Rif Sanhedrin 17 רי״ף סנהדרין י״ז

(דף סח:) בן סורר ומורה מאימתי נעשה בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקייה שנא' (דברים כ״א:י״ח) כי יהיה לאיש בן ולא בת בן ולא איש הקטן פטור שלא בא לכלל המצות וכו' (דף עג.) ואלו שמצילין בנפשן הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכור ואחר נערה המאורסה אבל הרודף אחר הבהמה והמחלל את השבת והעובד ע"ז אין מצילין אותן בנפשן:

גמ' (דף עג:) תניא מנין לרואה את חבירו שטובע בנהר או חיה גוררתו או ליסטין באין עליו שהוא חייב להצילו בנפשו ת"ל (ויקרא י״ט:ט״ז) לא תעמוד על דם רעך ולא מבעיא אצוליה בנפשיה דחייב אלא מיטרח ואגיר אגירי נמי חייב:

תנו רבנן אחד הרודף אחר ^*גי' הספרי אחד חבירו [להורגו]עבירה ואחר הזכור ואחר נערה מאורסה ואחר חייבי כריתות ואחר חייבי מיתות ב"ד מצילין אותן בנפשו אלמנה לכ"ג אין מצילין אותה בנפשו נעבדה בה עבירה אין מצילין אותה בנפשו (דף עד.) א"ר יוחנן משום רשב"י נמנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרים לו לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז וג"ע וש"ד ע"ז כדתניא רבי אליעזר אומר אם נאמר (דברים ו) בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך אם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך

ג"ע וש"ד כדר' כדתניא רבי אומר (דברים כ״ב:כ״ו) כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וכי מה למדנו מרוצח מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש נערה מאורסה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה מאורסה יהרג ואל יעבור ורוצח גופיה מנלן סברא הוא כההוא דאתא לקמיה דרבא א"ל אמר לי מארי דוראי זיל קטליה לפלניא ואי לא קטלינא לך אמר ליה ליקטלך ולא תיקטול מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דחברך סומק טפי:

כי אתא רב דימי א"ר יוחנן לא שאנו אלא שלא בשעת הגזירה אבל בשעת הגזירה יהרג ואל יעבור כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אפילו שלא בשעת הגזירה לא אמרן אלא בצינעא אבל בפרהסיא אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור מאי מצוה קלה אמר רבה בר יצחק אמר רב אפילו (דף עד:) ערקתא דמסאנא פירוש הנכרים שבאותו הזמן היו עושין רצועות של מנעליהן אדומות וישראל היו עושין שחורות כדי שלא ילבשו מלבוש נכרי אם יאמר הנכרי לישראל עשה רצועות מנעליך אדומות בפרהסיא או נהרוג אותך יהרג ואל יעשה ואע"פ שהיא מצוה קלה:

וכמה פרהסיא א"ר יעקב א"ר יוחנן אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם בעי ר' ירמיה תשעה ישראל ואחד עכו"ם מהו ופשטינא עד דהוו עשרה כולהו ישראל:

והא אסתר בפרהסיא הויא אמר אביי אסתר קרקע עולם היא רבא אמר הנאת עצמן שאני דאי לא