Rif Chullin 9 רי״ף חולין ט׳

אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים למאי נפקא מינה (דף מג:) לספק דרוסה דכיון דדם אדום הוא וושט מבחוץ נמי אדום הוא לא מינכר הילכך בעי בדיקה מבפנים שהוא לבן:

ההיא ספק דרוסה דאתאי לקמיה דרבה הוה קא בדיק לה מאבראי אמר ליה אביי והא מר הוא דאמר ושט אין לו בדיקה מבחוץ (^*ד"ת מ"זאלא מבפנים מפני שהוא אדום) אפכיה ובדקיה ואישתכח עליה תרי קורטי דמא וטרפה.

ורבה לחדודי לאביי הוא דבעא. ואם ישב לה קוץ בושט חוששין שמא הבריא פי' דילמא נפק לברא אבל נמצא קוץ בושט אין חוששין מ"ט כל הני עיזי ברייתא קוצי אכלן תורבץ הושט שניקב במשהו טרפה אע"ג דלאו מקום שחיטה הוא הי ניהו תורבץ הושט רב ביבי בר אביי אמר כל שחותכו ועומד במקומו זהו תורבץ הושט כל שחותכו וכווץ זהו ושט עצמו.

יונה א"ר זירא מבלעתא וכמה אמר רב אויא פחות משעורתא ועדיף מחטתא ואסיקנא (דף מד.) למעלה דלא חזי לשחיטה בושט עד כמה א"ר נחמן עד כדי תפיסת יד. ופרשי לה רבנן כדי שיתפוס בשני אצבעותיו.

למטה עד כמה הוא מקום שחיטה א"ר נחמן אמר רבה בר אבהו עד כדי שישעיר ושט פירוש ישעיר דקאי פרצי פרצי דדמיא לכריסא.

ובקנה קי"ל (ריש דף יט.) דמקום שחיטה משפוי כובע ולמטה עד (דף מה.) כנפי הריאה התחתונה שהיא העליונה כשמעמידה הטבח ובלבד שלא יאנוס אותה אחר ולא תאנוס היא את עצמה כלומר שלא תמשוך צוארה הרבה באונס אלא כשהיא מושכת צוארה כדרכה ותרעה זהו מקום שחיטה.

(דף מד.) אמר ר"נ אמר שמואל תורבץ הושט שניטל ברובו מלחי כשר ודוקא דאיפרוק איפרוקי אבל אידלדל אידלדולי או איקפל איקפולי לא דאמר שמואל סימנין שנדלדלו ברובן טרפה:

ופסוקת הגרגרת: תנא פסוקת הגרגרת ברובה וכמה רובה רב אמר (דף מד:) רוב עביה ואמרי לה רוב חללה והלכתא רוב חללה.

ההוא פסוקת הגרגרת דאתא לקמיה דרב יתיב ובדיק

לה ברוב עביה אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב למדתנו רבינו ברוב חללה שדרה לקמיה דרבה בר בר חנה בדקה ברוב חללה ואכשרה וזבן מינה [בשרא] בתליסר [אסתרי] פשיטי

והיכי עביד הכי והתניא חכם שטימא אין חבירו רשאי לטהר אסר אין חבירו רשאי להתיר שאני הכא דרב נמי לא אסר וכיון דאורי בה חכם היכי אכיל מינה והכתיב (יחזקאל ד׳:י״ד) לא בא בפי בשר פגול לא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם ה"מ מלתא דסברא רבה בר בר חנה אגמריה סמך ותיפוק ליה משום חשדא דתניא דן את הדין ^*זיכה וחייב טימא וטיהר אסר והתיר כו' כ"ה בגמ' (ג"א)זיכה את החייב חייב את הזכאי טיהר את הטמא טימא את הטהור אסר והתיר וכן העדים שהעידו כולן רשאים ליקח אבל אמרו חכמים הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור ה"מ מידי דמזדבן בשומא הכא מתקלא מוכח כי הא דרבא שרא טרפה וזבן מינה בשרא אמרה ליה בת רב חסדא אבא לא עבד הכי שרא בוכרא ולא זבן מיניה אמר לה ה"מ מידי דמזדבן בשומא הכא מתקלא מוכח מאי איכא משום אומצא מעליא כל יומא נמי אומצא מעליא משדרו לי.

אמר רב חסדא אי זהו ת"ח זה הרואה טרפה לעצמו.

דרש מר זוטרא משמיה דרב חסדא כל מי שקרא ושנה ושמש תלמידי חכמים ורואה טרפה לעצמו עליו הכתוב אומר (תהילים קכ״ח:ב׳) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.

(דף מה.) אמר רב יהודה אמר רב ניקבה הגרגרת כנפה כלומר נקבים נקבים קטנים כמו נקבי הנפה שאין בכל אחד מהם כאיסר מצטרפים לרובא ודוקא נקבים שאין בהן חסרון אבל נקבים שיש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר דאמר רב חמא בר גוריא נקבים שיש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר ושאין בהן חסרון מצטרפין לרובא ואם ניטלה הימנה רצועה מצטרפת לכאיסר בעופא מאי אמר רב יצחק בר נחמני לדידי מיפרשא לי מיניה דר' אלעזר מקפלו ומניחו ע"פ קנה אם חופה רוב הקנה טרפה ואם לאו כשרה ואם נפחתה ^*בגמ' איתא נפחתה כדלת אר"נ כדי שיכנס איסר כרחבו כו' (ג"א)הגרגרת כגון שניקבה נקב מפולש שיש בו חסרון אמר רב נחמן אין אומרים אם חופה אלא כדי שיכנס איסר לרחבו.

נסדקה לארכה א"ר יוחנן אפילו לא נשתייר בה אלא משהו למעלה ומשהו למטה כשרה וכן הלכתא ואם ניקב הקנה למטה מן החזה נידון כריאה