Rashba on Menachot 14 רשב״א על מנחות י״ד

הא מני ר' היא. פי' ור' יוסי לא איירי בה ולא תקשי לרב הונא, ל"ה. ר"ל דלעולם נוכל לומר דאם פיגל בירך זו לא נתפגלה זו וגם כי פגל בשתי חלות בשניהן בכזית לא מצטרפי לר' יוסי דתרי גופי נינהו כמו יריכות והך ברייתא דעד שיפגל בכזית בשתיהן דמשמע מינה דגם ביריכות אם פגל באחת נתפגלה חברתה לאו ר' יוסי היא דלעולם לר' יוסי אם פגל בירך זו לא נתפגל חבירתה וג"כ כשפגל בשתי החלות בכזית בשתיהן לא פגל משום דדמי ליריכות כדפרי' לעיל אלא הך ברייתא דאמר דמפגלי החלות בכזית בשתיהן וה"ה בירכות באחת מהן ר' היא:
אומר אני שזה כשר להקטיר אימורין ולאכול הבשר דהא לא חשיב אלא חצי אכילה בחצי מתיר אבל אמר כזית משתיהן דערבן לחלות במחשבתו ואמר בכל אחד מן הכבשים (הריני שוחט ע"מ לאכול כזית מן הכבשים) הריני שוחט ע"מ לאכול כזית משתיהן מצטרפין, ל"ה. מה שפי' רש"י כשר להקטיר אימורין ולאכול הבשר ולא פירש שהחלות שפגל בהן כשרות, משום שזה כשר קא דייק דאי הוה קאי אחלות הוה ליה למימר אומר אני שאלו כשרות ומדקאמר שזה כשר משמע דקאי אזבח. ומ"מ צ"ל דגם החלות כשרות משום דאם נתפגלו החלות הרי נתפגל הזבח:
וא"ת הלא אפילו אם נתפגלו החלות לא יתפגל הזבח דהא תנן במתני' שחט הכבשים לאכול הלחם למחר הלחם מפוגל והכבשים אינן מפוגלין. וי"ל דצ"ל דר' סבר דאם פגל בלחם דנתפגל הזבח דאי ס"ד למימר דסבר דפגל בלחם לא נתפגל הזבח אמאי נקט שחט כבש לאכול חצי זית מחלה זו דחשב חצי אכילה בחצי מתיר אפי' שחט הכבשים לאכול החלות דהוי מתיר שלם באכילה שלימה אפ"ה לא נתפגלו הכבשים אלא ש"מ דצ"ל דסבר ר' דאם חשב במתיר שלם ואכילה שלימה של חלות דנתפגלו הכבשים אלא משום דהוי חצי מתיר וחצי אכילה קאמר דלא נתפגלו החלות ולא נתפגלו הכבשים:
וא"ת אמאי לא קאמר אלו כשרות שהרי מחשבת הפגול היה בחלות והיה לו לומ' אלו כשרות והוה ידעינן דלא נתפגלו הכבשים, וי"ל דאיכא למימר דלכך נקט שזה כשר למידק דוקא משום דלא נתפגלו החלות הכבש כשר הא אם נתפגלו החלות יתפגלו הכבשים ולאשמועינן דסבר ר' דהיכא דפגל בלחם נתפגלו גם הכבשים דאי הוה נקיט החלות כשרות ה"א הא אם חשב באכילה שלמה החלות פסולות אבל מ"מ הזבח לא נתפגל מפני פגול החלות ולכך נקט דהזבח כשר דשמעינן מינה דאם חשב באכילה שלימה דהזבח מפוגל מאחר דנתפגל הלחם:

הא כזית משתיהן מצטרף, משום דסבר דכחד גופא נינהו. וא"ת אע"ג דלהוו חד גופא מ"מ לא ליפגלו משום דלא חשב במתיר שלם דהא השוחט את הכבש קאמר וחד כבש חצי מתיר הוא ואנן בעי' שיחשוב בעסק מתיר שלם. וי"ל דהך ברייתא נמי הויא במתיר שלם משום דהשוחט הכבש וכן חבירו תניא אלמא מיירי דחשב בשעת שחיטת שני הכבשים שהוא מתיר שלם ודייקינן דדוקא משום דחשב בכל כבש חצי זית הא אם חשב בכזית בכבש זה וכן בחבירו בדומיא דמיירי במחשבת חצי זית דהיינו שחשב בשני הכבשים מפגל משום דחשב באכילה שלימה משום דכזית משניהם מצטרף וחשב בעסק שלם שהרי חשב מחשבה זו בשחיטת שני הכבשים זו אחר זו:
וא"ת כמו דדייקינן טעמא דאמר חצי זית הא אמ' כזית משתיהן כו' כמו כן נידוק טעמא דאמר חצי זית מחלה זו וכן חבירו חצי זית מחלה זו הא אמ' לאכול כזית מחלה זו וכן חבירו לאכול כזית מחלה זו פגל ואמאי הרי לא חשב בחלה אחת בכולה מתיר כי אם בחלה זו בחצי מתיר דהיינו כזית מחלה אחת בכבש ראשון ובכזית בחלה שניה בכבש שני שהוא חצי מתיר ונמצא דלא חשב בחלה אחת בכולה מתיר ואמאי פגל ונהי דנרצה לומר דאם חשב בכזית בחלה אחת בכוליה מתיר דנפגלה חברתה משום דכחד גופא דמו הכא לא חשב בחלה אחת בכוליה מתיר כי אם בחלה זו חצי מתיר ובאידך בחצי מתיר וכמאן דלא חשב בחלה אחת במתיר שלם:
וי"ל דאה"נ דכיון דסבר דכחד גופא דמי ודאם פגל בחלה אחת בכל המתיר דנתפגלה חברתה כמו כן אית ליה דאם חשב בכזית בחלה אחת בחצי מתיר ובחלה אחרת בחצי מתיר אחר דפגל דמאחר דכחד גופא דמו כשפגל בזו הוי כמו כשפגל בחבירתה וכשפגל בכזית דאחת בחצי מתיר שני הוי כאלו חשב גם בראשונה ופגל והוי כאלו חשב בשני חצאי מתיר בכל חצי וחצי בשני זיתים זה אחר זה ושני זיתים כחד זית דמו שהרי לא בעינן רק כשיעור אכילה מן החלה בכל המתיר ואעפ"י שזית של חצי מתיר ראשון אינו זית של חצי מתיר השני מ"מ בתר החלה אזלינן דלא בעי' שיפגל בשיעור אכילה מן החלה בכל המתיר ואע"ג שיהיה בשני זיתים מ"מ חשוב כשיעור אכילה מן החלה בכל המתיר:

ור' אליבא דמאן אמרה, דקתני לעיל לעולם אינו חייב עד שיפגל בשתיהן בכזית בשתיהן אין באחת לא, ל"ה. אי אליבא דרבנן אפי' באחת נמי, אלא אליבא דר' יוסי, פי' דאמר דפגל באחת לא נתפגלה חבירתה:
וקשיא דאיך נוכל לומר דסבר הא מדאמר חצי זית מחלה זו וחצי זית מחלה זו משמע הא אמר כזית מחלה זו וכזית מחלה זו דפגל דלא כר' יוסי דאי כר' יוסי הא כיון דאמר דאם פגל בחלה זו לא נתפגלה חבירתה א"כ כשחשב בכזית דחצי מתיר בחלה ראשונה לא נתפגלה חבירתה באותו חצי מתיר כי אם אותה חלה לבד בחצי מתיר וכשחשב בשניה שהוא המתיר האחר לא נפגלה ראשונה באותו חצי מתירו נמצא דליכא בכל חלה וחלה כי אם פגול דחצימתיר לבד ואמאי נימא דפגל ומדמשמע דוקא חצי זית הא כזית שלם בכל חלה וחלה בחצי מתיר דפגל דמשמע דאית ליה לר' דכשפגל בזו נפגלה חבירתה והוי כאלו חשב בכל חלה וחלה בשני חצאי המתיר אלמא אית ליה דאם פיגל בחלה זו נתפגלה חבירתה וא"כ איך נימא דסבר כר' יוסי. ואי נימא מ"מ חזינן מדיוקא דכזית בשתיהן הא באחת מהן לא כר' יוסי הרי א"כ ליקשי דיוקא אדיוקא מדיוקא דשתיהן בכזית דדייקינן הא באחת מהן לא משמע דאית ליה כר' יוסי ומדיוקא דחצי זית דמשמע הא כזית שלם מפגלי משמע דלית ליה כר' יוסי כדפי' וא"כ הוה ליה להחליט הכי דע"כ ההיא דכזית בשתיהן לא אתאן כר' דאי כר' תיתי הרי תקשי דיוקא אדיוקא וא"כ צ"ל דלא אתיא כר' ולא שני ליה מידי במאי דאמר מני רבי היא אלא אי ר' יוסי היא והדרא קושיין לדוכתין:
וי"ל דה"ק אי מוקמת לה כר' משום דמצינן לאוקמא כר' מאחר דאשכחן דאית ליה מדיוקא דהא כזית בשתיהן מצטרף והילכך אי מוקמת לה כר' הרי אכתי ליקשי לך דהדרא קושיא לדוכתא שהרי מדאתיא כר' צריך לאוקמא כר' יוסי מדיוקא דשתיהן אין באחת לא. ואי נימא דלא מצינן לפרק כר' דא"כ יקשה לן דיוקא מכזית דהוי איפכא הא ליתא דמאחר דמצינן לאוקמיה דיוקא דחצי זית לומ' הא כזית משתיהן פגל נימא דההיא דיוקא לבד אתא למידק ולא למידק הא כזית בכל חלה פגל ודנימא דאית ליה דפגל בחלה זו נתפגלה חברתה מאחר דדיוקא דההיא דעד שיפגל בשתיהן דמוקמת כר' דייק' אבל באחת לא לא נימא דההיא דחצי זית דייקא איפכא דמצינן לאוקמא דיוקא דידה לבד לומ' הא כזית משתיהן לבד נימא דלההיא דיוקא לבד אתיא ולא דשני נמי לפירוקא הא כזית מכל חלה פגל כיון דמשמע מההיא דעד שיפגל בכזית בשתיהן דוקא אבל באחת לא דמוקמת לה כר' וא"כ דנימא אבל בא' לא כר' יוסי א"כ הק"ל:
ועי"ל דאע"ג דנידוק מינה הא כזית מכל חלה פגל אפי' הכי מצי' למימ' דמצי סבר בפגל באחת לא נתפגלה חבירתה משום דאמ' דטעם דמאי דאמ' דפגל באחת לא נתפגלה חברתה אע"ג דעביד להו כחד גופא לגבי דאי חשב בכזית בשתיהן דפגל אפי' הכי פגל באחת מהן לא נתפגלה חברתה משום דפלגינהו כדפי' הילכך איכא למימ' דדוקא כשפגל באחת מהן לא נתפגלה חברתה דפלגינהו אך כשפיגל בכל אחת מהן בכזית אע"ג דחשב בהו בחצי מתיר הרי לא פלגינהו מאחר דחשב בתרווייהו ומאחר דלא פלגינהו נימא דפגל אע"ג דלא פגל בכל אחת כי אם בחצי מתיר מ"מ נימא דמאחר דלא פלגינהו כשחשב באחת הוי כאלו חשב בחברתה ונמצא שחשב בשתיהן בכל חצי מתיר ופגל ומ"מ כיון דבעי' למימ' דסבירא כר' יוסי במאי דאית ליה דבכל אחת לא ודפגל באחת לא נתפגלה חברתה ואפ"ה כי פגל בשתיהן בכזית דפגל הדרא קושיא לדוכתין דהא חזינן דלר' דסבר כר' יוסי דפגל באחת לא נתפגלה חברתה אפי' הכי אית ליה דהמפגל בשתיהן בכזית דפגל וה"ה גבי יריכות וקשיא לרב הונא:

אלא אליבא דר' יוסי אמרה, וקתני דמצטרפות החלות. והק"ל. אי אמרת בשלמא יריכות חד גופא הוא כדאמרינן לעיל (דף י"ג:). לעולם אליבא דרבנן ודקשיא לך אפי' באחת נמי. לא תימא בשתיהן דודאי אפי' באחת מהן נמי אלא אימא בשניה' פי' בשני הכבשים ואפי' בכזית מאחת מן החלות או בכזית משני החלות אבל אם חשב בשחיט' הכבש אחד לאכול כזית מן החלות ובשחיטת האחר לא חישב לא הוי פגול דאין מפגלין בעבודת חצי מתיר, ל"ה. ור"ל דלעולס לר' יוסי דאמר באחת מהן לא וכמו כן בכזית משתיהן דדמי ליריכות נמי לא ולא הוי פגול אלא אותה שחשב בה לאכול ממנה כזית והכא לא תנינן עד שיפגל בשתיהן דלישתמע אבל באחת לא ודאפ"ה בשתיהן פגל אלא תנינן בשניהן לומר דבעי' שיחשב בכל המתיר אבל מן הניתר דהיינו החלות לא מצי לומר דבעי' משתיהן דאפילו באחת מהן כרבנן וכ"ש בכזית משתיהן:
וקשיא דאמאי אצטריך לאוקמי כרבנן גם כר' יוסי מצי לאוקמ' ולומ' דברייתא מיירי משניהם דר' יוסי בעי נמי שניהם אבל מן הניתר לא מיירי דלר' יוסי בכזית דאחת מהן ולא בכזית משתיהם מפגלי עד שיחשב בכל אחת מהן בכזית דהא רבי יוסי נמי בעי שיחשב בכל המתיר בשני הכבשים:
וי"ל דכרבי יוסי לא מתוקמא דבשניהן משמע דר"ל דאין צורך רק שיחשוב בכזית בשניהם אעפ"י שלא חשב בכזית בשתיהן רק באחת מהן והרי לר' יוסי אם חשב באחת מהן לא מפגלי תרווייהו וגם עתה אנו באים לומר דגם כשחשב בכזית בשניהן לא מפגלי כמו יריכות וכ"ש באחת מהן:
וא"ת הרי אכתי נוכל לומר לר' יוסי משמעות דבשניהן דמשמע אעפ"י שלא חשב בשתיהן כי אם באחת מהן משום דכשחשב באחת מהן אע"ג דלא מפגלי לר' יוסי מ"מ ההיא דחשב בה מפגלא לר' יוסי כדאיתא במתני' וא"כ מצינן לקיים משמעות דבשניהן אעפ"י שלא חשב בשתיהן לגבי לפגל ההיא דחשב בה:
וי"ל דבכזית דקתני בברייתא משמע בכל מילי בין באחת מהן בין בשתיהן משום דלשון הברייתא היא וחכמים אומרים אינו פגול עד שיחשב בשתיהן בכזית. (בשניהן בכזית) מוקמינן לה כרבנן ולפגל החלות תרווייהו ניחא לשון דבכזית דלהוי קאי בין חשב אותו כזית באחת מהם דמתפגלות שניהם בין שחשב לאכול כזית משתיהן דמתפגלות א"כ ניחא לשון דכזית דליקו בין חשב אותו כזית באחד בין חשב בשתיהן אבל אי נוקי לה כר' יוסי אפי' נרצה לומר דקאי לגבי לפגל החלה האחת שחשב בה כדפי' ודנימא דקאמ' דאינה מתפגלת עד שיחשב בשניהם דר"ל בשני המתירין מ"מ יהיה הכזית לצדדין דלא יהיה בין חשבו באחת מהן בין חשב בשניהם ואנו באים לומר דאין מתפגלות לר' יוסי אפי' אחת מהן וכ"ש שתיהן דליריכות מדמינן להו א"כ גם כי נימא דהפגול קאי לגבי דלהוי נפגל בחדא מינייהו מ"מ לא יהא הפגול אלא כשחשב באחת לבד ולא כשחשבו בשתיהם ועוד דהפגול משמע דקאי לתרווייהו החלו' ולא לאחת מהן לבד:
ועי"ל דלהכי לא מתרץ לה כר' יוסי משום דלר' יוסי לא אצטרי' לאשמועינן דבעי שיפגל בשניהם משום דאיהו מתני' אתא לאשמועינן דקתני בה בהדיא שחט ב' כבשים וכי תימא דכמו כן לרבנן ליקשי, הכי קאמ' דלרבנן שפי' אתא לאשמועי' דבעי' שיפגל בשניהם כי היכי דלא תימא דמהני' ומשום ר' יוסי נקטינהו דנימא כי היכי דסבר אין האחת מתפגלת בחבירתה כמו כן כשפגל בחצי מתיר אינו מפגל אבל לרבנן לא הוה אמינא הכי משום דסד"א כי היכי דלרבנן דהחלה מתפגלת בחברתה כמו כן כשפגל באחד מן הכבשים דלהוי פגול ולהכי אצטריך לאשמועי' דלרבנן בעי' שניהם:
ועי"ל דמדקאמר לעולם אליבא דרבנן משמע דאתא לאוקמ' כר' ואליבא דרבנן ואמאי לא מוקי לה כרבנן גופייהו כדס"ד מעיקרא דקא פריך נמי כרבנן אפי' באחת נמי והשתא יתרץ לה דלעולם כרבנן ודקשיא לך אפי' באחת נמי (א"כ דלא נתני בשניהם) לא תימא עד שיפגל בשתיהן משום דאפי' באחת מתפגלות שתיהם אלא נתני בשניהם דבעי שיפגל בשני הכבשים בכל המתיר וכשפגל המתיר מתפגלות בו בין חשב בכזית מאחת מהן בין חשב בשניהן בכזית:
ונ"ל דלהכי לא אוקי לה כרבנן דר' יוסי דמתני' וכדפי' משום דסבר דחכמים דמתני' הוי ר' מאיר דלא בעי שיחשב בכל המתיר דאית ליה דמפגלין בחצי מתיר ולהכי מוקי לה כר' ודקאמר דאצטרי' לאשמועי' דבעי' שיחשב בשניהם כשיעור זית בשני המתירים כי היכי דלא נימא דממלתא דר' משתמע דאפי' לא חשב אלא כזית באחד מהן או בכזית משניהם בחצי מתיר דפגל משום דר' קאמ' דחצי אכילה מזו בחצי זו וחצי אכילה מאידך בחצי מתיר לא פגל ודנידוק מינה טעמא דלא פגל משום דקא חשיב רק חצי אכילה מזו בחצי מתיר וחצי אכילה באידך חצי מתיר אבל אם חשב חצי אכילה מזו וחצי אכילה מזו בחצי מתיר ראשון דהוי שיעור אכילה מתרווייהו לפגל אע"ג דלא חשבם אלא בחצי מתיר ולא בכולה וה"ה אם אמר כזית משניהם בחצי מתיר דלפגל. או נוכל לומר דוקא משום דחשב חצי אכילה מזו בחצי מתיר וחצי אכילה מאידך בחצי מתיר הא חשב שיעור אכילה היינו לבד מתיר ראשון דלפיגל משום דלא בעינן שיחשוב בכל המתיר כי אם שיחשב שיעור אכילה בחצי מתיר או מאחד מהם דבחדא מתפגלה חברתה או משניהם כזית ולהכי קמ"ל עד שיפגל בשתיהם דלא שיפגל אם לא שיחשב שיעור אכילה משניהם או מאחת מהן בכל המתיר דהיינו בשניהם:

כשעת שחיטה וכו', אסתם זבח קאי, שחיטה וזריקה מתירין נינהו דשחיטה מקדשא לדם כדאמר בשלהי פרקין (די"ז) ואמר התם הבא לקדש כבא להתיר דמי וזריקה מתרת הבשר, ל"ה:
וקשיא כיון דאמרי' בשחיטה דמתרת הדם וזריקה דמתרת הבשר מצטרפין שני החצאין שחשב בהם בכזית לפגל כמו כן לר' דאמר השוחט כבש לאכול חצי זית מחלה זו כו' דבשר אמאי לא מצטרפי' שני החצאי' שחשב בשני המתירין לפגל כמו הכא דהא המתירין דהכא חלוקין כדפרישי' ממתירין דכבשי' משום דשני מתירין דהכא מה שמתיר זה אינו מתיר זה לפי שזה מתיר הדם וזה בא להתיר הבשר א"כ באין להתיר שני דרכים חלוקים והכבשים שניהן באין להתיר דבר אחד שבאין להתיר החלות ואם מצטרפין חצאי שיעור כזית שחשב בשני מתירין חלוקין שבאין להתיר שני דברים חלוקין כ"ש שיש להם להצטרף בשני מתירין שבאין להתיר דבר אחד לבד, וכ"ת דשאני התם מפני שחשב בשני דברים חלוקים משום דשני החלות חלוקות בהו הא משמע דכחד גופא חשיב להו מדאמרי' דכזית משניהן מצטרפי או דאם פגל בחלה אחת בשני המתירין דנתפגלה חברתה:
וי"ל דמשום הכי קאמר בתר הכי הא ר' והא רבנן והך דהכא פליגא אדר'. ומ"מ אכתי דלא אמרי' דפליגא עלה דר' נוכל לישב ולומר דר' מודה בה משום דיש לחלק ביניהם ולומר דשתי החלות שני גופין חשיב להו כי פלגינהו לחצאין דאמ' חצי מזו וחצי מזו ונמצא דלא חשיב החצאין כגוף אחד אבל הכא שני החצאין מגוף אחד מן הבשר מצטרפי אך בתר הכי קאמר סברא אחרת דבהא מודה ר' דמצטרפי משום דהכא כל המתיר אך הכבש הוי חצי מתיר ולפי מאי דלא מחלק לומר דמודה ר' הכא דמצטרפי משום דחדא גופא היא והחלות תרי גופי משמע דחלות חדא גופא חשיב להו:
ומ"מ יש להקשות דכיון דחשב בשעת שחיטה בבשר והשחיטה באה להתיר הדם א"כ חשב במתיר בדבר שאינו מתירו כי אם בדבר אחר שאינו בא להתירו ואם יתפגל כשחשב בו מאחר שאינו בא להתירו הרי אין מחשבתו כלום דמחשב לאכול בשר למחר בעסק דבר שאינו מתירו אין המחשבה כלום. וצ"ל דגם השחיטה מתרת הבשר דאע"פי דאמרי' דבאה להתיר הדם מ"מ מאחר דאין הבשר ניתרת כי אם על ידי הדם הרי כבאה להתיר הבשר דמיא מפני שגורמת להתיר הדם המתיר הבשר א"כ מתרת נמי הבשר חשבינן לה ולכך משפגל בבשר מפגלא:

קבלה והולכה לא, פי' קבלה והולכה דלאו מתירין נינהו לא מצטרפי דקבלה אינה מתרת דאינה אלא צורך זריקה, ל"ה:
וקשיא דא"כ דלאו מתירין נינהו היכי מפגלי. וי"ל דאף על גב דלאו מתירין נינהו מכל מקום גרם להתיר נינהו שהם צורך זריקה וכמתירין דמו אבל מ"מ כיון דלאו מתירין גמורין נינהו לא מצטרפי מ"מ (גלי קרא דמפגלי בהו) מפגלי בהו דהא גלי קרא דכתי' אם האכל יאכל בדברים המביאין לידי אכילה דמביאין לידי פגול, אבל מ"מ כיון דלא מתירין נינהו לא מצטרפי:

ואי אית לי' לרבי כולו מתיר וחצי אכילה מצטרפין לפיגול ליגזר חצי מתיר וחצי אכילה דליפסל אטו כולו מתיר וחצי אכילה דכרת הוא, ל"ה. ר"ל דמשום חומרא דכרת אית לן למיגזר הא אטו הא לפסול לאכול בחצי מתיר וחצי אכילה אע"פי שאין לחייבו כרת מאחר דאינו פגול ואין בו איסור אלא מטעם גזירה מ"מ לגזור לפסלו דהא חזינן לר' יוסי ורבנן גזרו כמו כן לפסלו:

כבש אטו כבש חבירו, פי' מאי דאמור רבנן דמתני' שחט א' מן הכבשים לאכול שתי חלות למחר או הקטיר אחד מן הבזיכין לאכול שני סדרים למחר דקאמרי רבנן דאין בו כרת הא פסול מיהא הוי, איכא למימר דגזרי חד כבש אטו כבש חבירו שלא ישחוט שניהם במחשבה דהתם פגל בכל המתיר וכן בבזיכין כולהו הני גזירות משום דאיכא בעלמא דדמי להו והוי פגול, אבל הכא בחצי מתיר וחצי אכילה דרבי מי איכא חצי מתיר וחצי אכילה בעלמא פגל דליגזור הכא אטו התם, ל"ה:
וקשיא דמאי הוה דעתיה דרבא דמקשה לאביי ואי אית ליה כולו מתיר וחצי אכילה ד פגל לגזור חצי מתיר וחצי אכילה אטו כוליה מתיר וחצי אכילה א"כ דבא לומר דלגזור אף ללא דמי לי' ליקשי ליה אפי' כי נימא דלית ליה לר' כוליה מתיר וחצי אכילה דפגל ומ"מ לגזור בחצי מתיר וחצי אכילה אטו כולי' מתיר וכולה אכילה כיון דאתא למימר דגזר אטו מילתא דלא דמי ליה:
וי"ל דלפי דעתו דאין לגזור אטו דלא דמי ליה כלל משום דזה הוי חצאין בין במתיר בין באכילה וזה הוי שלם בין במתיר בין באכילה הילכך לא קשיא ליה דלגזור כיון דבין הכא בין התם חצי אכילה. הוא אבל למגזר חצי אכילה אטו חצי אכילה ואע"ג דהתם איכא כוליה מתיר והכא ליכא אלא חצי מתיר מ"מ כיון דבין הכא בין התם ליכא אלא חצי אכילה הוה ס"ד דלגזור הא אטו הא מדחצי אכילה בחצי אכילה מיחלף, ואפי' הכי דחי ליה דלית לן למגזר אלא בדמי ליה ואי הוה משכחינן בעלמא חצי מתיר וחצי אכילה דפגל אה"נ דהוי ליה למגזר הא אטו הא דדמי ליה אבל כיון דלא משכח דפגל בא' בכל המתיר וחצי אכילה לית לן למגזר חצי אכילה אטו חצי אכילה כיון דהתם פגל בכל מתיר והכא בחצי מתיר לא מיחלפי אהדדי:
ויש להקשות מאי היה דעתו כי מייתי דר' יוסי גזר ורבנן גזרי אי ס"ד דר' יוסי גזר הקטרת קומץ לבונה אטו קומץ מנחה ורבנן קומץ כגרי דא אטו קומץ דמנחת חוטא ולבונה אטו לבונה הבאה בבזיכין והוה מייתי דמיון מינייהו דכמו כן לגזור ר' חצי אכילה וחצי מתיר אטו חצי אכילה וכוליה מתיר הא לא הוה ראיה משום דהנך הוה דמו והני לא דמו כדדחי ליה ואי הוה ס"ד דרבנן גזרי פגל בהקטרת קומץ או לבונה אטו הקטרת קומץ ולבונה תרוייהו ודגזרי דמי גם ללא דמי א"כ ליקשי דגם חצי אכילה וחצי מתיר לגזור אטו כוליה אכילה וכוליה מתיר כיון דגזרינן אטו לא דמי הכא נגזור:
וי"ל דנוכל לומר או הא או הא דאפשר דס"ד דהגזירה דגזרי רבנן הוי קומץ אטו קומץ דמנחת חוטא ולבונה אטו לבונה דבזיכין והוה ס"ד דכמו כן לגזור הכא חצי אכילה אטו חצי אכילה ואף דלא דמי כולי האי כי התם כיון דדמו קצת דדמו בחצי אכילה ס"ד דלגזור כי התם והיינו מאי דדחי ליה דאין לדמותם דהתם דמו לגמרי אבל הכא לא דמו כי אם במקצת:
וגם נוכל לומר דס"ד דגזירה הויא דגזרי הקטרת קומץ או לבונה אטו הקטרת שניהם הילכך מדמה להו גזירת חצי אכילה וחצי מתיר אטו חצי אכילה וכוליה מתיר דכי היכי דהתם לא דמי לגמרי וגזר כמו כן הכא דלא דמו לגזור:
וא"ת א"כ חצי אכילה וחצי מתיר לגזור אטו כולה אכילה וכוליה מתיר כי היכי דגזרינן התם למידי דלא דמי ליה כלל:
י"ל דלא הוה חשיב ליה לא דמי כלל אלא חשב ליה דמי קצת ולא לגמרי ומדמה להו לגזור חצי אכילה וחצי מתיר אטו חצי אכילה דדמו קצת דהיינו בחצי אכילה ולא דמו לגמרי דחלוקין בכוליה מתיר וחצי וכמו כן התם (נהי נמי דהכא) חצי הקטרה (והתם) [אטו] כולה הקטרה (מ"מ) כיון דאיכא בתרוויהו חצי הקטרה שוה הוו דמו קצת אלא דלא דמו לגמרי במאי (דא"כ תהא) [דהא] הקטרה שלמה והכא חצי הקטרה (בהקטרה שלמה על חצי הקטרה חצי הקטרה אחרת) ודמי מאי דחלוקין בהכי למאי דחלוקין חצי אכילה וחצי מתיר וחצי אכילה וכוליה מתיר (בחצי אכילה וחצי וכוליה מתיר על חצי אכילה וחצי מתיר וחצי מתיר יותר חצי מתיר אחר) לכך הוה מדמה להו:
וכן נראה דהוה מדמה להו מדדחי ליה התם גזר קומץ אטו דמנחת חוטא ולבונה אטו בזיכין משמ' דלא הוה ס"ד דהגזירה הכי הואי אלא דהיתה הגזירה הקטרת חד מינייהו אטו הקטרת תרוייהו וגזירה דר' יוסי דגזר לבונה אטו קומץ דהוי דמי לגמרי אגב גררא מייתי לה דמאותו דמיון לא היה מביא ראייתו כי אם ממאי דגזרי רבנן כדפי':
ועוד יש להקשות מכבש אטו כבש חבירו שפירשו רש"י שלא ישחוט שניהם במחשבה דהתם פגל בכל המתיר א"כ גזר פגל בחצי מתיר אטו פגל בכל המתיר ולא דמו להדדי א"כ כמו כן נגזור חצי מתיר דחצי אכילה אטו כוליה מתיר דעם חצי אכילה, וגם כיון דחשיב ליה דמי א"כ גם הקטרת קומץ או לבונה דרבנן לא היה צריך לומר דגזר אטו קומץ דמנחת חוטא ולבונה דבזיכין אלא דגזר הקטרת דחד מנייהו אטו הקטרת דתרווייהו דהיינו פגל בחצי מתיר אטו פגל בכל המתיר כמו הכא דגזרו פגל בחצי מתיר דהיינו באחד מן הכבשים אטו פגל בשניהם דהוא כוליה מתיר:
וי"ל דאה"נ דלא אתי לומר דלהכי גזר בהו משום דדמי חצי מתיר לכוליה מתיר אלא דבא לומר דאפי' כבש וכבש ובזך ובזך מתדמו לגזור הא אטו הא טפי מחצי אכילה וחצי מתיר וחצי אכילה וכוליה מתיר משום דנהי דגזרינן התם חצי מתיר אטו כוליה היינו משום דהאכילה שלמה שהרי לא חשב בחצי כי אם בכל החלות ובכל הלחם דבזיכי' וכיון דהפגול באכילה שלמה מצי גזרי חצי מתיר אטו כולי' מתיר אבל הכא דליכא רק חצי אכילה ואין ראוי לקבוע פגול אפי' אם באנו לומר דפגל בחצי אכילה היכא דאיכא כוליה מתיר אין לנו לגזור לפסול חצי אכילה וחצי מתיר אטו חצי אכילה וכוליה מתיר הואיל דחצאי אכילה נינהו וה"ה דגבי קומץ ולבונה היה יכול לומר נמי האי סברא אלא כל כמה דיכול לדמותם ולומר דדמו אהדדי מדמה להו ולכך קאמר דגזר קומץ דמנחת נדבה אטו דחוטא דהוי מתדמו דגזר חד קומץ אטו חד קומץ וכן נמי לא קאמר דגזר הקטרת קומץ דלבונה אטו הקטרת קומץ דמנחה אלא אטו לבונה דבזיכין משום דדמו טפי קומץ דלבונה אטו לבונה דנימא דמחלפי טפי מדלגזור קומץ דלבונה אטו קומץ דמנחה דלא דמו כל כך משום דלאו חדא מינא נינהו: