Rif Nedarim 11 רי״ף נדרים י״א

שאני נהנה לישראל כו' אמר שמואל הלוקח כלי מבית האומן לבקרו ונאנס בידו חייב אלמא קסבר הנאת לוקח היא.

תנן שאני נהנה לישראל מוכר בפחות אבל שוה בשוה לא ואי הנאת לוקח הוא אפילו שוה בשוה נמי.

מתני' בזבינא דרמי על אפיה אימא רישא לוקח ביותר אי בזבינא דרמי על אפיה אפילו רישא נמי ועוד אימא סיפא שישראל נהנין לי לוקח בפחות ומוכר ביותר ואי בזבינא דרמי על אפיה אפילו שוה בשוה נמי סיפא בזבינא חריפא אי בזבינא חריפא לוקח בפחות אפילו שוה בשוה נמי (דף לא ע"ב) מתני' בזבינא מציעתא ודשמואל בזבינא חריפא תניא כותיה דשמואל הלוקח כלים מן התגר לשלחו לבית חמיו ואמר לו אם מקבלין אותן ממני אני נותן לך דמיהן ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהם ונאנס בהליכה חייב בחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר:

ההוא ספסירא דשקל חמרא לזבוניה ולא אזדבין בהדי דהדר אתניס חמרא וחייבהו רב נחמן לשלומי איתיביה רבא בחזרה פטור א"ל חזרה דספסירא הליכה היא דאי משכח לזבוני אבבא דביתיה מזבין ליה:

קונם שאני נהנה לערלים כו': תניא ר' יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שלא נתלה למשה בשעה שנתעצל א"ל ר' יוסי ח"ו שנתעצל ומפני מה נענש מפני שנתעסק במלון תחלה (דף לב ע"ב) אמר רמי בר חמא מאי דכתיב עיר קטנה ואנשים בה מעט עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו האברים ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה יצה"ר ובנה עליה מצודים (א) וחרמים אלו העונות ומצא בה איש מסכן זה יצ"ט ומלט הוא את העיר בחכמתו זו תשובה ומעשים טובים ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליצ"ט החכמה תעוז לחכם (ב) (זה יצ"ט מעשרה שליטים) אלו תשובה ומע"ט יותר מעשרה שליטים שהם שני עינים ב' אזנים וב' ידים ב' רגלים וראש הגויה והפה:

הדרן עלך ארבעה נדרים

מתני' אין בין המודר הנאה מחבירו למודר הימנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושים בו אוכל נפש המודר מאכל מחבירו לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור אבל משאיל לו חלוק וטלית ונזמים וטבעות וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש מקום שמשכירין כיוצא בו אסור:

גמ' מאן תנא א"ר אדא בר אהבה ר"א היא דתניא ר"א אומר אפי' ויתור אסור במודר הנאה:

המודר (ג) הנאה מחבירו לא ישאילנו כו' (דף לג ע"א) והא ממאכל נדר אמר רבא באומר הנאה המביאה לידי מאכל עלי אמר רב פפא שק להביא בו פירות וחמור להביא עליו פירות הנאה המביאה לידי מאכל היא בעי ר"פ סוס לרכוב עליו וטבעת ליראות בו מהו מפסק ומיזל בארעיה מהו ובעיין לא אפשיטא:

מקום שמשכירין כו'. מכלל דרישא אפילו במקום שאין משכירין ורבי אליעזר היא:

מתני' המודר הנאה מחבירו שוקל לו שקלו ופורע לו חובו ומחזיר אבידתו מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש:

(דף לה ע"ב) ותורם לו תרומתו ומעשר מעשרותיו לדעתו ומקריב עליו קיני זבין וזבות ויולדות וחטאות ואשמות ומלמדו מדרש הלכה ואגדה ולא ילמדנו מקרא אבל מלמד את בנו מקרא:

(דף לח ע"א) וזן את אשתו ואת בניו אע"פ שחייב במזונותן ולא יזון את בהמתו בין טהורה בין טמאה ר"א אומר זן הטמאה ואינו זן את הטהורה אמרו לו מה בין טמאה לטהורה אמר להם שהטהורה נפשה לשמים וגופה שלו והטמאה נפשה וגופה לשמים אמרו לו אף הטמאה נפשה לשמים וגופה שלו שאם רצה מוכרה לעובדי כוכבים או מאכילה לכלבים:

גמ' ושוקל לו שקלו כו' (דף לג ע"ב) אלמא אברוחי ארי הוא ושרי מאן תנא א"ר הושעיא זו דברי חנן רבה אמר אפילו תימא ד"ה גבי מודר הנאה דיהיב ע"מ שלא לפרוע.

ומחזיר לו אבידתו פליגי בה ר' אמי ור' אסי חד אמר לא שנו אלא שנכסי מחזיר אסורים על בעל אבידה דכי מהדר ליה מידי דנפשיה מהדר ליה אבל בנכסי בעל אבידה אסורין על המחזיר לא דקמתהני ליה פרוטה דרב יוסף וחד אמר אפילו נכסי בעל אבידה אסורין על המחזיר מהדר ליה ומשום פרוטה דרב יוסף לא שכיח (דף לד ע"ב) בעא מיניה ר' חייא בר אבין מרבא ככרי עליך ונתנה לו במתנה מהו ככרי אמר לו והאי לאו דידיה וכי איתיה (א) ברשותא הוא דאסור או דילמא עליך א"ל ועלויה (ב) שעתה הקדש א"ל פשיטא אע"ג דיהביה במתנה אסור ואלא ככרי עליך דקאמר לאפוקי מאי וכי לאפוקי דאי מגנב גנב מיניה אמר ליה דלמא לאפוקי דאי אזמניה עליה