Rashba on Menachot 49 רשב״א על מנחות מ״ט

לשם אילים פי' דאמר אני שוחטם לשם אלים, כל"ה, כסבור אילים ושחטן לשם כבשים:
וקשיא דהא שחטן לשם אילים קאמר לעיל במלתיה דרב, וי"ל דמפרש לשם לא דאמר בפיו אלא לשם אילים שבלבו ומחשבתו שהיה סבור שהם אילים ואעפ"י כן אמר לשם כבשים הילכך קאמר דהא דעלו משום דכבשים בכבשים נשחטין ר"ל שהם כבשים ואמר בפיו לשם כבשים הילכך כשרין דמשום טעות דלבו דחושב שהם אילים לא מפסלי:

עולה ראשונה. הכתובה הראשונה בסדר פנחס והיינו את קרבני לחמי לאשי שהוא תמיד של שחר, ויש מפרשי' עולה ראשונה שהקריבו ישראל במדבר דהיינו עולת תמיד. ומיהו אומר ר"ת ז"ל דאיכא למ"ד (על) עולת ראיה היתה דכתיב ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו וכתיב ולא יראו פני ריקם:
ולפי' רש"י ניחא דמוכח שהיא קודמת שפי' דראשונה ר"ל שהיא קודמת לכל הקרבנות ודקרא קאמר דההיא קודמת, אבל להנך פירושים שפירשו דראשונה ר"ל שהיתה ראשונה במדבר או שהיא ראשונה בסדר איך מוכח מינה שתהא קודמת:
ונ"ל דאין צריך להוכיח שתהא קודמת משום דקרא קאמר בהדיא שתהא קודמת לכל הקרבנות דקרא הכי כתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה א"כ קאמר דעל העצים שסדר על המזבח בבקר יערוך את העולה משמע מיד שסידר העצים בבקר שיערוך עליהם העולה א"כ שהיא תעשה בבקר הרי היא קודמת לכל הקרבנות אבל לא ידעינן מאיזה עולה קאמר קרא שתהא קודמת ולהכי מפרשי דהעולה משמע העולה הידועה והיא המפורשת בפ' בסדור הקרבנות ראשונה או הידועה:
אך יש להקשות להיפך דלפירש"י דפי' דהעולה משמע שתהא ראשונה מנא ידעינן דבעולת התמיד מיירי קרא דקאמר שתהא ראשונה ועוד איך משמע מהעולה שתהא ראשונה:
ונ"ל לישב לפי פי' דאין צריך להוכיח דבעולת תמיד קא מיירי משום דקרא קאמר בבקר בבקר משמע דבכל בקר נעשית ואין לך עולה שנעשית בכל יום בבקר כי אם עולת התמיד דאם באת לומר דבעולת מוספין מיירי קרא הרי אינה נעשית בכל יום. אבל מערך עליה לא משמע ליה שתהא קודמת כדפי' אבל מהעולה מפיק שתהא ראשונה דמדקאמר שתהא עולה ידועה משמע דהידועה שהוא אומר שתהא ידועה הוי לגבי שתהא ראשונה. כ"נ לפרש:

תמידין עדיפין. פי' מדלא אמרי' דיקריב הארבעה לשבת (לאמורין) לתמידין ומוספין ויבטל תמיד של יום שני של ר"ה אלמא דתמידין דיום שני עדיפי ממוספי שבת אע"פ שמוספי שבת מקודשין הן ושבת קדיש טפי מיום טוב, ל"ה.
ויש להקשות מאי פשיט מהכא דתמידין עדיפי הא לא איבעיא ליה אלא בתמידין דלמחר ומוספין דלהאידנא אי נימא דמוספין עדיפי משום דמהאידנא נינהו אבל מתמידין דהאידנא ומוספין דלמחר פשיטא ליה דתמידין עדיפי שהרי אפי' תמידין ומוספין דיומיה פשיטא דתמידין עדיפי משום דהוו תדיר כ"ש מתמידין דהאידנא ומוספין דלמחר דתמידין עדיפי ואיך פשיט מינה למוספין דהאידנא ותמידין דלמחר דאמרי' דתמידין עדיפי:
ויש לישב מתוך לשון רש"י שכתבתי לעיל דפשיט הכי דנפשוט מינה דתמידין דלמחר עדיפי ממוספין דהאידנא דאי ס"ד דמוספין דהאידנא עדיפי הכא נמי אע"ג דהוו מוספין דלמחר יש למהוי עדיפי בעבור קדושת שבת דעדיפא טפי ושיש לנו לדמות מוספין דלמחר למוספין דהאידנא כיון דהטע' תלוי משום מקודש דמאי דפירשנו דפשיטא ליה דתמידין ומוספין דמחר דתמידין עדיפי ממוספין היינו משו' דבתמידין איכא תרתי תדיר ומקודש מקדושת היום ובמוספין ליכא אלא מקודש לבד אבל במקודש ותדיר דשני יומי קסבר דאין לחלק בין יהיה מקודש ראשון או אחרון ולכך פשיטא לההיא דלעיל:

שמירה שמירה לג"ש מה פסח מבוקר ד' ימים דמקחו בעשור ושחיטתו בי"ד אף תמיד טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה, ל"ה:
יש להקשות אמאי קאמר דלא בעינן ביקור ד' ימים קודם לשחיטה כי אם לתמידין ולא למוספין והלא כיון דביקור ד' ימים מג"ש דשמירה שמירה ילפי' הוה לן למימר דבכולהו נבעי ביקור ד' ימים משום דילפינן מג"ש דשמירה שמירה הרי שמירה קאי לכל הקרבנות דתשמרו להקריב לי במועדו קאי לכל המועדות הכתובי' אחריו בסדר פנחס דהרי תשמרו כתיב:
ונ"ל דאית להו דתשמרו לא קאי כי אם אתמיד דסמיך משום דלא מצינן למימר דאכולהו קאי דהא איכא פסח דכתי' בס' הפרשה ובפסח לא בעינן ביקור שהרי קרבן של יחיד הוא אע"ג דאתי מניה והרי לא מצינן קרבן יחיד שיהא טעון ומדלא מצינן למימר דאכולהו קאי דהא איכא פסח דלא קאי ליה הכי אית לן למימר דדוקא אתמיד הסמוך לו קאי ולא לאינך: