Rif, Hilchot Ketanot 12 רי״ף, הלכות קטנות י״ב

והויא לה מצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה וכל מצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה אין צריך לברך שהרי התפילין אין עשייתן גמר מלאכתן ואין צריך לברך לעשות תפילין ומאן דאמר ציצית צריכה ברכה קסבר ציצית חובת טלית היא והויא לה מצוה שעשייתה גמר מלאכתה וכל מצוה שעשייתה גמר מלאכתה צריך לברך משעת עשייתה כמו המילה שעשייתה גמר מלאכתה וצריך לברך:

והלכתא כרב דאמר חובת גברא היא דהא אנן לא מברכינן לעשות ציצית הלכך הא דאמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית ליתא והכי אמר בעל הלכות ואיכא מאן דאמר הלכתא כשמואל דאמר חובת טלית היא ואנן כתבינן מאי דסבירא לן

(דף מ:) אמר רבא הא מילתא אמריתא אנא ואיתמר במערבא משמיה דר' יוחנן כוותי היא של עור וכנפיה של בגד פטורה היא של בגד וכנפיה של עור חייבת מאי טעמא עיקר בגד ^*בס"י בעינן וכ"ה בגמ'היא (דף מד.) אמר רב יהודה טלית שאולה כל שלשים יום פטורה מן הציצית מכאן ואילך חייבת ^*בגמ' הג' אמר רחבה אמר ר' יהודהאמר (דף מא.) רבה אמר רב יהודה טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור תוך שלש לא יתפור תניא נמי הכי טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור תוך שלש ר"מ אומר (לא) יתפור וחכמים אומרים ^*גי' ד"ת[לא] יתפור ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ותולה בה ושוין שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה (דף מא:) ובלבד שלא תהא נפסקת:

איתמר רב אמר אין מתירין מבגד לבגד ושמואל אמר מתירין מבגד לבגד רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין מנר לנר רב אמר אין הלכה כר' שמעון בגרירה ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון בגרירה אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב לבר מהני תלת דעביד כשמואל מתירין מבגד לבגד ומדליקין מנר לנר והלכה כר"ש בגרירה דתניא ר"ש אומר גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ:

תנו רבנן כמה חוטין נותן בית שמאי אומרים ארבעה וב"ה אומרים שלשה וכמה תהא משולשת ב"ש אומרים ארבע וב"ה אומרים שלש ושלש שאמרו ב"ה אחת מד' לטפח של כל אדם:

אמר רב פפא טפח דאורייתא שית בקטנה וחמש באצבע ארבע בגודל אמר רב הונא ד' בתוך ד' ומשולשת ארבע ורב יהודה אמר שלשה בתוך שלש ומשולשת ארבע אמר רב פפא הלכתא ארבע בתוך שלש ומשולשת ארבע פירוש ארבעה חוטין בתוך שלש אצבעות בטלית ומשולשת הציצית ארבע אצבעות למימרא דאיכא שיעורא והתניא ציצית אין ציצית אלא יוצא ואין ציצית אלא כל שהוא וכבר

עלו זקני בית שמאי וזקני ב"ה לעליית יונתן בן בתירא ואמרו ציצית אין לה שיעור כיוצא בו לולב אין לו שיעור מאי לאו אין לו שיעור כלל לא (דף מב.) אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה והכי נמי מסתברא מדקתני לולב אין לו שיעור מאי אין לו שיעור אילימא אין לו שיעור כלל והתניא כל לולב שיש בו ^*בגמ' ל"ג(פחות מ) שלשה טפחים וכדי לנענע בו כשר אלא אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה הכא נמי אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה רב אחא בר יעקב עביד להו ארבעה ועייף להו מיעף עייל להו בגלימא ואביק להו מיבק קסבר בעינן תמניא בגלימא כי היכי דליהוו גדיל גדילא במקום פתילים רב ירמיה מדפתי עביד תמניא דאינון שיתסר ולא אביק להו מיבק מר בריה דרבינא עביד כדידן

(דף לט.) אמר רבה בר בר חנה א"ר יאשיה חוט של כרך עולה מן המנין אמר רבה בר רב אדא אמר רב נפסק החוט מעיקרו פסולה ואי איגרדומי איגרדמו ואישתייר מינייהו כדי לעונבן שפיר דמי וכשרין גרסינן בסוכה פ"ק (דף יא:) תלאן ואח"כ פסק ראשי חוטין שלהן פסולין (מנחות מב.) תנו רבנן אין ציצית אלא ענף וכן הוא אומר (יחזקאל ח׳:ג׳) ויקחני בציצית ראשי אמר אביי וצריך לפרודי כצוציתא דארמאי אמר רב הונא אמר רב מנין ללוקח ציצית מן הנכרי שפסולה שנאמר (במדבר ט״ו:ל״ח) דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית בני ישראל ולא הנכרים:

(דף מב:) אמר רב יהודה אמר רב עשאה מן הקוצין מן הנימין מן הגרדין פסולה מן הסיסין כשרה כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי מן הסיסין נמי פסולה בעינן טויה לשמה וליכא והלכתא כשמואל פירוש סיסין פקעיות של מטוה:

(דף מב.) אמר רב גידל אמר רב ציצית צריכה שתהא נוטפת על הקרן שנאמר על כנפי בגדיהם אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן וצריך להרחיק כמלא קשר גודל ואיצטריך דר' יעקב ואיצטריך דרב פפא דקאמר בתוך שלש דאי מדרבי יעקב הוה אמינא כמה דמרחיק לה טפי שפיר דמי קמ"ל דרב פפא ואי מדרב פפא הוה אמינא כמה דמקרב טפי מעלי צריכא רבינא ורב סמיא הוו יתבי קמיה דרב אשי אסתתר קרנא דגלימיה דרבינא ובצר ליה ממלא קשר גודל אמר ליה רב סמיא לא סבר לה מר להא דר' יעקב א"ר יוחנן אמר ליה בשעת עשייה איתמר

(דף לט.) אמר רב תכלת שכרך רובה כשרה ואפילו לא כרך בה אלא חוליא אחת כשרה ונויי תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף וכמה שיעור חוליא תניא רבי אומר כדי שיכרוך וישנה וישלש תנא הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה לא יפחות משבע כנגד ז' רקיעים ולא