Rashba on Rosh Hashanah 12 רשב״א על ראש השנה י״ב

תנא לירקות ולמעשרות ולנדרים. ומתניתין דלא קתני לנדרים, משום דבהתחלה מיירי בהפסקה לא מיירי, כדאמרינן לעיל (ראש השנה ז, א) גבי עבורין.

הא דאקשינן: ולתני מעשר, וכן נמי הא דאקשינן וליתני ירק. יש מפרשים דאברייתא קאי והכי קאמר, אמאי תני מעשרות לשון רבים ליתני מעשר, ומשני אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה, כלומר לכלול מעשר דגן ומעשר בהמה, ואתיא כר' אלעזר ור' שמעון דסבירא להו באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה. והקשו בתוס', חדא דלמה לן לאוקמי כיחידאה ודלא כהלכתא לוקמה ככולי עלמא ולימא אחד מעשר ראשון ואחד מעשר שני ואחד מעשר עני, וכדתנן ביש מעשרות (פ"א, מ"א) כלל אמרו במעשרות. וברייתא נמי דלעיל (ראש השנה ד, א) גבי בל תאחר קתני מעשרות ואחר כך תנא בכור ומעשר, דאלמא מעשרות דקתני היינו מעשר ראשון ושני ועני. ועוד דאי אברייתא קא מהדר לאקשויי, הוה ליה לאקשויי ברישא וליתני ירק והדר ליקשי מעשר, דהא בברייתא ירקות קדים. ופירש ר"י ז"ל דאמתניתין קא מהדר, כלומר אמאי תני ירקות דהיינו מעשר דרבנן בלחוד ליתני מעשר דכולל הכל בין דאורייתא בין דרבנן, ומשני אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה, כלומר אי תנא הכי הוה אמינא דלכל מעשר קאמר ואפילו מעשר בהמה ודלא כסתמא קאמר, והדר אקשי מכל מקום מתניתין אמאי תני ירקות בלשון רבים ליתני ירק, ואע"ג דקתני שמיטין ויובלות בלשון רבים ולא אקשי, כל היכא דידע דאיכא טעמא קא מקשה ואזיל כדי לגלויי טעמא, והיכא דלא ידע ביה טעמא שתיק מיניה דלאו פירכא רבתי היא.

הא דתנן: (מעשרות פ"א מ"ה) ירק הנאגד משיאגד, ואינו נאגד משימלא את הכלי. לאו לחדש וישן דהא אחד בתשרי ראש השנה לירקות, אלא עונת המעשרות קאמר, ולומר דמשיאגד הגיע לעונת המעשר וראוי לעשרו, ואסרו לאכול ממנו אפילו עראי עד שיעשר, והכא, הכי קאמר דירקות דקתני הכא הוא כלל לכל הירקות, ובכלן ראש השנה שלהן בא' בתשרי.

ושאינו נאגד משימלא את הכלי. וסיפא דמתניתין (שם), ואם אינו ממלא את הכלי משילקט כל צרכו.

משתצמח לזרעים. [פירש"י] משיצמח הזרע בתוכו, אבל בירושלמי (מעשרות פ"א, ה"ב) משמע משתצמח כל כך שתהא ראויה לזריעה שאם זורעין אותה צומחת, והכין גרסינן התם בפ"ק דמעשרות (שם) על הדא מתניתין, כיני מתניתין היא כדי שתזרע ותצמח, כיצד בודק ר' שמואל בשם ר' יונתן נוטל מלא קומצו ומניח לתוך ספל של מים שקע רובה חייבת ואם לא פטורה, ר' יונה בעי מעתה מה ששקע יהא חייב ושלא שקע פטור, אלא ברוב כל פרידה. ותבואה נמי שהלכו בה בתר שליש היינו טעמא משום דמכי מטיא לשליש נזרעת ומצמחת, וכדאיתא התם נמי בהדיא בירושלמי אמר ר' זעירא כתיב (דברים יד, כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר זורע וצומח פרט לפחות משליש שאינו צומח. והא דלא תני בתלתן משתביא שליש כמו ששנה בתבואה וזתים, שמא מפני שאינו ניכר בה כמו בתבואה וזתים.