Rif Pesachim 13 רי״ף פסחים י״ג

ואלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי וזומא של צבעין ועמילן של טבחין וקולן של סופרים ר' אלעזר אומר אף טיפולי נשים זה הכלל כל שהוא מין דגן הרי זה עובר בפסח הרי אלו באזהרה ואין בהן משום כרת:

גמ' הא דתנן שכר המדי וחומץ האדומי בדאית בהו מיא עסקינן אבל לית בהו מיא לא דקיימא לן דמי פירות אין מחמיצין ובגמרא דבני מערבא אמרי וכולהו על ידי מוי:

כותח הבבלי. משום קומניתא דאומא דאית ביה ונקרית כובז אלבון:

(דף מב:) חומץ האדומי דרמו ביה שערי: וזיתום המצרי.

תני רב יוסף תילתא שערי ותילתא קורטמי ותילתא מילחא:

וזומא של צבעין. הכא תרגימו מיא דחיזרא:

ועמילן של טבחין, פת תבואה שלא הביאה שליש שמניחין אותה על פי הקדרה ושואבת את הזוהמא:

וקולן של סופרים. הכא תרגימו פרודא דאושכפי וסופרים נמי מדבקין בהם ניירותיהן (דף מג.) ת"ר (שמות י״ב:כ׳) כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי יכול יהא ענוש כרת תלמוד לומר (שמות י״ב:ט״ו) כי כל אוכל חמץ ונכרתה על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו עובר בלאו דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלא כלום, אע"ג דאמור רבנן על עירובו בלא כלום מילקא הוא דלא לקי

אבל איסורא איכא וכי אמרי רבנן נמי דלא לקי הני מילי היכא דליכא כזית בכדי אכילת פרס כגון כותח הבבלי וכיוצא בו אבל היכא דאיכא כזית בכדי אכילת פרס אפילו לרבנן לקי:

(דף מח.) מתני' בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקום אחד חייב לבער ואם לאו בטל במיעוטו וכן לענין טומאה אם הקפיד עליו חוצץ ואם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה בצק החרש אם יש שם כיוצא בו שהחמיץ הרי זה אסור:

גמ' ואם לאו בטל במיעוטו: אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא במקום העשוי לחזק אבל במקום שאין עשוי לחזק חייב לבער מכלל דכזית אפילו במקום העשוי לחזק חייב לבער:

(דף מה:) ת"ר עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח תוך שלשה ימים חייב לבער לאחר שלשה ימים אינו חייב לבער אמר ר' נתן במה דברים אמורים שלא נתן לתוכה עורות אבל נתן לתוכה עורות אפי' תוך שלשה ימים אינו חייב לבער אמר רבא הלכה כרבי נתן ואפי' יום אחד ואפי' שעה אחת:

ת"ר הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם והכלב יכול לאוכלה מטמאה טומאת אוכלין בכביצה ונשרפת עם הטמאה כפסח הא אם נפסלה מלאכול