Rif Berakhot 15 רי״ף ברכות ט״ו

א"ר נחמן בר יצחק עד זמן ברכה וכן הלכה אמר רב חסדא האי סודרא דאזמניה למיצר ביה תפילין וצר ביה תפילין אסור למיצר ביה זוזי אזמניה ולא צר ביה צר ביה ולא אזמניה שרי למיצר ביה זוזי מ"ט הזמנה לאו מילתא היא וכן הלכתא וליתא לדאביי דאמר הזמנה מילתא היא דגרסינן בפ' נגמר הדין (דף מז:) איתמר האורג בגד למת אביי אמר אסור ורבא אמר מותר אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא ורבא אמר מותר הזמנה לאו מילתא היא וקיימא לן דאביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם

בעא מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה מהו שיניח אדם תפיליו תחת מראשותיו תחת מרגלותיו לא קא מיבעיא לי דכיון דבזיון הוא אסור כי קא מיבעיא לי תחת מראשותיו מאי (א"ל הכי אמר שמואל מותר) ואפילו אשתו עמו והלכתא כשמואל ואע"ג דאיתותב מאי טעמא נטורינהו טפי עדיף והיכן מניחן (דף כד.) אמר רב ירמיה מניחן בין כר לכסת שלא כנגד ראשו אמר רב המנונא בריה דרב יוסף יומא חד הוה קאימנא קמיה דרבא ואמר זיל אייתי לי תפילי ואתאי ואשכחתינהו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והוה ידענא דההוא יומא יום טבילה הואי ולאגמורן הלכה למעשה הוא דבעא שנים שהיו ישנים בטלית אחת קיי"ל כרב יוסף דאמר אשתו כיון דכגופו היא מותר להחזיר פניו ולקרות אבל אחר כגון בניו ובני ביתו כיון דלאו כי גופיה הוא אסור לקרות ק"ש עד שתהא טלית מפסקת ביניהם ואם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר ועד כמה תינוקת בת אחת עשרה שנה ויום אחד ותינוק בן י"ב שנה ויום אחד ואידי ואידי עד שיהו שדים נכונו ושערך צמח

(שם) ת"ר היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא ראשו מפני הצנה חוצץ בטליתו עד צוארו וקורא ק"ש ויש אומרים עד לבו ות"ק הרי לבו רואה את הערוה קסבר לבו רואה את הערוה מותר והלכתא לבו רואה את הערוה אסור (שם) א"ר חנינא אני ראיתי רבי שתלה תפיליו מיתיבי התולה תפיליו יתלו חייו דורשי חמורות אמרו (דברים כ״ח:ס״ו) והיו חייך תלואים לך מנגד זה התולה תפיליו ואסיקנא דרבי בכיסיה תלה אבל תפילין גופייהו אסור לתלותן בין ברצועה בין בקציצה המשמיע קולו בתפלתו

הרי זה מקטני אמנה והמגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר גיהק ופיהק לרצונו ה"ז מגסי הרוח אבל שלא לרצונו אין בכך כלום והמתעטש מלמטה סימן רע לו ויש אומרים ניכר שהוא עכרן אבל המתעטש מלמעלה סימן יפה לו כשם שעושין לו נחת רוח מלמטה כך עושין לו נחת רוח מלמעלה והרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך אלא אם נזדמן לו הרוק כשהוא עומד בתפלה מבליעו בטליתו ואם היתה טליתו נאה מבליעו באפרקסיתו ואי אנינא דעתו שדי ליה לאחוריה ואסור להתעטף ולהניח ידו על סנטרו כשהוא עומד בתפלה.

והמשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה אמר רב הונא לא שנו אלא שיכול לכוין את לבו בלחש אבל אם אינו יכול לכוין את לבו בלחש מותר והני מילי בינו לבין עצמו אבל בצבור לא מאי טעמא דילמא אתי למיטרד צבורא תניא היה עומד בתפלה ונתעטש ממתין עד שיכלה הרוח ומתפלל בקש להתעטש מהלך לאחריו ד' אמות ומתעטש וממתין עד שיכלה הרוח וכשיכלה הרוח אומר רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתינו ובשתנו וכלימתנו חרפה וכלימה בחיינו תולעה ורמה במותינו ומתפלל:

אמר רב הונא תלמיד חכם אסור לעמוד במקום הטנופת שאי אפשר לו בלא תורה ואמר רבי יוחנן בכל מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא תניא לא יהלך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא ק"ש ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק לא פסק מאי אמר ר' מיאשה בר בריה דר' יהושע בן לוי משמיה דר"י בן לוי עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ׳:כ״ה) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו' רב אדא בר מתנה אמר (במדבר ט״ו:ל״א) כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר רב אמר (ישעיהו ה׳:י״ח) הוי מושכי העון בחבלי השוא פסק מאי אמר רבי אבהו עליו הכתוב אומר (דברים ל״ב:מ״ז) ובדבר הזה תאריכו ימים וכשהוא חוזר חוזר למקום שפסק ואע"פ ששהה