Rif Bava Batra 50 רי״ף בבא בתרא נ׳

שהוא ינכה יתיר כל שהוא יחזיר ואם אמר לו הן חסר הן יתר אפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו יתר על כן יעשה חשבון:

גמ' איבעיא להו בית כור סתמא מאי ופשט רב אשי דסתמא נמי כהן חסר והן יתיר דמי:

מתני' מה הוא מחזיר לו מעות ואם רצה מחזיר לו קרקע ומפני מה אמרו מחזיר לו מעות כדי ליפות כחו של מוכר שאם שייר בשדה בית תשעת קבין ובגנה בית חצי קב וכדברי ר"ע בית רובע מחזיר לו את הקרקע ולא רובע בלבד מחזיר לו אלא את כל המותר:

גמ' (דף קד.) ליפות כחו של מוכר אמרי' ליפות כחו של לוקח לא אמרינן והא תניא פיחת שבעה קבין ומחצה לבור ^*מהר"ם ל"ג(הותיר שבעה קבין ומחצה לכור) הגיע יתר על כן כופין את המוכר למכור ואת הלוקח ליקח התם כגון דהות יקירא מעיקרא וזל השתא דאמרינן ליה אי ארעא יהבת ליה הב ליה כי זולא דהשתא והא תניא כשהוא נותן לו נותן לו כשעה שלקח ממנו התם כגון דהות זולא מעיקרא ויקירא לה השתא:

שאם שייר בשדה בית תשעת קבין: אמר רב הונא תשעת קבין שאמרו אפילו בבקעה גדולה ור"נ אמר נותן שבעת קבין ומחצה לכל כור וכור ואי איכא יתירא למליותא דתשעה קבין הדרי וכן הלכתא תאנא אם היה סמוך לשדהו אפילו כל שהוא מחזיר לו ולא את הרובע בלבד הוא מחזיר אלא את כל המותר כלפי לייא (דף קד:) תאני רבין בר רב נחמן לא המותר בלבד הוא מחזיר לו אלא את הרבעין כולן:

מתני' מדה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתיר ביטל הן חסר הן יתיר את מדה בחבל הן חסר הן יתיר מדה בחבל ביטל מדה (דף קה.) בחבל את הן חסר ואת הן יתיר דברי בן ננס בסימניו ובמצריו פחת משתות הגיעו עד שתות ינכה:

גמ' אמר ר' יהודה אמר שמואל זו דברי בן ננס אבל חכמים אומרים הלך אחר פחות שבלשונות זו ולא סבירא ליה מ"ט

ספיקא היא ולא מפקינן ממונא מספיקא ורב סבר כבן ננס דאמר תפוס לשון אחרון (דף קה:) דא"ר הונא אמרי בי רב אסתירא מאה מעי מאה מעי.

מאה מעי אסתירא אסתירא וקיימא לן כל היכא דפליגי רב ושמואל בדיני הלכתא כוותיה דשמואל והא דפליג רב נחמן עליה דשמואל התם (ב"מ דף קב:) במעשה דצפורי בא' ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה בדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני ר"ג ולפני רבי יוסי ואמרו יחלוקו את חדש העיבור ואמר שמואל בבא באמצע החדש עסקינן אבל בא בתחלת החדש כולו למשכיר בא בסוף החדש כולו לשוכר ור"נ אמר אפי' בא בסוף החדש כולו למשכיר לאו טעמיה דרב נחמן דתפשינן לשון אחרון הוא דהא אפי' איפך מיפך ואמר מדינר זהב לחדש בשנים עשר זהובים לשנה קאמר ר"נ דיהבינן כוליה למשכיר אלא היינו טעמיה דר"נ דקרקע בחזקת בעליה קיימא ולא מפקינן ממונא מחזקיה מספיקא אלא מוקמינן ממונא בחזקת מאריה והוה ליה אידך המוציא מחבירו עליו הראיה והכי נמי עבדינן גבי מדה בחבל הן חסר הן יתיר וגבי מאה מעי אסתירא אמרינן הלך אחר הפחות שבלשונות כי היכי דלוקמו נכסי בחזקת מרייהו וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה ור"נ ושמואל בהא לא פליגי והלכתא כוותייהו:

(דף קו.) בסימניו ובמצריו פחת משתות הגיעו עד שתות ינכה איתמר רב הונא אמר שתות כפחות משתות והגיעו ורב יהודה אמר שתות כיתר משתות וינכה והילכתא כרב הונא דתניא כותיה פיחת שתות או שהותיר שתות הרי הוא כשום הדיינין והגיעו ואע"ג דקא פסק גאון בספר מקח וממכר כרב יהודה הלכתא כרב הונא מהאי טעמא דכתבינן:

(דף קו:) רב פפא זבן ארעא מההוא גברא א"ל הויא עשרין גריוי משחא ולא הויא אלא חמיסר אתו לקמיה דאביי א"ל סברת וקבילת אמר ליה והא אנן תנן פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה א"ל ה"מ דלא קים ליה בגויה ומר כיון דקים ליה בגויה סבר וקבל והא עשרין אמר לי דעדיפא כעשרין אמר לך:

תניא רבי יוסי אומר האחין שחלקו כיון שעלה הגורל לאחד מהן קנו