Rif Pesachim 10 רי״ף פסחים י׳

אורז ודוחן לא מנא הני מילי אמר ר' שמעון בן לקיש וכן תאנא דבי ר' ישמעאל וכן תאנא דבי ר' אליעזר בן יעקב דאמר קרא (דברים ט״ז:ג׳) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאינן באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון:

אמר רבה בר בר חנה אמר ר"ש בן לקיש עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חימוצה כרת מאי טעמא דרבי שמעון בן לקיש דהוי להו מי פירות ומי פירות אין מחמיצין (דף לו.) תניא אין לשין את העיסה ביין ושמן ודבש ואם לש רבן גמליאל אומר תשרף מיד וחכ"א תאפה מיד אמר רבי עקיבא שבתי היתה אצל רבי אליעזר ורבי יהושע ולשתי את העיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר ואע"פ שאין לשין בו מקטפין בו אתאן לת"ק וחכמים אומרים את שלשין בו מקטפין בו ואת שאין לשין בו אין מקטפין בו ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין:

הא מתני' אוקימנא בגמרא ביום שני אבל ביום ראשון לא ואפילו לר' עקיבא משום דהוי לה מצה עשירה ומסתברא לן כר' עקיבא והלכתא כוותיה ביום ראשון דבעינן לחם עוני ואסיר אבל ביום שני דלא בעינן לחם עוני שרי דהא ר' יהושע בן לוי כוותיה סבירא ליה דאמר להו לבניה יומא קמא לא תלושו לי בחלבא מכאן ואילך לושו לי ולישנא בתרא ביומא קמא לא תלושו לי בדובשא מכאן ואילך לושו לי ובודאי דהא מתניתא בשמן ע"י מים היא שנויה דהא קיטוף שמן על ידי מים הוא שלשין במים תחלה ומקטפין בשמן ות"ק דאסר בלישה שרי בקיטוף ור"ג ורבנן אסרי בין בלישה בין בקיטוף ואי לאו דעבד ר"י בן לוי דהוא אמורא

עובדא כר"ע הוה אמרינן הלכתא כרבנן דאסרי בין בלישה בין בקטוף כדקיי"ל בכל דוכתא דלא איפסיקא בה הלכתא בהדיא ויחיד ורבים הלכה כרבים אלא השתא כיון דאשכחן דר' יהושע בן לוי דהוא בתרא עבד עובדא כר' עקיבא ש"מ דהלכה כר' עקיבא ולא מצית למימר דלית הילכתא כר' יהושע בן לוי חדא דלא אשכחן אמורא דפליג עליה ועוד דהא גמרא אייתי ראיה מיניה ואי לאו הלכתא כוותיה היכי אייתי ראיה מיניה אלא ודאי הלכה הוא ואשכחן מקצת רבוותא דאסרי בין בלישה בין בקיטוף בין ביום ראשון בין ביום שני כרבנן ואיתא רבוותא אחרינא דשרו ואנן כתבינן מאי דסבירא לן:

(דף לו:) ת"ר (דברים טז) לחם עוני פרט לחלוט ואשישה יכול לא יצא אדם ידי חובתו בפסח אלא בפת הדראה בלבד ת"ל (דברים טז) מצות מצות ריבה הכתוב ואפילו כמצתו של שלמה אם כן מה ת"ל לחם עוני פרט לחלוט ואשישה פירוש פת הדראה פת סובין:

(ואי קשיא לך הא דאמרינן (יבמות מ.) האי חלוט דאמרינן מצה היא למאי הילכתא אמר רבינא לומר שארס יוצא ידי חובתו בפסח התם שחלטו כרותחין הכא שחלטו בדבש דיקא נמי דקתני דומיא דאשישה ש"מ) (דף לז.) תניא בית שמאי אומרין אין אופין פת מרובה ביום טוב ובית הלל מתירין והני מילי בשאר ימים טובים אבל בימות הפסח אסיר למילש ולמיפא יותר מחמשת רבעים קמח ועוד היינו שיעור חלה והיינו דאמר (דף מח.) רבא קבא מלוגנאה לפיסחא:

תנו רבנן יוצאין בפת נקיה והדראה ובסריקין המצוירין בפסח ואע"פ שאמרו אין עושין סריקין המצוירין בפסח אמר רבי יהודה דבר זה שאל ביתוס בן זונן לחכמים מפני מה אין עושין סריקים המצוירין בפסח אמרו לו מפני שהאשה שוהה עליהן ומחמצתן אמר להם אפשר יעשנו כדפוס ויקבענו כיון אמרו לו יאמרו כל הסריקים אסורין וסריקי ביתוס מותרין ולא של נחתומין אמרו אלא של כל אדם אבל של נחתומין כיון דבקיאי