Rif Eruvin 10 רי״ף עירובין י׳

מלאחריה מערב שני עירובין וכו' הא בעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא מי סברת דמנח ליה בסוף אלפים אמה לכאן ובסוף אלפי' אמה לכאן לא דמנח ליה בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף אמה לכאן ואלא הא דאמר רב יהודה עירב ברגליו בראשון מערב ברגליו בשני עירב בפת בראשון מערב בפת בשני הא קא מכין מיום טוב לשבת מי סברת דאזיל ואמר מידי דאזיל ושתיק וקאים ואע"ג דלא אמר מידי כיון דאי בעי מצי אמר כמאן דאמר דמי והא דתניא לא ילך אדם לתוך שדהו לידע מה היא צריכה כיוצא בו (דף לט.) לא יטייל אדם על פתח מדינה כדי שיכנס לבית המרחץ מיד לא קשיא מידי דהתם מוכחא מילתא הכא לא מוכחא מילתא דאי צורבא מרבנן הוא אמרי שמעתיה משכתיה ואי עם הארץ הוא אמרי חמרא אירכס ליה

גופא אמר רב יהודה עירב ברגליו בראשון מערב ברגליו בשני עירב בפת בראשון מערב בפת בשני עירב בפת בראשון מערב ברגליו בשני עירב ברגליו בראשון אין מערב בפת בשני שאין מערבין בתחלה בפת:

עירב בפת בראשון מערב בפת בשני אמר שמואל ובאותה הפת:

מתני' ר' יהודה אומר ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר מערב אדם שני עירובין ואומר אם עירובי בראשון למזרח בשני למערב בראשון למערב בשני למזרח ואם עירובי בראשון בשני הריני כבני עירי ואם עירובי בשני בראשון הריני כבני עירי ולא הודו לו חכמים:

גמ' מאן חכמים רבי יוסי דסבר דשני ימים של ר"ה קדושה אחת הן שהרי אם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגים אותו היום קדש ולמחר קדש וכן הלכה אבל בשני ימים טובים של גליות מודה ר' יוסי לחכמים שהן שתי קדושות כדבעינן למימר קמן:

מתני' ועוד אמר ר' יהודה מתנה אדם על הכלכלה ביו"ט הראשון ואוכלה בשני וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני ולא הודו לו חכמים:

גמ' ת"ר כיצד מתנה אדם על הכלכלה של פירות ביו"ט ראשון ואוכלה בשני היו לפניו שתי כלכלות של טבל אומר אם היום חול ולמחר קדש תהא זו תרומה על זו ואם היום קדש אין בדברי כלום וקורא עליה שם ומניחה ולמחר הוא אומר אם היום חול תהא זו תרומה על זו ואם היום קדש אין בדברי כלום וקורא עליה שם ואוכלה והלכתא כר' יהודה בב' ימים טובים של גליות אבל בב' ימים טובים של ראש השנה לא:

(דף לט:) ההוא בר טביא דאתא לבי ריש גלותא דאיתציד ביו"ט ראשון של גליות ואשתחיט ביו"ט שני רב נחמן ורב חסדא אכלי דקסברי שתי קדושות הן ורב ששת לא אכל דקסבר קדושה אחת הן.

אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל א"ל תני מר מידי בקדושות א"ל תנינא מודה ר' יוסי לחכמים בשני ימים טובים

של גליות א"ל אי משכחת להו לא תימא להו ולא מידי:

(דף מ.) ההוא ליפתא דאתא למחוזא חזייה רבא דכמישא אמר רבא הא ודאי מאתמול עקרוה מאי אמרת דמחוץ לתחום אתא הבא לישראל זה מותר לישראל אחר וכ"ש זה דאדעתא דנכרי' אתא שרא להו רבא למזבן מיניה כיון דחזא דמייתי ומפשי אסר להו הנהו בני גננא דגזו להו נכרים אסא ביומא טבא לאורתא שרא להו רבינא לאורוחי לאלתר אתו ושיילוהו ליה לרבא אמר להו בעינן בכדי שיעשו וכן הלכתא:

מתני' (דף לט.) רבי דוסא בן הרכינס אומר העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אומר החליצנו ה' אלהינו את יום ראש החדש הזה אם היום אם למחר ולמחר הוא אומר אם היום אם אמש ולא הודו לו חכמים:

גמ' (דף מ.) אמר רבא כי הוינן בי רב כהנא איבעיא להו מהו להזכיר של ר"ח בר"ה כיון דחלוקין במוספין אמרינן או דילמא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן ומסקנ' מאי הוי עלה (דף מ:) רב חסדא אמר זכרון אחד עולה לכאן ולכאן וכן אמר רבא זכרון א' עולה לכאן ולכאן ואמר רבא כי הוינן בי רב כהנא איבעיא לן מהו לומר זמן בר"ה וביום הכפורים כיון דמזמן לזמן קא אתו אמרינן או דילמא כיון דלא איקרו רגלים לא אמרינן לא הוה בידיה כי אתא לבי רב יהודה אמר אנן אקרא חדתא נמי אמרי' זמן א"ל רשות לא קא מיבעיא לן כי קא מיבעיא לן חובה מאי ואסיקנא והלכתא אומר זמן בר"ה וביוה"כ והלכתא אומר זמן אפילו בשוק ולא בעי' ליה כוס:

סליקו להו בכל מערבין

מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה אין לו אלא ד' אמות החזירוהו כאילו לא יצא הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר או בסהר רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את כולה (וחוצה לה) ר' יהושע ור' עקיבא אומרים אין לו אלא ד' אמות ומעשה שבאו מפרנדסין והפליגה ספינתם בים ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה ורבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מד' אמות שרצו להחמיר על עצמן:

גמ' אמר רב נחמן אמר שמואל יצא לדעת אע"פ שהחזירוהו נכרים אין לו אלא ארבע אמות וכל שכן אם יצא