעלה בידוע שמעלת גרה ומפרסת פרסה וטהורה, כלומר והוא שיכיר בן גמל. לפיכך המוצא בהמה פרסותיה חתוכות ואינו יודע אם מעלת גרה אם לאו, בודק בפיה, ואם אין לה שינים למעלה טהורה, ובלבד שיכיר בן גמל, ואם היה פיה גמום, בודק בפרסותיה, אם פרסותיה סדוקות, בידוע שמעלת גרה וטהורה, ובלבד שיכיר חזיר שאין לך מפריס פרסה וטמא חוץ מן החזיר. היה פיה גמום ופרסותיה חתוכות, בודק בכנפי העוקץ, אם הולך שתי וערב טהור, ובלבד שיכיר ערוד דליכא מין שאינו טהור ובשר העוקץ שלו הולך שתי וערב חוץ מן הערוד. והכי גמירי לה וקבלה בידן של חכמים. מצא מין מן המינין ממעלה הגרה וממפריסי הפרסה ואינו יודע אם מין בהמה טהורה וחלבה אסורה אם מין חיה טהורה וחלבה מותר, בודק בקרניה, אם קרניה מבוצלין, כלומר כפופין בראשן כקרני האיל בידוע שהוא חיה טהורה וחלבה מותר, ואם לאו אם היו כרוכות (חרוקות) [חדוקות] והדורות, כלומר דקיימי גלדי גלדי מהודקים והקרנים עגולים בידוע שהוא מן חיה וחלבה מותר, ואף על פי שאין חרקיבו מובלעין, לפי הפירוש השני שכתבתי דהא לא בעינן מבלע חרקיהו אלא משום ספיקא דעיזא כרכין. וכיון דאיפסיקא הילכתא בעיזא כרכין להיתירא תו לא בעינן דמבלע חרקיהו. אבל לפירושו של רש"י ז"ל דפירש דספקא דעיזא כרכין היינו דקרניו חרוקות וחדודות ולהכי בעינן כרוכות, משמע לפי פירושו דכיון דאפסיקא הילכתא בעיזא כרכין להיתירא דלא בעינן אלא חדודות לאפוקי מעז וחרוקות לאפוקי משור והוא דמבלע חרקיהו. והתמ' בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב (פ"א מהל' מאכלות אסורות ה"י) כל שאין קרניו מפוצלות אם היה קרניו כרוכות כקרני השור וחרוקות כקרני העז ויהיה החרק מובלע בהן והדורות כקרני הצבי הרי זו חיה טהורה ע"כ. והנה ביארנו בגמרא שאחד מסימנין אלו משום ספיקתו של עיזא כרכין. ואחר שעמד לנו דהלכה כרב ושמואל בריה דרבי אבהו דחלבו מותר וכדשלחו מתם, למה הוצרכו לכולן, אלא אם כן נסתפק הרב בפירושו ספיקא דעיזא כרכין איזו היא, ופסק מן הספק לחומרא לחזר אחר כל הסימנין הללו, וצ"ע.