Rif Shabbat 22 רי״ף שבת כ״ב

רבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה:

גמ' איבעיא להו גפת של זיתים תנן אבל של שומשמין שפיר דמי או דלמא דשומשמין תנן וכל שכן דזיתים דלא:

תא שמע דאמר רבי זירא משום חד דבי רבי ינאי קופה שטמן בה אסור להניחה על גבי גפת של זיתים שמע מינה גפת של זיתים תנן לא לעולם אימא לך לענין הטמנה אפילו דשומשמין אסור אבל לענין (דף מח.) אסוקי הבלא דזיתים מסקי הבלא דשומשמין לא מסקי הבלא:

רבה ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא חזיוהו לההוא עבדא דאתנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא נזהיה רבה אמר ליה רבי זירא מאי שנא ממיחם על גבי מיחם אמר ליה התם אוקומי קא מוקים הכא אולודי קא מוליד הדר חזייה דקא פריס סודרא אפומא דכובא ואנח נטלא עילויה נזהיה רבה אמר ליה רבי זירא אמאי אמר ליה השתא קא חזית לסוף חזייה דקא עצר ליה אמר ליה ומאי שנא מפרונקא אמר ליה התם לאקפיד עליה הכא קפיר עליה:

לא בתבן לא בזגין לא במוכין: בעא מיניה רב אדא בר אהבה מאביי מוכין שטמן בהן מהו לטלטלן בשבת אמר ליה וכי מפני שאין לו לזה קופה של תבן עומד ^*נ"א ומפקירומטלטל קופה של מוכין רב חסדא שרא לאהדורי אודרא לבי סדיא בשבת' איתיביה רב חנין בר רבא לרב חסדא מתירין בית הצואר בשבת אבל לא פותחין ואין נותנין את המוכין לא לתוך הכר ולא לתוך הכסת ביום טוב וכל שכן בשבת לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי:

תניא נמי הכי אין נותנין את המוכין לא לתוך הכר ולא לתוך הכסת ביום טוב ואין צריך לומר בשבת נשרו מחזירין אותן בשבת ואין צריך לומר ביום טוב:

אמר רב יהודה אמר רב הפותח בית הצואר בשבת חייב חטאת מתקיף ליה רב כהנא וכי (דף מח:) מה בין זה למגופת חבית אמר ליה זה חיבור וזה אינו חיבור:

בזמן

שהן לחין: (דף מט.) איבעיא להו לחין מחמת עצמן תנן או דלמא לחין מחמת דבר אחר וסליקא דמחמת עצמן תנן ומוכין לחין מחמת עצמן היכי משכחת לה כגון מרטא דביני אטמי וכסות לחה דעבידא ממרטא דביני אטמי והוא הצמר שבין ירכותיה של בהמה שיש בו לחלוחית קבועה שאינה עוברת:

מתני' טומנין בשלחין ומטלטלין אותם בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן.

כיצד הוא עושה נוטל את הכסוי והן נופלים מאליהן ר' אלעזר בן עזריה אומר קופה מטה על צדה ונוטל שמא יטול ואינו יכול להחזיר וחכמים אומרים נוטל ומחזיר.

אם לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך.

כסהו ונתגלה מותר לכסותו. ממלא אדם את הקיתון מים ונותן תחת הכר או תחת הכסת:

גמ' יתיב ר' יוחנן בר ערמאי ור' יוחנן בר אלעזר ויתיב ר' חנינא בר אבא קמייהו ויתבי וקא מיבעיא להו שלחין של בעל הבית תנן אבל של אומן כיון דקפיד עלייהו אין מטלטלין או דלמא של אומן תנן וכל שכן של בעל הבית וסליקא כתנאי.

ומסתברא דהלכה כר' יוסי דאמר אחד זה ואחד זה מטלטלין אותן דרבי יוסי (דף מט:) שלחא הוה אביו ונתברר לו שאין האומנין מקפידין עליהן וכן פסק רב שרירא גאון משום הראשונים שהלכה כר' יוסי:

בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן: (דף נ.) אמר רבא לא שנו אלא שלא ייחדן להטמנה אבל אם ייחדן להטמנה מטלטלין אותן:

איתמר נמי הכי כי אתא רבין א"ר יצחק אמר ר' יוסי בן שאול אמר רב לא שנו אלא שלא ייחדן להטמנה אבל ייחדן להטמנה מטלטלין אותן:

תני רבה בר בר חנה קמיה דר' יוחנן חריות של דקל שגדרן לעצים ונמלך עליהן