Rif Bava Kamma 25 רי״ף בבא קמא כ״ה

קסבא מחבריה אתא לקמיה דריש גלותא א"ל דיינא לדילי חזיין לי תלת תלת בקינא הויאן ושויאן מאה זוזי זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא אמר בהדי ריש גלותא דדאין דינא דפרסאי למה לי אתא לקמיה דרב נחמן א"ל בששים (דף נט.) רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדו עובדא כוותיה דרב נחמן בששים איכא דאמרי הכי שמין דיקלא אגב קטינא דארעא בששים והלכתא כוותיה דרב פפא בדיקלא ארמאה והלכתא כוותיה דריש גלותא בדיקלא פרסאה:

(דף נט:) רבי שמעון אומר אם אכלה פירות גמורין וכו' מ"ט כי אמר רחמנא (שמות כ״ב:ד׳) ובער בשדה אחר מלמד ששמין על גב שדה אחרת הני מילי דצריך לשדה אבל הני כיון דלא צריכין לשדה בעיניהו בעי שלומי:

אמר רב הונא בר חייא א"ר ירמיה בר אבא דן רב כר' מאיר ופסק הלכתא כרבי שמעון דן כרבי מאיר כי הא דתנן כתבה לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו איבדה כתובתה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי אתם מה לכם עלי ופסק כרבי שמעון מהא דתנן רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורין משלם פירות גמורין אם סאה סאה ואם סאתים סאתים:

מתני' המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל השדה פטור ואם הוזקה בהן בעל הגדיש חייב ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב:

גמ' לימא תנן סתמא דלא כרבי דאי כרבי הא אמר עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור אמר רב פפא הכא בנטר בי דרי עסקינן דכיון דא"ל עייל עייל ואנטר לך קאמר ליה:

מתני' השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים שלח ביד פקח הפקח חייב:

אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים המביא את העצים חייב אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור המביא את האור חייב בא אחר וליבה המלבה חייב ליבתו הרוח הרי כולן פטורין :

גמ' אמר ר"ל משמיה דחזקיה ל"ש אלא שמסר לו גחלת וליבה אבל מסר לו שלהבת חייב מ"ט מעשיו דידיה קא גרמו ורבי יוחנן אמר אפי' מסר לו שלהבת פטור מ"ט צבתא דחרש קא גרים ולא מיחייב עד דמסר ליה גווזא או (דף ס.) סילתא ושרגא דההוא ודאי מעשיו דידיה קא גרמי ומסתברא לן דהלכתא כריש לקיש משמיה דחזקיה דחזקיה רבו של רבי יוחנן הוא ואיכא מאן דאמר כיון דלא אשכחן לחזקיה דפליג בהדי רבי יוחנן הלכתא כרבי יוחנן:

ליבתו הרוח הרי כולן פטורין: ת"ר ליבה וליבתו הרוח אם יש בליבתו כדי ללבות חייב ואם לאו פטור ומאי שנא מזורה ורוח מסייעתו אמר רב אשי כי אמרי' זורה ורוח מסייעתו הני מילי לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בנזקין הוא וגרמא בנזקין פטור:

מתני' השולח את הבערה ואכלה עצים או אבנים או עפר חייב שנאמר (שמות כ״ב:ה׳) כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש :

(דף סא.) עברה גדר שגבוה ארבע אמות או דרך הרבים או נהר פטור:

(דף סא:) המדליק בתוך שלו עד כמה תעבור הדליקה רבי אלעזר בן עזריה אומר רואין אותה כאילו היא באמצע בית כור ר' אליעזר אומר שש עשרה

אמה כדרך רשות הרבים רבי עקיבא אומר חמשים אמה רבי שמעון אומר (שמות כ״ב:ה׳) שלם ישלם המבעיר את הבערה הכל לפי הדליקה:

גמ' ואקשינן למימרא דלית ליה לרבי שמעון שיעורא לפטור והא תנן רבי שמעון אומר לא נאמרו כל השיעורים האלו אלא שאם הזיק יהא פטור מלשלם כלומר כיון שאמר רבי שמעון הכל לפי הדליקה מראין דבריו שאין לרבי שמעון שיעור לפטור אלא אם עברה הדליקה והזיקה חייב בין עברה הרבה בין עברה מעט ונמצא שאין לו שיעור לפטור ושנינן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב הכל לפי גובהה של דליקה כלומר שלא אמר רבי שמעון הכל לפי מה שתעבור הדליקה לפניה ותדליק אלא הכל לפי גובהה של דליקה קאמר שאם תעבור יתר מן הראוי לה לגבהה פטור ואם לא עברה אלא כראוי לגבהה והזיקה חייב והא אית ליה לר' שמעון שיעורא לפטור ולא קשיא דידיה אדידיה:

א"ר יוסף א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר"ש:

ואי קשיא לך מ"ש התם גבי תנור דקא יהבי רבנן שיעורא ואפ"ה אם הזיק משלם מה שהזיק ומאי שנא הכא דפטור לא תיקשי לך הכא דלפי צורך שעה קא מדליק וקא מרחיק כשיעורא וקא עברה הדליקה יתירא משיעורא וקא מזקה אנוס הוא דמאי הוה ליה למעבד הלכך מכה בידי שמים היא ולפיכך פטור דלא יכול לאהדורה והתם גבי תנור ביון דתדיר הוא מדליק איבעי ליה לעיוני אי איכא היזקא לחבירו נסליק היזקא וכיון דלא עביד הכי פושע הוא ולפיכך חייב תדע דהא רבנן פליגי עליה דר' שמעון בתנור דקא יהיב שיעור לפטור והכא אינהו גופייהו קא יהבי שיעורא לפטור:

מתני' המדליק את הגדיש והיו בו כלים ונדלקו רבי יהודה אומר ישלם כל מה שבתוכו וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש של חטים או גדיש של שעורים:

היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכה שכן דרך בני אדם להניח כלים בבתים:

גמ' תנו רבנן המדליק את הגדיש והיו בו כלים ונדלקו ר' יהודה אומר ישלם כל מה שבתוכו וחכמים אומרים אינו משלם אלא גדיש של חטים או גדיש של שעורים ורואין מקום כלים כאילו מלא תבואה (דף סב.) במה דברים אמורים במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו אבל במדליק בתוך של חבירו משלם כל מה שבתוכו ומורה רבי יהודה לחכמים במשאיל מקום לחבירו להגדיש והגדיש והטמין שאינו משלם אלא דמי גדיש בלבד אכל השאילו מקום להגדיש חטין והגדיש שעורין שעורין והגדיש חטין חטין וחיפן בשעורין שעורין וחיפן בחטין שאינו משלם אלא דמי שעורים בלבד:

אמר רבא הנותן דינר זהב לאשה ואמר לה הזהרי בו של כסף הוא הזיקתו משלמת של זהב משום דאמר לה מאי הוה לך גביה דאזיקתיה פשעה ביה משלמת של כסף משום דאמרה ליה נטירותא דכספא קבילת עלי נטירותא דדהבא לא קבילת עלי:

אמר רב שמעית מילתא לרבי יהודה ולא ידענא מאי היא אמר שמואל ולא ידע אבא מאי שמיע ליה לר' יהודה ^*בדפו"י הגי' לר' יהודה דמחייבדמחייב על נזקי טמון באש עשו תקנת נגזל באשו דמשתבע ושקיל כדתנן (שבועות דף מד:) ואלו נשבעין ונוטלין הנגזל וכו':

בעי אמימר עשו תקנת נגזל במסור או לא כגון שיש לו עדים שמסר בו