Rif Bava Batra 82 רי״ף בבא בתרא פ״ב

אמר רשב"ג הערב לאשה בכתובתה וכו': גרסינן בערכין (דף כג:) ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה וגירשה לדביתהו שלחה רב יוסף בריה דרבא לקמיה דרב פפא ערב תנן הקדש תנן לוקח מהו א"ל אטו תנא כי רוכלא ניחשוב וניזיל נהרדעי אמרי דתנן תנן ודלא תנן לא תנן א"ר ^*משרשיא כ"ה בגמ' וברא"ש (ג"א)שרביא מאי טעמייהו דנהרדעי בשלמא מקדיש משום רויחא דהקדש ערב נמי מצוה הוא דעבד ולא מידי חסריה אלא לוקח מכדי מידע ידע דכל חד וחד איכא עליה כתובה אמאי ניזיל וניזבין איהו הוא דאפסיד אנפשיה וקיימא לן כותייהו:

אמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש (דף קעה.) ודוקא דאיכא בידיה שטרא דמקויים אבל איכא בידיה שטרא דלא מקויים אמר תנו קיימיה לשטריה ונותנין לא אמר תנו אין נותנין מאי טעמא אדם עשוי שלא להשביע את עצמו וה"ה היכא דליכא שטרא בידיה אי אמר תנו נותנין (סוף דף קעד:) רב ושמואל דאמרי תרוייהו ש"מ שאמר מנה לפלוני בידי אי אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין מ"ט אדם עשוי שלא להשביע את בניו (דף קעה.) אמר ^*בגמ' אי' רבה וכן מוכיח בפולפלא חריפתא דגרסי' רבה בה"א בסוף (ג"א)רבא ש"מ שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיו נאמנין

מ"ט מדלא פסק למילתא סבר אידכר הוא תנו מנה לפלוני ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיו אין נאמנין אם איתא דפרעיה לא הוה אמר תנו ושמעינן מהא דרבא דהיכא דלא אמרו חזר ואמר לנו פרעתי דנותנין ואף על גב דלא אמר תנו ואי קשיא לך הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין התם דלא אמר בתורת הודאה אבל הכא דאמר בתורת הודאה ודמיא לההיא דגרסינן בפרק דיני ממונות (דף ל.) ^*כי פרק זה בורר קורא הרי"ף פ' דיני ממונות מפני שמתחיל ג"כ ד"מ בשלשה (ג"א)הרי שראו אביהן שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלוני הם של מעשר שני הם רואים אם כמוסר דבריו קיימין ואם כמערים לא אמר כלום:

בעי רבא שכיב מרע שהודה מהו צריך לומר אתם עידי או לא אדם משטה בשעת מיתה או לא צריך לומר כתובו או לא בתר דבעי הדר פשטה אין אדם משטה בשעת מיתה ודברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו:

מתני' המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים ע"י עדים גובה מנכסים בני חורין (דף קעה:) הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין ערב שהוא יוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסים בני חורין ומעשה בא לפני רבי ישמעאל ואמר גובה מנכסים בני חורין א"ל בן ננס אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין א"ל למה א"ל הרי החונק את אחד בשוק ומצאו חברו וא"ל הנח ואני נותן לך פטור שלא על אמונתו הלוהו ואיזה הוא ערב שהוא חייב לו א"ל הלוהו ואני נותן לך חייב שעל אמונתו הלוהו א"ר ישמעאל הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות שאין מקצוע בתורה גדול מהן שהן כמעין נובע והרוצה לעסוק בדיני ממונות ישמש את בן ננס:

גמ' המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים וכו' אמר עולא דבר תורה אחד מלוה על פה ואחד מלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים מ"ט שעבודא דאורייתא ומה טעם אמרו מלוה על פה אינו גובה מן הלקוחות משום פסידא דלקוחות אי הכי מלוה בשטר נמי התם אינהו אפסידו אנפשייהו וקי"ל הכי דהא רב פפא דהוא בתרא פסק