Rif Bava Batra 60 רי״ף בבא בתרא ס׳

בנו מתנתו מתנה ר"ש בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה שאילו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן אמר רב נחמן הלכה כר"ש בן מנסיא אלמא אזלינן בתר אומדן דעתא וכן הלכה:

תנן התם הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה משום דכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה אמר רב במזכה להן על ידיה ושמואל אמר במחלק לפניה והיא שותקת רבי יוסי בר' חנינא אומר באומר לה טלי קרקע זה בכתובתך (דף קלב:) ומקולי כתובה שנו כאן א"ל רבא לר"נ הא רב והא שמואל והא ר' יוסי בר' חנינא מר כמאן ס"ל א"ל שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים איבדה כתובתה ודוקא דהיא שותקת כשמואל וכ"ש הנך:

בעי רבא בבריא היאך ש"מ הוא דידעה דלית ליה וקא מחלה אבל בבריא סברה הדר קני (^*מהר"ם ל"גומקני ליה) או דילמא השתא מיהת הא לית ליה תיקו הלכך מוקמינן כתובה אחזקה ועל הבעל להביא ראיה דמחלה ההוא דאמר להו פלגא לברת ופלגא לברת ותילתא לאיתתא בפירי איקלע ר"נ לסורא עאל רב חסדא לגביה א"ל כה"ג מאי א"ל הכי אמר שמואל אפי' לא הקנה לה אלא דקל אחר לפירותיו אבדה כתובתה מי דמי התם אקני לה בגופא דקרקע הכא פירא א"ל מטלטלי קא אמרת מטלטלי ודאי לא קא אמינא ההוא דא"ל תילתא לברת ותילתא לברת ותילתא לאיתתא שכיבא חד מבנתיה

סבר רב פפא למימר לית לה אלא תילתא (דף קלג.) א"ל רב כהנא אילו הדר קני נכסי אחריני מי לא שקלא השתא נמי שקלא פירוש שכיבא חדא מבנתיה בחיי האב ההוא דפלגינהו לנכסי לבניה ולאיתתיה שייר דיקלא סבר רבינא למימר לית לה אלא דיקלא אמר ליה רב יימר לרבינא אי לית לה נכסי דיקלא נמי לית לה אלא מיגו דנחתא לדיקלא נחתא נמי לכולהו נכסי

ההוא דהוה קא שכיב אמרו ליה נכסיה למאן דילמא לפלוני אמר להו ואלא למאן אמר רב הונא אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה סבר רב אדא בר אהבה למימר אם ראוי ליורשו אלמנתו ניזונית מנכסיו ואם לאו אין אלמנתו ניזונית מנכסיו א"ל רבא מיגרע גרעה השתא ומה בירושה דאורייתא אמרת אלמנתו ניזונית מנכסיו במתנה דרבנן לא כ"ש פירוש מתנת שכיב מרע דרבנן היא דגרסינן בפרק מי שמת (דף קמז:) רבא אמר רב נחמן מתנת שכיב מרע מדרבנן בעלמא היא גזרה שמא תטרף דעתו עליו אלמא במתנת שכיב מרע נמי אלמנתו ניזונית מנכסיו ואיכא נוסחי אחריני דאית בהו אטו יורש מיגרע גרע ולית בהו השתא ומה ומיהו תרוייהו לישנא דגמרא נינהו וחד טעמא נינהו אלא חד נוסחא קיטא וחד נוסחא רויחא

ואי קשיא לך ההיא דתנן (גיטין דף מח:) אין מוציאין לאכילת הפירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם והכא קאמרינן אלמנתו ניזונית מנכסיו ההוא במשעבדי מחיים כגון מתנת בריא ומכירה אבל מתנת שכיב מרע דלא קניא אלא לאחר מיתה כדאמרינן (דף קלז.) מתנת שכיב מרע אימתי קונה אביי אמר עם גמר מיתה ורבא אמר לאחר גמר מיתה והלכה כרבא לא דחיא תקנתא דרבנן דמזונות אלמנה ומתנת שכיב מרע תרוייהו תקנתא דרבנן נינהו ובהדי הדדי קא אתו לאחר גמר מיתה הילכך לא דחיא חדא מינייהו לחברתה ותרוייהו קנו

האי סברא דילן וחזינן למקצת רבואתא דסמכי להו אהאי נוסחא דלית בה השתא ומה וקא מפרשי לה הכי אטו יורש מיגרע גרע אלא בין משום ירושה בין משום מתנה אין אלמנתו ניזונית מנכסיו ומסייעי לה למלתא מדתנן אין מוציאין לאכילת הפירות ולשבח הקרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם ואנן הא קא ברירנא לה ופרישנא טעמא בסייעתא דשמיא והא מתניתין דמסתייעי מינה איכא עלייהו תיובתא דאי מתניתין פליגא עליה דרב אדא בר אהבה הוה רבא מותיב עליה מינה ומדלא אותבה עליה מינה ש"מ דמתניתין לא הויא תיובתיה אלא טעמא דמתניתין לחוד ודרב אדא בר אהבה לחוד וליכא עליה דרב אדא בר אהבה פירכא אלא מדרבא (דף קלג.) אלא אמר רבא כדשלח ליה רב אחא בר רב עוא לדברי ר' יוחנן בן ברוקא נכסאי לך ואחריך לפלוני אם הראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום הראשון כלום שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק אמר ליה רבא לרב נחמן והא אפסקה הוא סבר יש לה הפסק ורחמנא אמר אין לה הפסק

(דף קכט.) תניא האומר