Rif Eruvin 13 רי״ף עירובין י״ג

בסוף עירוב אבל בתחלת עירוב אימא לא קמ"ל דהלכה כר"י בן נורי ואפילו בתחלת עירוב דדברי רבי יוחנן בן נורי כתחלת עירוב דמי:

רבי יעקב ורבי זריקא אמרו הל' כר"ע מחבירו כר' יוסי ^*בגמ' וברא"ש איתא מחבריומחבירו כרבי מחבירו למאי הלכתא רבי אסי אמר הלכה רבי חייא בר אבא אמר מטין רבי יוסי בר חנינא אמר נראין אמר רבי יעקב בר אידי א"ר יוחנן (בן נורי) ר"מ ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ואצ"ל שר"מ ורבי יוסי הלכה כר' יוסי.

א"ר אשי אף אנו נאמר רבי יוסי ור' שמעון הלכה כרבי יוסי דא"ר ^*בגמ' חייא בר אינוחייא בר אבא א"ר יוחנן רבי יהודה ור"ש הלכה כרבי יהודה השתא במקום רבי יהודה ליתא במקום ר' יוסי מיבעיא.

איבעיא להו ר"מ ור"ש מאי תיקו אע"ג דרב פליג עליה דרבי יוחנן בהני כללי קי"ל כרבי יוחנן ואפילו בברייתא:

(דף מז:) אמר רב יהודה אמר שמואל חפצי הנכרי אין קונין שביתה ורב חייא בר אבין א"ר יוחנן חפצי הנכרי קונין שביתה גזירה בעלים דנכרי אטו בעלים דישראל הנהו דיכרי דאתו למברכתא ביומא טבא שרא להו רבא לבני מחוזא דאתו להו למברכתא ע"י עירוב למזבן מינייהו ולמיזל בהו למחוזא א"ל רבינא לרבא מאי דעתיך דאמר רב יהודה אמר שמואל חפצי הנכרי אין קונין שביתה והאמר רב חייא בר אבין א"ר יוחנן חפצי הנכרי קונין שביתה גזירה בעלים דנכרי אטו בעלים דישראל ושמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן הדר אמר רבא לזבונינהו בני מברכתא דלדידהו כולה מברכתא כד' אמות דמיא:

תני ר' חייא חרס שבין תחומי שבת פירוש חרס כמו חריץ מלא מים והוא בין שני תחומי שבת צריכה (דף מח.) מחיצה של ברזל להפסיקו להתיר חציו לתחום זה וחציו לתחום זה מחיך עליה ר' יוסי בר חנינא מ"ט מחיך עליה משום דקל הוא שהקלו חכמים במים כדבעא רבי טבלא מרב מחיצה תלויה מהו שתתיר בחורבה א"ל אין מחיצה תלויה מתרת אלא במים דקל הוא שהקלו חכמים במים הלכך אפילו מחיצה של קנים מתרת:

וחכמים אומרים אין לו אלא ד' אמות בלבד:

הני ד' אמות היכן כתיבן כדתניא (שמות ט״ז:כ״ט) שבו איש תחתיו כתחתיו וכמה תחתיו גופו שלש אמות ואמה כדי לפשט ידיו ורגליו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר גופו שלש אמות ואמה כדי ליטול חפץ מתחת מראשותיו ומניח תחת מרגלותיו ומתחת מרגלותיו ומניח תחת מראשותיו מאי בינייהו איכא בינייהו ד' אמות מצומצמות דרבי מאיר סבר מצומצמות ורבי יהודה סבר מרווחות

והני ארבע אמות באמה דידיה יהבינן ליה ואי קשיא לך אמאי לא תני לה גבי יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם משום דלא אפסיק ליה דאיכא ננס באיבריו דלא הוי ד' אמות דידיה כתחתיו ובעינן למיתן ליה ארבע אמות כארבע דעלמא:

מתני' (דף מה.) היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה ומקצת אמותיו של זה כקצת אמותיו של זה מביאין ואוכלים באמצע ובלבד (דף מה:) שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו ואם היו שלשה ואמצעי מובלע בנתים הוא מותר עמהן והן מותרין עמו ושנים החיצונים אסורין זה עם זה א"ר שמעון למה הדבר דומה לשלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר עירבו שתים [החיצונות ^*צ"ל עם וכ"ה בגמ' ובס"יוגם] האמצעית היא מותרת עמהן והן מותרות עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו:

גמ' (דף מח:) אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"ש אבל חכמים אומרים רשות אחת משתמשת עם שתי רשויות ואין ב' רשויות משתמשות עם רשות אחת כלומר האמצעית משתמשת עם החיצונות ואין החיצונות משתמשות עם האמצעית (דף מט.) ושמואל אמר לדברי חכמים שלשתן אסורות:

(דף מט.) אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כר"ש:

מתני' מי שהיה בא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר תהא שביתתי תחתיו לא אמר כלום שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו עד עיקרו אלפים אמה ומעיקרו עד ביתו אלפים אמה נמצא מהלך משחשכה ארבעת אלפים אמה ואם אינו מכיר או אינו יודע בהלכה ואמר שביתתי במקומי זכה לו מקומו ויש לו אלפים אמה לכל רוח עגולות דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס וחכמים אומרים מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות: