Rif Bava Batra 5 רי״ף בבא בתרא ה׳

שער כופין אותו לבנות לעיר חומה דלתים ובריח רשב"ג אומר לא כל העיירות ראויות לחומה כמה יהא בעיר ויהא באנשי העיר שנים עשר חדש ואם קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד:

גמ' בעא מיניה ר"א מרבי יוחנן כשהן גובין לפי נפשות הן גובין או לפי שבח ממון הן גובין או לפי קרוב בתים הן גובין אמר ליה לפי קרוב בתים הן גובין ואלעזר ברי קבע בה מסמרות:

תוספתא ^*דב"מ פ' י"אמי שיש לו פתח במבוי אין בני מבוי כופין אותו לעשות דלת למבוי שיכול לומר רצוני שאכנס בחבילתי עד פתחי כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסי ולא כל אחד מבעלי אומניות ולשכנו אינו כופהו ורשב"ג אומר אף לשכנו כופהו מי שיש לו בית בחצר אחרת משעבדין אותו לעשות עמהן דלת ונגר ומנעול לחצר ושאר כל הדברים אין משעבדין אותו ואם היה שרוי עמהן באותה חצר משעבדין אותו על הכל

מי שיש לו חצר בעיר אחרת בני העיר משעבדין אותו לחפור עמהן בורות שיחין ומערות ואמת המים ושאר כל הדברים אין משעבדין אותו ואם היה שרוי עמהן באותה העיר משעבדין אותו על הכל כופין בני מבוי זה את זה לעשות לחי וקורה למבוי כופין בני בקעה זה את זה לעשות ביניהן חריץ וכן חריץ ^*בתוספתא שם סוף פי"אכופין בני העיר זה את זה לבנות ביניהן בהכ"נ ולקנות להן ס"ת נביאים וכתובים:

(דף ז:) ר' יהדה נשיאה רמא דשורא ארבנן א"ל ריש לקיש רבנן לא צריבי נטירותא :

(דף ח.) רב פפא שדא כריא חדתא איתמי א"ל רב ששת בריה דרב אידי ודילמא לא מדויל אמר ליה מישקל שקלינא מינייהו ואי מדויל מדויל ואי לא מהדרין להו א"ר יהודה הכל לגלי גפא אפילו מיתמי אבל מרבנן לא רבנן לא צריכ' נטירותא הכל לכריא דפתיא הוא תיקון רחובה של עיר ואפילו מרבנן ולא אמרן אלא דלא נפקו בכלוזא אכל נפקו בכלוזא לא רבנן לאו בני מיפק בכלוזא נינהו

(^*ד"ת מ"זההוא דמי כלילא דרמי אטבריא אתו לקמיה דרבי א"ל לידרו רבנן בהדן אמר להו לא ערקי' ערוקו ערקו פלגא דליוה לפלגא רמי אידך פלגא אפלגא אתא לקמיה דרבי אמרו ליה לידרו רבנן בהדן אמר להו לא ערקינן ערוקו ערקו כולהו פש ההוא כובס שדא אכובס שכיכ כובס פקע כלילא אמר רבי ראיתם שאין פורענות באה אלא בשביל עמי הארץ ע"כ)

^*בגמ' וברא"ש איתא רב נחמן בר רב חסדא רמא כרגא כו' [וכ"ה בד"ק] (ג"א)רבה בר רב הונא רמא כרגא ארבנן א"ל ר"נ בר רב יצחק עבר מר אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי אדאורייתא דכתיב (דברים ל״ג:ג׳) אף חובב עמים כל קדושיו בידך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע אפי' בשעה שאתה מחבב עמים כל קדושיו יהיו בידך מאי והם תכו לרגלך ישא מדברותיך תני רב יוסף אלו ת"ח שמכתתין רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה לישא וליתן בדיבורו של מקום אדנביאי דכתיב (הושע ח׳:י׳) גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ואמר עולא הפסוק הזה בלשון ארמי נאמר אם כולן יתנו בגוים עתה אקבצם ואם לאו ויחלו מעט ממשא מלך שרים אדכתובי דכתיב (עזרא ו) מנדה בלו והלך לא שליט למירמא עליהון ואמר רב יהודה מנדה זו מנת המלך בלו זו כסף גולגלתא והלך זה ארנונא כגון תשורה או ארוחה שעושין למלך כשעובר עליהן

גרסינן בנדרים (דף סב.) אמר רבא שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעין ליה דכתיב (מלכים א יח) ועבדך ירא את ה' מנעוריו והא כתיב (משלי) יהללך זר ולא פיך לא קשיא הא באתרא דידעין לי' והא באתרא דלא ידעין ליה אמר רבא שרא ליה לצורבא מרבנן לאודועי נפשיה ולמימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תיגראי ברישא דכתיב (שמואל ב ח׳:י״ח) ובני דוד כהנים היו מה כהן נוטל חלק בראש אף ת"ח נוטל חלק בראש וכהן מנלן דכתיב (ויקרא כ״א:ח׳) וקדשתו כי את לחם אלהיך וגו' ותנא דבי ר' ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה ראשון :

(דף ח.) כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר:

ולכל מילי מי בעינן י"ב חדש ורמינהו ל' יום לקופה ג' חדשים לתמחוי ששה לכסות תשעה לקבורה שנים עשר לפסי העיר א"ר אסי א"ר יוחנן כי תנן נמי מתניתין לפסי העיר תנן ושמעינן מינה דכל הני מילי חיובא נינהו ומפקינן מינייהו בעל כרחן דומיא דפסי העיר תניא המודר הנאה מבני העיר ובא אדם ונשתהה שם כל ששהה שנים עשר חדש אסור ליהנות ממנו פחות מיכן מותר ליהנות ממנו מיושבי העיר כל ששהה שם ל' יום אסור ליהנות ממנו פחות מיכן מותר ליהנות ממנו

א"ר אסי א"ר יוחנן הכל לפסי העיר ואפילו מיתמי אבל מרבנן לא רבנן לא צריכי נטירותא א"ר פפא לשורא ולפרשא דמתא ולטורזינא אפי' מיתמי כללא דמילתא כל מידי דאית להו ליתמי ^*בגמ' איתא דאית להו הנאה מני' כו' (ג"א)נטירותא בגויה רמינן עילויהו ^*בגמ' איתא רבהרבא רמא צדקה איתמי דבר מריון א"ל אביי והאמר רב שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים א"ל אנא לאחשובינהו קא עבידנא

(דף ח:) ת"ר קופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה נגבית בשנים שאין עושין שררה על הצבור בממון בפחות משנים מתחלקת בשלשה מפני שהוא כדיני ממונות תמחוי נגבית בשלשה ומתחלקת בשלשה מפני שגיבויו וחילוקו שוה ומפני מה קופה נגבית בשנים ותמחוי נגבית בשלשה שהקופה דבר קצוב הוא על כל אחד ואחד ואין הגבאין מוסיפין ולא גורעין אבל תמחוי אינו דבר קצוב אלא לפי צורך שעה היא נגבת לעניי עולם וצריכין לקצוב על כל אחד ואחד כראוי לו ונמצא כדיני ממונות לפיכך צריך שלשה תמחוי נגבית בכל יום וקופה מע"ש לע"ש תמחוי לעניי עולם קופה לעניי העיר ורשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי