Rif Shabbat 28 רי״ף שבת כ״ח

ושילש אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה ולא שנכפה אלא שלא יכפה ויקשור ויתיר אפילו ברה"ר ובלבד שלא יקשרנו (דף סא:) בשיר ובטבעת ויצא בו לרשות הרבים משום מראית העין והתניא איזהו קמיע מומחה כל שריפא שלשה בני אדם כאחד לא קשיא הא לאתמחויי גברא והא לאתמחויי קמיעא:

אמר רב פפא פשיטא לי תלתא קמיעי לתלתא גברי תלתא תלתא זמני אתמחי גברא ואתמחי קמיעא תלתא קמיעי לתלתא גברי חד חד זימנא גברי אתמחי קמיעא לא אתמחי חד קמיעא לתלתא גברי קמיעא אתמחי גברא לא אתמחי בעי רב פפא תלתא קמיעי לחד גברא מאי קמיעא ודאי לא אתמחי גברא אתמחי או לא אתמחי מי אמרינן האי כיון דאיתסי תלתא זימני ודאי מומחה הוא או דלמא מזליה דההוא גברא דמקבל קמיעא מאי תיקו

איבעיא להו קמיעין יש בהן משום קדושה או דילמא אין בהן משום קדושה למאי הלכתא לאצולינהו מן הדליקה ת"ש הברכות והקמיעין אע"פ שיש בהן אותיות של שם ומעניינות הרבה של תורה אין מצילין אותן מפני הדליקה ונשרפין במקומן ואלא לענין גניזה מאי ת"ש היה שם כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה הרי זה יגוד ויגנוז אלא להכנס בהן לבית הכסא מאי יש בהן משום קדושה ואסור או דילמא אין בהן משום קדושה ושרי ופשטינן (דף סב.) אם היו מחופין עור שרי למיעל בהו לבית הכסא ואי לא אסיר ותפילין היינו טעמא דאין נכנס בהן לבית הכסא אלא חולצן ברחוק ד' אמות ואוחזן בבגדו ובידו ונכנס משום שי"ן שלהן דאמר אביי שי"ן של תפלין הלכה למשה מסיני:

ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפים: שריון זרדא קסדא אמר רב סנורתא ונקראת בלשון ישמעאל ביצה והוא כובע שבמקרא דכתיב (שמואל א י״ז:ה׳) וכובע נחשת על ראשו מגפים אמר רבה בר רב הונא פזמקי פירוש מוקי דעבדי להו מברזלא או מנחשא ולית להו גיותא דכרעא:

מתני' לא תצא אשה במחט נקובה ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא בכולייר ולא בכובלת ולא בצלוחית של פלייטון ואם יצאתה חייבת חטאת דברי ר' מאיר וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון:

גמ' אמר עולא וחילופיהן באיש כלומר אם יצא

האיש במחט שאינה נקובה ובטבעת שאין עליה חותם חייב חטאת ואם יצא בטבעת שיש עליה חותם ובמחט נקובה פטור אבל אסור והכין הוא מסקנא דשמעתא ולאו הוצאה כלאחר יד הוא דכיון שפעמים שאדם נותן לאשתו בחול טבעת שיש עליה חותם להוליכה לקופסא ומניחתה בידה עד שמגעת לקופסא נמצאת דרך הוצאתה בכך ואינה כלאחר יד ופעמים נמי שהאשה נותנת לבעלה בחול טבעת שאין עליה חותם להוליכה אצל האומן ומניחה באצבעו עד שמוליכה לאומן ונמצא דרך הוצאתו בכך בחול וכיון שדרך הוצאתו בחול באצבעו בכך אם יצא בה בשבת חייב חטאת:

ולא בכולייר: מאי כולייר אמר רב מכבנתא יש שפירשו אותה טליסאן ויש שפירשו אותה מידי דמקיף לרישיה כדאמרינן ביומא (דף כה.) כהנים מוקפין ועומדין כמין כולייר:

כובלת אמר רב יוסף חמרתא דפליון פירוש חוליא של בושם שמתקשטת בו להעביר ריח רע ממנה ועיקר לשון פליון מלשון (במדבר כח) בלולה בשמן דמתרגמינן דפילא במשח:

(דף סב:) אמר רבי ^*אבהו כ"ה בגמ'אמי ואמרי לה במתניתא תאנא ג' דברים מביאין את האדם לידי עניות ואלו הן המשתין מים בפני מטתו ערום ומי שאשתו מקללתו בפניו והמזלזל בנטילת ידים המשתין מים בפני מטתו ערום לא אמרן אלא דמהדר אפיה לפוריא אבל לבראי לית לן בה וכי מהדר אפיה לפוריא נמי לא אמרן אלא אארעא אבל במנא לית לן בה והמזלזל בנטילת ידים כדרבי זריקא דאמר רבי זריקא אמר ר' אלעזר בל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם אמר רבא לא אמרן אלא דלא משא כלל אבל משא ולא משא לית לן בה ולאו מילתא היא מדרב חסדא דאמר רב חסדא אנא משאי מלי חפנאי מיא ויהבו לי מלי חפנאי טיבותא.

ומי שאשתו מקללתו בפניו אמר רב על עסקי תכשיטיה והוא דאית ליה ולא עבד לה:

מתני ' (דף סג.) לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת ר' אליעזר אומר תכשיטין הן לו וחכמים אומרים אינן לו אלא גנאי שנאמר (ישעיהו ב׳:ד׳) וכתתו חרבותם לאתים וגו' והלכה כרבנן בירית טהורה ויוצאין בה בשבת כבלים טמאים ואין יוצאין בהן:

גמ' (דף סג:) יתיב רבי אבין ורב הונא קמיה דרבי ירמיה ויתיב רבי ירמיה וקא מנמנם ויתיב רבי אבין וקאמר בירית באחת כבלים בשתים אמר לו רב הונא אלו ואלו בשתים ומטילין שלשלת ביניהם ונעשו כבלים אתער בהו רבי ירמיה ואמר ישר וכן אמר רבי יוחנן (דף סד:) אמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטים שבפנים טבעת וכומז לומר לך כל המסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף:

מתני' יוצאת אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חברתה בין משל בהמה בטוטפת ובשרביטין בזמן שהן תפורין בכבול